מאחורי הנתק בין 2 המנהיגים: נקודות המחלוקת בין ישראל לממשל ביידן

לאחרונה טענו אמצעי תקשורת הן בארה”ב והן בישראל כי יש נתק בין נתניהו וביידן וכי הם לא מדברים כבר יותר מ-25 יום עקב סירובו של נתניהו למלא את בקשתו של ממשל ביידל בנוגע לטיפול בעזה.

נקודות המחלוקת לפי ברק רביד, מהעיתונאים שפרסמו אודות הנתק בין 2 המנהיגים  הם:

*- עניין הכספים לרשות (שזה כספים לעזה).

*- חוסר הרצון של נתניהו לדון ברצינות ביום שאחרי “ודוחה את התוכנית האמריקנית לשילובה של “רשות פלסטינית מחודשת” בניהול הרצועה אחרי מיטוט שלטון חמאס.”

*- המעבר לשלב ג בעצימות נמוכה.

*- אם הליצן היה איש ימין הוא היה מגבה את עמדתו של נתניהו. אבל הוא עלה תאנה בערוץ שמאל וחייב לזרוק עצם.

ולגופו של דבר, אם אלה הדברים הלא נכונים אז מה כן? מה יש לנו כאן? התערבות במהלך המלחמה של ישראל, לחץ להעביר כסף לרש”פ, שהרש”פ מתנה בהעברה לעזה (חמאס), ודיון בנושא מגש הכסף למדינה פלסטינית על חשבון חיילינו. אלה דברים נכונים וחשובים. על זה שווה להתעמת. אין צורך לשבור כלים כרגע ולכן גם נתניהו הסכים לסיור של האו”ם בצפון הרצועה. כדור הרגעה לממשל ביידן.

ובאופן מהותי יותר, צריך לזכור שישראל היא נכס ביטחוני וכלכלי אסטרטגי לארה”ב ולעולם (הפרוזדור הכלכלי) ולכן אלה שולי ביטחון חשובים. עד שנגיע למצב הזה יש לתמרן ביחסים. מסכים.
דבר שני, ב48, 67 ו73 נלחמנו מעטים מול רבים כשלא הייתה מדינה או כשהייתה בחיתוליה. אם נגיע למצב דומה נדע להחזיק מעמד בטח כשיש לנו צבא חזק ורוח אדירה בעם. מלחמת קוממיות? גם מהבחינה הזאת. לישראל יש סיי בזירה הבינלאומית וכדאי שיקשיבו לנו. אם נדע לנצל ולנהל את זה נכון, עוד נכונו לנו גדולות ונצורות.

קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות