בקצרה מול אויבינו. חלק ב’

לאחר הפסקה ממושכת בשל שירות מילואים, אני שב לדווח על הנעשה אצל אויבינו. כמובן שכמויות המידע כמעט אינסופיות, ושינויים בתמונת המצב מתרחשות כמעט בכל רגע, וכל מה שאכתוב עכשיו עשוי להיות לא רלבנטי בתוך דקות. עדיין אני מנסה לשתף בתובנות שלי, המתבססות אך ורק על חומר גלוי, שלטעמי בקריאה נכונה שלו, מאפשר סוג של העמקה בקריאת תמונת המצב.

 

ומכאן ליהודה ושומרון- ברוב שטחי יהודה ושומרון הצליח צה”ל לבסס סוג של הרתעה. קריאות של אנשי החמא”ס ויתר ארגוני הטרור להבעיר את השטח לא זכו להיענות גדולה. בהפגנות למען הרצועה נטלו חלק אלפים בתקופה הראשונה, לאחר תחילת התגובה הישראלית.  מספר זה ירד לכמה מאות בהמשך, והיום לרוב מדובר בעשרות משתתפים קבועים. גם הקריאות לביצוע פיגועים זכו להיענות מועטה יחסית, ורמת הטרור באזור בפועל פחותה מזו ששררה באזור מתחיל 2023 ועד 7 אוקטובר.

החריג היחיד, כל כניסה של צה”ל למחנות הפליטים ולחלק מהערים, בדגש על גזרת ג’נין וטול כרם, מלווה בחילופי אש מול חמושים פלסטינים. חלק ניכר מהחמושים הללו נמנים על שורות החמא”ס והג’האד האסלאמי, אבל לא אחת שותפים להם אנשי “גדודי אלאקצא” של הפת”ח, ופעילים במנגנוני הבטחון של הרש”פ.

למרות, שרשמית הרש”פ מתנגדת להשתלבות אנשיה בפעילות הטרור, ומסתפקת בהבעת סולידריות עם תושבי הרצועה, גינוי לפעילות ישראל בעזה, ונסיון להצטייר כמי שדואגת לצרכים ההומניטאריים של תושבי הרצועה (על אף שלאמיתו של דבר גורל תושבי עזה, מעניין את בכירי הרש”פ כקליפת השום).

כוחות צה"ל ברצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)

מבחינת הרש”פ, היעד העיקרי הינו “היום שאחרי הלחימה”, אז מבקשת הרש”פ לקבל מנדט לשליטה ברצועה ולשיקומה, דבר שלהבנת ראשיה יכניס סכומי כסף אדירים לקופתם, ובנוסף, אם אכן יוגשם חלומם (אל דאגה, הוא די חסר סיכוי), והם ישלטו ברצועה בפועל, תתחזק תביעתם לכינון מדינה פלסטינית עצמאית גם ביהודה ושומרון.
מבחינת האוכלוסיה הפלסטינית ברובה, הרשות הפלסטינית הינה גוף שאיבד מזמן את הלגיטימציה הציבורית, לא רק באשר לשליטה בעזה, אלא גם לשליטה ביהודה ושומרון. לא רק השחיתות של גוף זה, אלא גם התחושה הכללית שמדובר בגוף שכל קיומו נובע מכספי המיסים שמזרימה לרש”פ ישראל, ומהנוכחות של צה”ל באזור, בלעדיה היה גורל ראשי הרש”פ דומה לגורלו של מועמר קדאפי ובניו.

עדיין ניכר הבדל מסויים. בעזה, לאחר שתושביה חוו על בשרם את שלטון החמא”ס ואת מה שכבר זכה לכינוי “הנכבה השניה”, בעקבות תגובת ישראל למתקפת הטרור, רבים מאוד חשים סלידה גם משלטון החמא”ס, אם כי הפחד מארגון זה, לצד “תחושת הגאוה” מכך שהארגון הצליח להנחית על ישראל מהלומה כואבת במיוחד, מותירים עדיין לא מעט תמיכה בחמא”ס גם ברצועה.

 

באיו”ש, מנגד: התושבים רק שמחים על מהלומות החמא”ס על ישראל וסולדים מהרש”פ, בלא שהם משלמים מחיר משמעותי על פעילות הארגון. לכן, התמיכה הציבורית בחמא”ס באיו”ש גבוהה בהרבה מזו לה זוכה החמא”ס ברצועה. ועדיין, רוב תושבי איו”ש מודים לבורא על כך שהם ממשיכים לחיות בבתיהם ברובם הגדול, ויכולים לתמוך בחמא”ס מרחוק.
בכל זאת, משלמים תושבי איו”ש מחיר לא קטן על מתקפת הטרור, כאשר מאז שמחת תורה, מושבתים מרבית המועסקים בישראל ובהתיישבות, פרט לאלפים בודדים באזורי תעשיה ובמקרים חריגים.

הכסף שלא מגיע אל אוכלוסיה זו הביא למיתון משמעותי במרבית תחומי המסחר והתעשיה. פיצוי חלקי מגיע מכך שרבים מתושבי הכפרים חזרו לחקלאות, וחלק ניכר מהתוצרת החקלאית הפלסטינית מגיע לשווקי ישראל. בנוסף קיזזה ישראל מכספי המיסים המועברים לרש”פ את הסכומים המיועדים לתשלום משכורות וקיצבאות לתושבי עזה. בתגובה הרש”פ החליטה להימנע מקבלת יתרת הסכום, מה שהביא לכך שתשלום המשכורות לעובדי המנגנון הציבורי התעכב. בחודש נובמבר, קיבלו עובדי הרש”פ משכורות חלקיות, ובחודש דצמבר קיבלו העובדים, באיחור רב, משכורת מלאה ופיצוי נוסף, בזכות הלוואה מהבנקים וסיוע בינלאומי לרש”פ.

קרדיט: יעקב סבג – לשעבר יועץ לענייני ערבים ביחידות המנהל האזרחי בעזה ואיו”ש    

קרדיט לתמונות ולסרטונים: רשתות חברתיות  קרדיט לתמונות: דובר צה”ל