שובו של תותח הנ”מ

במלחמת העולם השניה תותח הנ”מ היה האמל”ח הנפוץ ביותר.

בגרמניה, בריטניה, ברית המועצות, יפן ובכל המדינות שהשתתפו במלחמה הופעלו מאות אלפי תותחי נ”מ.

מספר הלוחמים שעסקו בהגנה אווירית הסתכם במיליונים, וזאת כדי להגן מההפצצות על הערים הגדולות, המתקנים החשובים, בסיסי הצבא והצי וגם על כוחות הצבא בשטח.

להגן בפני מי?

בפני ההפצצות והתקיפות של מטוסי האויב שכולם היו אז בוכנתיים, לאמור מטוסים איטייים, חלקם מנמיכי טוס.

שנים ספורות לאחר מלחמת העולם מטוסי הבוכנה כגון הספיטפייר, המסרשמיט, המוסטנג, ה b17, הזירו היפני ועוד הוחלפו במטוסי סילון מהירים ומגביהי טוס.

כך פסק השימוש בתותחי הנ”מ, תותחים שכתוצאה של אילוץ פיסיקלי (כוח המשיכה של כדור הארץ) מוגבלים ליירוט בגובה נמוך וגם פחות יעילים ביירוט של מטוסים מהירים.

כעת מצטיידים שוב ובכל העולם בתותחי הנ”מ.

קרדיט: ויקיפדיה

מדוע?

מאחר והאיום הגדול על הצבאות והעורף הם שוב מטוסים בוכנתיים זולים מאוד ולכן רבים מאוד, והפעם ללא טייס, הכטב”מים התוקפים והמתאבדים לסוגיהם שמיוצרים בקצב של אלפים לחודש. המדובר בכמויות אדירות של פצצות מעופפות מדויקות ורבות עוצמה.

האמצעי היעיל ביותר והזול ביותר ליירוט כטב”מים הוא תותח הלייזר רב העוצמה.

אבל זה עדיין בפיתוח והוא לא יהיה יעיל בכל מזג אוויר.

טילים נגד מטוסים יקרים מאוד ולכן מועטים והם מתקשים ליירט איומים שטסים בגובה נמוך.

תותחי נ”מ מהירי יירי והפעם גם מוכווני מכ”מ, אלקטרואופטיקה ומחשב הם הפיתרון.

מאחר וטווח היירוט היעיל של התותח הוא בהגדרה קטן,(נניח 2 ק”מ) וקצב האש של התותח הוא של כ 1000 פגזים לדקה ונזקקים לירי של עשרות פגזים ויותר כדי להשמיד איום אחד אזי נאלץ לרכוש תותחים רבים ופגזים בכמות גדולה מאוד.

האם זו חזרה לימי מלחמת העולם השנייה גם בתחום הזה? בוודאי.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.     קרדיט לתמונות: ויקיוואנד