לצערי, מדשדשים בעזה. דעה

צה”ל (לצערי) וממשלת ישראל עברו משלב המתקפה וההכרעה לשלב הדישדוש.

במלחמה, שלב הדישדוש הוא המצב הגרוע ביותר, זה מצב שמתפתח בדרך כלל במלחמות לאחר המתקפה.

זה המצב בו עדיין מתנהלים חילופי אש בין הצדדים הלוחמים, הצד התוקף, הצד החזק עדיין מאבד לוחמים יקרים , וההשגים? במציאות אין השגים.  זה מצב גרוע ואסור להיות להיות בו ואם כן אז רק לימים ספורים.

הסכנות רבות והחשובות שבהם:

1, האפשרות של האויב ובזמן הדישדוש לשוב ולהתארגן בשטחים שמצויים עדיין בשליטתו זאת כאשר ברור לאויב שאין סכנה מיידית לכיבוש השטחים שבשליטתו.

ההתארגנות של האויב כוללת:

*- שיפור תוכניות ההגנה שלו.
*- העברת חימוש ולוחמים למקומות בהם הם חסרים.
*- שיפור המורל של הלוחמים של האויב.
*- חיזוק הביצורים והמילכודים של האויב.
*- כשנידרש החלפת פיקוד מותש בפיקוד רענן.
*- מתן מנוחה ללוחמים.

ועוד…..

 

2, האפשרות (כפי שמסתמן כעת) לאויב להשיג בשלב הדישדוש השגים מדיניים משמעותיים.

יש לדעת שההישג החשוב ביותר של החמאס תהיה הפסקת הפעולה הצבאית.

הם יודעים וגם הציבור כאן חייב לדעת שלאחר הפסקת האש יופעלו על ישראל לחצים מדיניים אדירים לא לחדש את האש. לחצים שאני לא בטוח שנעמוד בהם.

אם לא נחדש את האש? החמאס ימשיך לשלוט בעזה וחזרנו למצב בו היינו לפני ה 7 לאוקטובר, התושבים המפונים לא ישובו.

 

3, החטופים

האויב שיש לו אינטרס עליון לייצב מצב של דישדוש ימשיך במו”מ ארוך ומתיש כדי להשיג עוד ועוד זמן.

החזרת החטופים שנותרו בחיים יכולה להימשך חודשים.

 

4, מה לעשות?

ובכן גם אם עדיין לא השלמנו את העבודה בצפון הרצועה וזה המצב, אנחנו חייבים ומייד לתקוף ולכבוש את דרום הרצועה.

צה”ל חייב להוציא את האויב מהמצב של שיווי המשקל הנוח בו הוא נתון כעת, זאת לאחר שיצא מההלם של מיתקפת צה”ל.

קרדיט: אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.      קרדיט לתמונות: דובר צה”ל