מצרים מצטיירת בתקשורת הישראלית כמדינה מוכת עוני בה אחוזי אבטלה גבוהים. גם המאושרים,  שזכו להתפרנס, מתפרנסים בדוחק ובקושי “גומרים את החודש”. אין ספק שיש אמת רבה בדימוי זה, אך פתיחת מצרים למערב אחרי הסכם השלום עם ישראל בשנת 1979 גרמה לשינוי סוציולוגי. במקום הפטרון הסובייטי הספרטני קיבלה מצרים פטרון אמריקאי, שמתהדר ב”חיים הטובים”, ומפגין אורח חיים, שלא היה מוכר דיו במצרים.

בשנים הראשונות שלאחר הסכם השלום החלו להיבנות, ביוזמת הנשיא אנואר א-סאדאת, סביב לקהיר שרשרת של ערי לוויין, שנבנו בקונספט מערבי לאמור: שכונות מגורים, שלא רק מעניקות קורת גג ליושביהן, אלא מרחיבות את דעת המתיישבים ב: בתים נאים, כבישים רחבים ומתקנים רבים לשעות הפנאי הכוללים גנים ציבוריים, מרכזי קניות מודרניים, ומרכזים רבים לספורט. מאפיין מרכזי בתכנון של הערים החדשות הוא המסגדים המפוארים, המהווים חלק אינטגראלי בתוכנית המתאר העירונית,  ומיקומם הוא במרכז כל שכונה חדשה

בעשור האחרון החלה להתפתח תופעה חדשה של שכונות וילות ל”עשירים החדשים”.  מדובר בשכונות שמראש תוכננו  להעניק ליושביהן רמת חיים משופרת מאוד הכוללת: מגרשים של כדונם (1,000 מ”ר)  עליהן בנויות שיטת “בנה ביתך” וילות בנות כמה מפלסים, גינה מפוארת, וברבים מן הבתים נבנתה אף ברכת שחיה. עשירים במצרים היו תמיד, אך תופעת בריכות השחייה היא חדשה בהחלט, ובאה ככל הנראה כתוצאה מההתחככות של עשירי מצרים עם תרבות המערב בכלל ועם התרבות האמריקאית בפרט.

אחרי שעבד אל פתח א סיסי תפס את השלטון במצרים, הוא יצא בשורה ארוכה של מיזמי פיתוח גרנדיוזיים, וביניהם בניית עיר בירה חדשה למצרים. העיר תיבנה במדבר שבין קהיר לתעלת סואץ (ראה נספח). על פי התכנון תבנה בעיר קריית ממשלה חדשה (כיום משרדי השלטון מפוזרים ברחבי קהיר)  ויהיו בה שכונות מגורים רבות הטובלות בירק, ונחלים מלאכותיים יזרמו ברחבי העיר לרווחת תושביה. עפ”י סרטי התעמולה המצריים העבודות לבניית העיר מתקדמות בהתאם למתוכנן

יש לזכור, כי במצרים לא “הכל דבש” ובד בבד  עם בניית הערים המתוכננות המאפשרות תנאי חיים נוחים למעמד הבינוני והגבוה במצרים, נבנות במצרים שכונות עוני רבות. שכונות אלה נבנות בד”כ כיוזמה פרטית של חקלאים, שמאסו בעבודת האדמה ומוכרים/משכירים את אדמתם לאנשים הבונים את ביתם בשיטת “בנה חושתך” משאריות חומרי בניה מזדמנים. הבניה הלא מוסדרת והלא מתוכננת, יוצרת שכונות עוני חדשות במתכונת כפרי העוני של במצרים מקדמת דנה.

לסיכום

השכונות של ה”מתעשרים החדשים” על הרווחה המנקרת העיניים שבחוצותיהן, מבליטות ביתר שאת את העוני של מרבית תושבי מצרים, החיים עדיין בבתים מטים לנפול הבנויים טיט. פער זה בין עשירים  לעניים הוא מוקש חברתי, שאיני יודע כיצד מתכונן הממשל במצרים לטפל בו. אורח החיים הראוותני של עשירי מצרים מקרין גם על המעמד הבינוני ובעיקר על המשרתים בצבא הקבע,  שלא רוצים להישאר מאחור. ממשלת מצרים מנסה לרצות את המקורבים לה, על ידי בניית מרכזי ספורט מפוארים, הנבנים כיום הן במחנות הצבא והן בשכונות של מעמד הביניים.

קרדיט: סא”ל (דימ’) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב