בקצרה מול אויבינו: נכון ליום 11-1-2024. חלק א’

גם הפעם מפאת אריכות הדברים הנה העיקרים:
א. בחמא”ס שואבים עידוד מהתחושה שהלחימה נכנסת למצב סטאטי, ומכך שישראל מוצאת עצמה חצויה מחדש, בעיקר בשאלה האם בראש סולם העדיפויות יש להעמיד את חיסול החמא”ס, או את שחרור החטופים?
ב. ישראל מוצאת עצמה נכנעת יותר ויותר ללחץ בינלאומי, כשהביטוי המרכזי – שיגור אהרון ברק להאג, והגדלת היקף הסיוע ה”כאילו הומניטארי” לרצועה. בהמשך מחכה לחץ משמעותי הרבה יותר, להעברת השליטה ברצועה לרש”פ.
ג. האטת היקף ההפצצות האויריות מביאה להגברת הסיכון ללוחמים ברצועה.
ד. פעילות טרור מתגברת גם באיו”ש. בשיאה, נהרגה לוחמת מג”ב כתוצאה ממטען רב עצמה בגזרת ג’נין.
ה. אנשי חמא”ס מוכיחים נוכחות חזקה באיו”ש, וברש”פ משלימים עם העובדה, ומפגינים סולידריות גוברת עם החמא”ס הן באיו”ש והן בלבנון.

 

ובהרחבה:
קרוב למאה ימי לחימה , בהם למעלה ממאה אזרחים וחיילים ישראלים מוחזקים בשבי בתנאים קשים, בניגוד לחוק הבינלאומי, ללא ביקורים של הצלב האדום, וללא כל ביקורים של בני משפחה, והמערכה בעזה רחוקה מהכרעה. זאת, למרות המהלומות הקשות שצה”ל הנחית על מחבלי החמא”ס ועוזריהם משאר הארגונים והרס התשתיות ברצועה. יתר על כן, במו”מ לעסקת חליפין נראה שדוקא ישראל היא המתחננת לעסקה, בעוד החמא”ס מתנה את המהלך בהתחייבות להפסקת אש מוחלטת וקבועה, ולא נראה שהוא הוכה מספיק כדי שדוקא אנשיו הם שיתחננו להפסקת האש.

 

השבוע האחרון הניב לחמא”ס מספר הישגים ובראשם:
א. האטת קצב ההשתלטות על הרצועה. רפיח המעבר הראשי למצרים כמעט מחוץ למעגל הלחימה, פרט לפגיעות נקודתיות מהאויר. בח’אן יונס וסביבתה, צה”ל מעמיק את האחיזה, אך לא מעט כיסים נותרו עדיין תחת שליטת הארגון. במחנות המרכז החלה מערכה בפאתים, ללא השתלטות בפועל, וברקע, ישראל מדברת על הקטנת הנוכחות הצבאית, ועוצמת הלחימה, ולא על הגברתה.

 

ב. בצפון הרצועה, החלה זליגה לא רשמית אך בהיקף נרחב למדי של תושבים בחזרה מדרום הרצועה. מציאות זאת הביאה לחידוש ירי הרקטות לעבר ישראל, לא רק מדרום הרצועה, אלא גם מצפונה, למרות הפגיעה הנרחבת בתשתית התת קרקעית של החמא”ס באזור.

הנה סרטון המציג את תחילת החזרה לשגרת חיים במרכז העיר עזה, בצל ההרס הנרחב מסביב.

 

ג. החברה בישראל ממשיכה להציג סימני פילוג. מדינת ישראל הציבה ללחימה ברצועה שני יעדים שנתפסים כסותרים: שחרור החטופים, מול מיטוט והכנעת החמא”ס. נראה שהשגת כל אחד מהיעדים יבוא בהכרח על חשבון היעד האחר, ונראה שהחלוקה בין שמאל לימין בישראל, עברה ממאבק על רפורמה משפטית, לעימות על מיטוט החמא”ס, או שחרור החטופים. למרות הקו הרשמי הגורס שניתן להשיג את שני היעדים במקביל, הציבור בישראל ברובו, מתחיל להכיר בכך שלאחר שישראל שמטה חלק ניכר מהקלפים שבידה בעקבות הלחץ הבינלאומי, הרי שהסבירות לכך הולכת ופוחתת.

לא בכדי, ממשלת ישראל שולחת שליחים אל “הפריץ הקטרי”, והרודן המצרי, עם תחינוה לעסקה נוספת לשחרור שבויים, שלא תכלול הפסקת הלחימה באופן מוחלט. ניתן לראות את המחלוקת בישראל בשני הסרטונים הבאים, שבראשון ח”כ מיקי לוי קורא לעסקה לשחרור החטופים בכל מחיר, ומנגד, אב שבנו חטוף, קורא להפסיק להזרים מאות משאיות סיוע לרצועה עד לשחרור החטופים. שני הסרטונים שודרו בהרחבה בערוצי הטלגרם הפלסטינים, שמרבים להתמקד בשסע בישראל, במטרה לחזק את כח העמידה של האוכלוסיה ברצועה:

 

ד. דיווחים על הגעת משלחת או”מ לצפון הרצועה, התחייבות ראש הממשלה שישראל לא תכבוש את האזור באופן מלא, או תביא לגירוש תושביו, הסכמת ישראל לשגר את נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק לבית הדין הבינלאומי בהאג, כל אלה מחזקים עוד יותר את התודעה הפלסטינית, לפיה: “הקשה ביותר מאחוריהם”, ומכאן ולהבא, צפויה ירידה הדרגתית בעצמת הלחימה עד להפסקת אש, שתהפוך את הלחימה ברצועה לסבב נוסף, בסיומו יכריזו אנשי החמא”ס על עצמם כמנצחים, שעמדו מול מתקפה ישראלית אכזרית ולא נכנעו.

 

ה. מספר רב של נפגעים ישראלים, ובכלל זה הרוגים רבים בפיצוץ משאית חומרי נפץ במחנה הפליטים בריג’. בחמא”ס ממשיכים לשדר בלא הרף סרטוני זוועה של אנשיהם מסבים פגיעות קשות לחיילי צה”ל, סרטונים שכמובן לא ישודרו כאן, אך משודרים ללא הרף בערוצי הטלגרם, וברשתות הלוויין הערביות, ובראשן רשת “אלג’זירה”, שעד כה ישראל נמנעת מכל פעולה נגדה, מתוך תקווה אמיתית או כוזבת שקטר תסייע לעסקה בנושא החטופים.
בהקשר זה, בולטת העובדה שלאחר חיסול המחבל צאלח (ע)ארורי, נמנעה ישראל מפגיעה נוספת בבכירי החמא”ס, אולי בשל מחסור במודיעין, אבל כנראה גם מתוך רצון לשמר גורמי כח לעסקה בנושא החטופים.

ברקע לכל אלה, הולך וגדל היקף הסיוע ה”כאילו הומניטארי” המוזרם לרצועה. מאות משאיות של מזון תרופות, ואולי דברים נוספים, מוכנסים דרך רפיח באין מפריע. אנשי החמא”ס שולטים מעבר זה באופן כמעט מוחלט בסיוע עובדי אונר”א, שרובם המוחלט הם פעילי חמא”ס. חלק ניכר מהסיוע מוזרם מיידית למנהרות הטרור של החמא”ס, ורק אחר כך לאתרי המחסה המנוהלים בידי אונר”א, שאנשיו, כפי שציינו, אינם אלא אנשי חמא”ס. עדיין מתפרסמים מדי יום עשרות סרטוני תעמולה המציגים את האוכלוסיה הכאילו אומללה נאבקת לשרוד, וסובלת ממחסור.

הנה סרטון, המציג אלפי תושבים מנסים לארוב למשאית אספקה, נתקלים בירי של אנשי החמא”ס, והארוע מוצג בכלל כירי של חיילי צה”ל לעבר פלסטינים תמימים שרק רצו אוכל.

 

עד כאן להשבוע- חודש טוב, שבת שלום, שפע ברכה והצלחה לחיילינו הגיבורים, רפואה שלמה לפצועים, פדיון מהיר לשבויים החטופים בידי אויבינו ובשורות טובות

קרדיט: יעקב סבג – לשעבר יועץ לענייני ערבים ביחידות המנהל האזרחי בעזה ואיו”ש    

קרדיט לתמונות ולסרטונים: רשתות חברתיות  קרדיט לתמונות השער: דובר צה”ל ורשתות חברתיות – “כאן”