התגובה האיראנית: אתגרים והזדמנויות. חלק א’ + ב’
1. רקע
בליל מוצאי השבת שבין ה-13 ל-14 לאפריל 2024 פתח המשטר בטהראן בגל תקיפות חסר תקדים וראשוני מסוגו כנגד מטרות צבאיות ישראליות במסגרת התגובה לחיסולו של מהדוי מפקד גיס קודס (סוריה-לבנון) במתחם שגרירות איראן שבדמשק, סוריה.
ראשית חשוב להבין, כי מבחינת הסיכונים אדגיש שהמבצע שבו סוכל הגנרל לא שונה במהותו מהמבצע לסילוקו של ערורי.
מדובר בדמויות מפתח שידעו הם ומקורביהם כי חיים הם על זמן שאול.
לגבי ערורי – נתניהו אמר זאת במפורש, לגבי מהדוי – בכירים ישראלים התבטאו לא אחת על גורלם של אנשי משמהפ וכח קודס, מה שגרם לרבים מהם להדיר רגליהם ולכל הפחות להפחית עד למינימום את ביקוריהם במפקדות השטח.
סילוקם של השניים אינו האירוע.
להבנתי, בחודש האחרון איראן זיהתה פרצה, שלא לומר בקיעת הביצורים סביב לכידותה של ישראל, מה שהקרין באופן ישיר על הלגיטימציה והשיח הבינלאומי בשאלת המשך הלחימה ברצועה, והדשדוש שבעקבותיו.
המשטר בטהראן היטיב לזהות מבחינתו ולפעול תוך שהוא רוכב על קואליציית מגנים אנטי-ישראלית, ומייצר פרשנות חלופית לאירועי משיכת הווטו האמריקאי ומשכך סברו אנשי המשטר – בשלה השעה לגבות תג מחיר בכסות הפגיעה הישראלית במתחם השגרירות כנכס ריבוני וחילול כבודה של האומה.
בישראל שהיטיבו לזהות את פוטנציאל הנפץ הרבה קודם והחלו בהכנות אפשריות לקראת התגובה תוך פעולות העברת מסרים למיסגור והצבת גבולות גזרה.
קרדיט: אירנ”א
2. התגובה האיראנית
בבוקר יום השישי ה-12 הודיעה איראן לבעלות בריתה כי השלימה את הכנותיה למתקפה שעתידה להפתח “בכל רגע נתון”, זאת במקביל לחוסר בהירות וגמגום מדיני מצד בעלות בריתה של ישראל, כדוגמת ארהב ובריטניה מחד, ופעולות הגנתיות ממשיות לעיבוי מערך ההגנה האווירי והימי מאידך.
‘מבצע פנדל’.
קצת לפני השעה 18 של יום שבת ה-13 באפריל איראן פותחת במתקפה שבה היא משגרת לראשונה לעבר ישראל למעלה ממאה כלי טיס בלתי מאוישים מתאבדים, לצד מספר זהה של טילים בליסטיים שנועדו לפגוע בעיקר במטרות צבאיות וסמלי ממשל בישראל הריבונית.
קצת אחרי חצות במפקדת התיאום ובמערך ההגנה האווירית החלו לנשום לרווחה ולספור הצלחות.
ישראל שנערכה לתגובה מבעוד מועד, והכוננות בה הועלתה לדרגה הגבוהה ביותר, לצד הנחיות התגוננות אזרחית ומעבר בטוח של המשק כולו משגרה לחירום – נותר מרחב נקי שאפשר חופש פעולה רציף ובטוח למערך ההגנה האווירי על רבדיו תוך שהיא רושמת הצלחה מסחררת ביירוט הטילים עוד מחוץ לשטחה הריבוני, לצד פגיעות קלות-יחס תודה לאל במתחמי צהל ובשטחים פתוחים, כאשר מבחינת ישראל מדובר במפגן הצלחה הגנתי חסר תקדים במונחים היסטוריים.
קרדיט: תסנים
אתגרים והזדמנויות
אין ספק שסיפור המתקפה האיראנית הגיעה לישראל כפרי בשל.
לא בכל יום (אם בכלל) מדינה ריבונית משגרת מטח עצום במטרה לזרוע הרס וחורבן (גם אם בוחרים להתייחס לדיבור על ירי מתואם), נפגעי חרדה, נטילת סיכון חסר תקדים וכמו גם עלויות היירוט בפועל (גם אם נבחר להתייחס לנתונים שפרסם דו”צ), מדובר בסיכון שמדינה ריבונית לא יכולה לקחת על עצמה, בטח לא מדינה שנלחמת על עצמאותה בחצי שנה האחרונה, בטח ובטח לא מדינה שמאויימת בהשמדה השכם והערב על ידי אותה מדינה תוקפת (אפרופו לקחי השביעי באוקטובר ‘כוונות אל מול ביצוע’).
מבחינתה של איראן, בעוד אנו כאזרחים התרגשנו עד דמעות מאחוזי הצלחת מערך ההגנה האווירית ומהיערכות מערכת הביטחון ומקבלי ההחלטות למול הכשלון המחפיר בבוקר השביעי, הרי שמבחינתה של איראן – מדובר בעליית מדרגה ובסוג של הוכחת אבהות לסצנריו שבו אנו נמצאים מאז אירועי השביעי, לאמור, “אם היה לכם צל של ספק ברצינות האיומים והיכולות שלנו – הנה לכם ההוכחה הטובה ביותר, אנו די חזקים לאיים ולבצע”, בכך ניתן בהחלט לראות אישרור מחדש של כתב הנאמנות לרצינות כוונותיה והבטחותיה בהקשר למאבק לשחרור פלסטין ואל-קודס.
מעבר לעובדה שאיראן הוכיחה את יכולת הלמידה וההתמדה שלה לאורך השנים, עודף הנפנוף הישראלי בהישגי מערך ההגנה האווירי עשוי בעצמו להיות מבוא לנבכי תורת פרצות המערך וחולשתו.
גם בהיבט הכלכלי, לא בהכרח שישראל יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס הכלכלי שבאתגר היירוט, ובכמה יסתכם הניסוי הבא?
איראן אם כן מעבירה מסר מהדהד – גם בהינתן מצבה העגום של חמאס ברצועת עזה – אנו הכתובת הבלתי מעורערת להבטחת שחרור האדמות.
המשטר בטהראן לוקח בחשבון שבארה”ב נמצאים בשנת בחירות – מה שמאפשר להם מרחב תמרון גמיש ובעיקר מתיחת חבל ובעיקר הליכה על הקצה בכל התחומים.
עוד לא קם מאי המתים נשיא אמריקאי שהכריז מלחמה בשנת בחירות.
קשה להתעלם מחשש המשטר מפני השבר הטקטוני שעתיד לייצר הסכם שלום שהלך והתגבש בין ישראל לסעודיה כהמשך ישיר להסכמי אברהם, והשפעתו האזורית על מישורים אינספור ויאיים על הגמוניית המשטר.
נוסף לכך וכפי שהוזכר בראשית המאמר, איראן מזהה דשדוש וחוסר החלטיות בלחימה הישראלית ברצועה, ומזהה נקודות שבר ומאבקים ציבוריים פנים ישראליים, בנקודת הזמן הזאת המשטר מזהה לכידות הזדמנויות לכדי ביצוע, תוך שעל הדרך מאשרר מחדש את התחייבותו לפרוקסיז (ובראשם חיזבאללה) את הבטחת אחדות הזירות.
לסיכום הזווית האיראנית – התקיפה כתגובה איפשרה למשטר בטהראן להכריע קבל עם בסוגיית “מי הוא בעל הבית האמיתי”.
ישראל לעומת זאת, כחצי שנה מאז פרוץ המלחמה, נמצאת בצומת דרכים בה עליה להכריע את אופייה של המערכה על עצמאותה.
בחזית הדרום, עם הכרעת מרבית גדודי חמאס ומפקדיו, למעט מחנות המרכז ורפיח, וככל שישראל מגלה נכונות להגמיש את פעולותיה במישור ההומניטרי כלפי האוכלוסייה העזתית – יחס העולם הופך לפחות ופחות סלחני לנרטיב, הלא אם גם ישראל עצמה מודה שמדובר בסיפור אזרחי – עליה לגלות משנה זהירות, ונאלצת אם כן להתאים את אופי הלחימה לדרישות וללחץ הבינ”ל המופעל, זאת עוד מבלי להתייחס לסוגיית רפיח הנפיצה.
ההנהגה בישראל מפרשת את סירובו העיקש של סינוואר לקיים מו”מ אמיתי בסוגיית השבת החטופים מתוך רצון למשוך זמן במטרה לבקע ולהתיש את הציבור בישראל מחד, ובחוסר יכולת ממשי להבטיח קיום מספרי בהגעה אל מרבית שמות החטופים.
המתקפה האיראנית פוגשת את ישראל ערב חג הפסח בשלב ההכרעה שבין כיבוש רפיח לבין הצורך ההכרחי בטיהור דרום לבנון והרחקת כוחות חיזבאללה אל מעבר לליטאני ואפשור החזרת עשרות אלפי משפחות הפליטים אל בתיהם בצפון ישראל, כאשר בין חברי קבינט המלחמה שכפה על עצמו נתניהו האש לא פחתה ונרשמים אירועי דו”צ מביכים.
קרדיט: רשתות חברתיות
“בזרוע נטויה”
מבחינה מסויימת, ישראל יכולה להפוך את הקערה על פיה, ולמנף את אגרוף הברזל שהושת עליה מצד איראן על מנת לגדוע אחת ולתמיד את הזרוע המרכזי והמאיים ביותר בעשורים האחרונים.
ארגון הטרור חיזבאללה שאמנם מאז השביעי באוקטובר מצא את עצמו נגרר לסיטואציה בעל כורחו, מצוי על הגדר אך בתנאי פתיחה גרועים, תוך שהוא נאלץ לספוג מהלומות במכלולים רבים של הארגון ומוצא את עצמו פגוע מוראלית, שחוק מנטאלית, חשוף מודיעינית מאי פעם, בישראל יש הסוברים שבחלוף מחצית השנה הוכח כי “הפרזנו בכוחו של חיזבאללה” ומתבצע הליך למידה מחדש כל העת.
בזאת יובהר כי אין הכוונה שהארגון הפך לחבר מן המניין ב’חובבי ציון’ חלילה, אלא יותר בהקשר יכולותיו המבצעיות והקושי במעבר שבין לוחמת גרילה ומנהרות להפיכתו לצבא ומערכים חשופים ופגיעים.
ישראל בראשות נתניהו שהובילה את גדל המאבק מפני איום תכנית הטילים והגרעין האיראני ב-30 שנה האחרונות, כמחצית משנות הכרזת עצמאותה, ניצבת היום כאשר איום הטילים האיראני מומש הלכה למעשה בראשית השבוע מחוייבת ברמת הביצוע להבטחת “לעולם לא עוד!”.
ישראל שאחרי טבח השמחתורה אינה יכולה להרשות לעצמה בשום אופן הישנות של מקרה בו היא מצוייה תחת איום קיומי על ידי מדינה ריבונית.
על ההנהגה להתעשת, להכיר בגודל השעה ובעוצם הזכות ולהשיב מלחמה השערה.
קרדיט: פארס
“לבנון תחילה”
איראן ללא חיזבאללה כטווס נטול נוצות, ארגון הטרור חיזבאללה משמש כערובה לשרידות איראנית ומשכך על ישראל לגדוע את הזרוע האיראנית טרם הטיפול בתמנון עצמו.
אנו עדים השבוע לאבחנה מעניינת, מהשלב בו חיזבאללה התכנס והשתהה על הגדר תוך שהוא מנסה להבין כיצד ישראל תגיב על המתקפה, עד להבנה של הארגון כי ישראל מתאמצת לסגור את החלון ולמסגר את האירוע, מה שאומר מבחינתו – שחרור אנחת רווחה ועודף מוטיבציה להמשיך לזנב, תוך שהוא סופג באהבה את מחירי ההקרבה.
אל לנו.
יהי רצון, שנהיה ראויים לעצמנו.
קרדיט: סבאבו מקבוצת נציב קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות