איראן

בשבוע החולף היה טקס אבלות קצת שונה מהרגיל באיראן,
שבעה אלמונים זכו לכבוד, לטקס לוויה כחלק מטקס החלפת הדגל במקדש פאטִמה הקדושה,
מי הם היו ומדוע זכו לכבוד, המשטר לא אומר דבר.
סיפור על דגלים, טקסים וארונות של אלמונים.

נשאלתי מספר שאלות על מהשטר האיראני,
אז כדי לענות לשאלות ולהסביר את ההווה,
וכדי להבין מה מפחיד את משמרות המהפכה לקראת העתיד,
אקח אתכם למסע בעבר הלא רחוק, עם מעגלים נפתחים ונסגרים של מהפכות ושינויים.

ביום חמישי שעבר מת הזמר האיראני מוחמד רזא שג'ריאן,
זמר שפתח את ליבו אל העם הפרסי הנאנק תחת משטר האייתוללות, והעם החזיר לו אהבה.
זמר שלא פחד לסרב למשטר, שלא פחד לומר את אשר על ליבו.
אז לרגע אחד, נפתח את לבנו, נקרא ונשמע אחד משיריו.

לפעמים דגל הוא יותר מסמל,
לפעמים דגל הוא יותר ממקור לגאווה לאומית,
ולפעמים חוסר הבנה לגבי הדגל, עלול להביא לבעיות.

על הקשר בין דגל וכדורגל.

כולם מדברים על מחאות והפגנות באיראן.
כולם מדברים על המצב הכלכלי, על המצוקה ההולכת וגוברת של האזרח הפשוט.
אבל האם זה כל הסיפור?
האם כל המחאות הן עקב המצב הנוכחי?

לפעמים שאלה שאין לך תשובה עבורה, לוקחת אותך במסע מרתק אחר המידע החסר.
לשמחתי נשאלתי שאלה כזו, ובסופו של דבר נמצאה התשובה לשאלה:
מדוע חלק מאורחי המנהיג העליון חלצו נעליהם וחלק נשארו עם נעליהם לרגליהם.

הסיפור מאחורי האומץ של המפגין האיראני
למה המפגין האיראני צריך אומץ ותעוזה רק כדי לצאת לרחוב להביע מחאה?
מה הסיבה שבאיראן צריך אומץ לכתוב מה שאתה חושב על המשטר?
מדוע משפחות של 1,500 הרוגי הפגנות נובמבר 2019 לא מדברות?
הסבר קצר על הסיבה לפחד, ואת משמעות שני סעיפי כתב אישום שעלולים לגרום להוצאה להורג,של האיראני האמיץ שיעז לצאת להפגין, או סתם לפרסם ברשת את מה שהוא חושב.

בפרק השני לסיפור מאחורי הסיפור של התאונות באיראן,
אביא בפניכם קצת פרופורציות ותובנות, כמה נתונים, ומעט סטטיסטיקה ואפילו טיפה טריוויה,
שיוכלו לעזור לנו לראות את הדברים מזווית נוספת.
והפעם הסיפור מאחורי הסיפור, של תמונה, ילדים ומחוז באיראן.

הפעם אני מביא בפניכם, שני סיפורים אנושיים, על קורבנות שרפות באיראן.
חלק ראשון בסדרה חדשה, שתספר על תקלות שונות ומשונות באיראן,
בהמשך לפרסומים קודמים בנושאים של שרפות ותאונות.

בפרק הזה, כהקדמה, אסביר לכם איך לנסות להבין מה באמת קורה באיראן,
מה הם מקורות המידע, המשמשים להבנת המתרחש,
אזכיר לכם כי צריך לבחון ולאמת את המידע, וגם ממה צריך להיזהר.
הסיפור שמאחורי הסיפור.

האם ניתן לקבל ידיעות כמו שהן? או שרצוי להביט בעין בוחנת על הפרסומים השונים?
האם תמונה שמראים לנו, אכן משקפת את כל התמונה?
האם אפשר להאמין למה שאיראן מראה לנו, באירוע זה או אחר?
אני מביא בפניכם תשובות (חלקיות) ושאלות נוספות.