מי מאחורי הצונאמי המדיני המסתער על ישראל ?

למי שמרגיש שישראל עומדת בפני צונאמי מדיני, כדאי להכיר את המחנה הטרנס-לאומי שאחראי לחלק ניכר מהלחץ.

בספרו ״כניעה או ריבונות״ ד״ר ג׳ון פונטה מנתח את המערכת העולמית ככזו הנעה מבין-לאומיות (internationalism) לטרנס-לאומיות (transnationalism). מערכת בין-לאומית היא מערכת בה מדינות ריבוניות משתפות פעולה בהתאם לאמנות וחוקים שהסכימו להן מראש. הסמכות הריבונית הגבוהה ביותר במערכת היא המדינה, שפועלת בראש ובראשונה לשמור ולאכוף את ריבונותה.

מערכת טרנס-לאומית היא מערכת בה מדינות ריבוניות כפופות לאמנות, חוקים ומוסדות בינלאומיים, גם אם לא הסכימו לכך. הריבונות הלאומית אינה הסמכות העליונה, אלא מוסדות בינלאומיים שכפופים רק לעצמם, או למוסדות אחרים.

דוגמה טובה למערכת טרנס-לאומית היא האיחוד האירופי, בו מדינות רבות הפכו למה שהדיפלומט הבריטי רוברט קופר קרא לו ״מדינות פוסט-מודרניות״.

קרדיט: ויקיפדיה

 

מדינה מודרנית מדגישה אוטונומיה ממדינות אחרות ושואפת להשיג כוח כדי לשמור על האוטונומיה הזו.

מדינה פוסט-מודרנית מדגישה שיתוף פעולה וביזור של הריבונות שלה, מעוניינת דווקא להיות יותר קשורה למדינות אחרות.

כדי לנהל את היחסים ביניהן מדינות פוסט-מודרניות מקימות מוסדות על-לאומיים, האחראים לרגולציה לא רק של היחסים בין מדינות, אלא גם של מדיניות בתוכן (הגירה, בריאות, חינוך ועוד).

כמובן המעבר למערכת טרנס-לאומית לא הוגבל רק לאירופה. בשנות ה-90׳ העולם ראה הקמה של שורה של מוסדות בינלאומיים עם מטרה המפורשת של ניהול היחסים בין מדינות, תוך הזזה הצידה של הריבונות המדינתית כעיקרון מסדר של המערכת הבינלאומית.

 

אולי הדוגמה הטובה ביותר היא בית הדין הפלילי הבינלאומי, שאמנת היסוד שלו, חוקת רומא, התקבלה ב-1998. בית הדין הפלילי יכול לחקור ולשפוט כל פשע שבוצע ע״י אזרח של מדינה חברה *או* בשטח של מדינה חברה, גם אם הפושע אינו אזרח של מדינה חברה.

כלומר, אזרח של מדינה ריבונית יכול למצוא עצמו נשפט במוסד שמדינתו לא מכירה בסמכותו. חמור מכך, הוא ימצא עצמו נשפט בבית דין שלא כפוף לשום סמכות חיצונית לעצמו.

קרדיט: רשתות חברתיות

 

אבל מה לישראל ולכל זה? המעבר למערכת טרנס-לאומית לא קורה באופן ספונטני. הוא מובל ע״י מחנה של מדינות וארגונים שרוצה לדחוק הצידה את הריבונות המדינתית, ולכונן מחדש את המערכת העולמית על בסיס זכויות אדם והחוק הבינלאומי. מערכת בה לכאורה תהיה יותר ״חירות״, עם הגנה של זכויות אדם וזכויות חברתיות באמצעות גופים בינלאומיים.

במחנה הזה אנו יכולים למצוא פוליטיקאים, אקדמאים ופעילים חברתיים. מדינות פוסט-מודרניות כמו ספרד ובלגיה הן חברות חשובות ולצידם ארגונים לא ממשלתיים כמו אמנסטי ו-Humans Rights Watch. חברי המחנה עובדים דרך מוסדות בינלאומיים, בתי משפט ופורומים שונים כדי לכרסם בריבונות של מדינות, אם דרך החלטות משפטיות, חקיקה, או קביעת נורמות.

 

המחסום הגדול של המחנה הוא ארה״ב, שבאופן עקבי ועקשני מסרבת להכפיף את עצמה למערכת הטרנס-לאומית. האמריקנים לא אשררו את חוקת רומא, והם מתנגדים לכל ניסיון להגביל את הריבונות שלהם בזירה הבינלאומית.

ההתנגדות האמריקנית נטועה בתפיסת הריבונות שלה. כפי שניסח זאת סנטור הלמס, ראש הועדה ליחסי חוץ בסנאט, בנאום בפני מועצת הביטחון בשנת 2000:

״האמריקנים אינם סומכים על מושגים כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי, וטיעונים של האו”ם שהוא ׳מקור הלגיטימיות הבלעדי׳ לשימוש בכוח, מכיוון שלאמריקנים יש חוסר אמון עמוק בכוח שנצבר […] יש רק מקור אחד ללגיטימיות של מדיניות הממשל האמריקני – וזו הסכמת העם האמריקני״.

קרדיט: רשתות חברתיות

 

אבל יש גם מחסום קטן: ישראל. כדמוקרטיה מערבית מוקפת אויבים, ישראל היא בחזית המאבק בין המערכת הבינלאומית והטרנס-לאומית. היא קובעת תקדימים שרלוונטיים להתנהלות של מדינות אחרות והיא מתעלמת, הודות לווטו האמריקני, מההחלטות והנורמות שהמחנה הטרנס-לאומי מנסה לקבוע.

שבירת ההתנגדות הישראלית, הכפפה שלה למוסדות בינלאומיים, יהיה ניצחון מורלי ופוליטי למחנה הטרנס-לאומי. סוף-סוף דמוקרטיה מערבית מודרנית (ולא פוסט-מודרנית) תקבל את סמכות המערכת.

הצלחה של המערכת הטרנס-לאומית לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני ולהביא צדק תפגע במעמדן של מדינות ריבוניות במערכת הבינלאומית, בראשן ארה״ב.

קרדיט: ויקיפדיה

 

רק קראו את מה אמר התובע הכללי כרים קאן בהודעה לבקשת צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט:

Today we once again underline that international law and the laws of armed conflict apply to all. No foot soldier, no commander, no civilian leader – no one – can act with impunity […] The independent judges of the International Criminal Court are the sole arbiters as to whether the necessary standard for the issuance of warrants of arrest has been met.

בית הדין הוא הסמכות העליונה ואף אחד אינו מוחרג מסמכותו.

 

חשוב להפנים שזו אינה הפעם הראשונה בה המחנה הטרנס-לאומי מנסה לפעול נגד ישראל. לדוגמה, דו״ח גולדסטון ב-2009 קבע שיש חשד שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה והטיל ספק באמינות מערכת המשפט הישראלית לחקור את הפשעים. ב-2009 הדו״ח קרא לחקירה בינלאומית של הפשעים הישראלים (ע׳ 390-399 בדו״ח).

והעניין הוא לא רק מדיניות ישראל בשטחים. בעיני חלק מחברי המחנה הטרנס-לאומי ישראל היא מדינת אפרטהייד לא רק משום הממשל הצבאי בשטחים, אלא גם הסירוב לאפשר לפליטים פלסטינים לממש את זכות השיבה בישראל.

 

מה ישראל יכולה לעשות?

נתחיל בבסיס: לא להיות מטומטמת. המחנה הטרנס-לאומי הוא לא העולם, הוא אפילו לא המערב. מדינות פרו-ישראליות מתנגדות לניסיונות לקעקע את הלגיטימיות של ישראל ולכפות עליה צעדים חד צדדים. אבל התנהלות ישראלית כוחנית וצפצוף בוטה על נורמות בינלאומיות מרחיק את המדינות הללו מישראל. אפשר להיות צודק וחכם.

שנית, את התקציב לחגיגה הטרנס-לאומית נותנות מספר קטן של מדינות מערביות, בראשן ארה״ב, גרמניה ויפן. כמה פעמים שוחח ראש הממשלה עם ראש ממשלת יפן? כמה פעמים ביקר שר החוץ בגרמניה? אילו מנגנונים יש לדיאלוג בין ישראל לתורמות הגדולות לאו״ם ומוסדות אחרים? כמה לובי ישראל מפעילה אצלן כדי לסיים את האפלייה הבוטה נגד ישראל, או לחסום מהלכים נגדה?

קל להאשים את העולם באנטישמיות וכמובן שהיא קיימת. אך התנהלות ישראלית חכמה יותר, תוך הבנת היריב יכולה להטות את הכף בזירה הבינלאומית.

קרדיט: ערוץ הטלגרם המשחק הגדול    קרדיט לתמונות: ווקסיורופ