מקאן אריקסון – סניף עזה. ההונאה הגדולה.

“לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ואז יאמרו האבנים והעצים”: הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא] מאחורי] בוא והרגהו” [הסעיף השביעי באמנת החמאס]

האנתרופולג המבריק קליפורץ גירץ תבע את המונח “אי הבנה שיטתית” [systematic misunderstanding] בכדי להדגים מצב עניינים בו הצדדים מתנהלים מבחינת הבנתם ופרשנות המציאות וסימניה על פני מישורים שונים. בישראל מתעלמים באופן הפגנתי, וגזעני למדי, מהאידאולוגיה והתרבות אותה מייצג החמאס. בשמאל בימין כאחד לא מוכנים כלל לעסוק בהגות המניעה את הארגון. מבחינת הימין מדובר בסה”כ בארגון טרור ומבחינת השמאל מדובר במייצג אותנטי של מצוקה כלכלית וחברתית. כך למשל הטענות של הימין כלפי החמאס שאיננו משקם את מחנות הפליטים ומשתמש בכסף הרב המוזרם לרצועה לבניית מנהרות טרור לוקות באותה חשיכה אידאולוגית של השמאל.
מעבר לאי ההבנה השיטתית שאליה הורגלנו, מבול של כותבים מתחרים ביניהם על השימוש בסופרלטיבים בדבר “הייאוש העזתי”. לאחר הכתבה הקלישאתית שפרסם אוהד חמו בחדשות 2, הנתמכת בידי האלוף [מיל] טל רוסו, בה נראו הילדים שלא שותים כי אין מים בברז. עולה הצורך לפזר את הערפל מעל התיזה כי המצב הכלכלי – הומניטרי כה מחפיר, עד שלא נותר לצעירי עזה ברירה אלא להשליך את גופם על הגדר ולשמש מטרה לצלפים ישראלים שיגאלו אותם מייסוריהם בעולם הזה.
כדאי לדבר על האמת הערומה. האמת הפחות נעימה לאוזן הישראלית: החמאס רוצה בהשמדתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית – הוא מצוייד בכל ההצדקות התיאולוגיות הנדרשות ובתמיכה נרחבת של חלקים גדולים בעולם המוסלמי. חמאס תומך באופן מוחלט בכל היבטי הטרור האסלאמי על צורותיו השונות מהפלת התאומים עד לטבח בשרלי הבדו בפריז וכן כל פיגוע המבוצע כנגד יהודים בישראל ובעולם.
החמאס איננו כנופיית פורעים שהשתלטה על אוכלוסייה תמימה, הוא מבטא באופן מובהק את רצונותיהם של תושבי עזה. תנועת החמאס היא לפני הכל תנועה חינוכית-דתית ולא ארגון טרור. הפילוסופיה שלה מושתתת על אדני החשיבה של האחים המוסלמים מיסודו של חסאן אל בנא. “האסלם הוא הפתרון” – הוא המוטו של ה”אחים” ושל תנועות בנות כחמאס ותנועות נכדות אל- קאעדה. הרעיון המוסלמי – ביקורתי הולך אחורה אף לפני ייסודה של תנוחת האחים המוסלמים ב 1928. מעץ גנאולוגי זה של האחים יצאו תנועות אלימות יותר כמו הג’יהד האסלמי ודאע”ש. ראוי לציין כי החמאס, ביחס לסביבתה הרוחנית, נחשבת כאלימה פחות ובעלת רבדים אינטלקטואלים של ממש.
אי ההבנה השיטתית קיימת כבר שנים כמאפיין אינטגרלי של יחסי ישראל – ערב, בוודאי ישראל – עניין עזה. כפי שאפשר למצוא בספרו של דוד חכם “עזה בגובה העיניים” כשהוא מתאר את תגובותיהם של אישים כיצחק ורבין ואהוד ברק
המחאה מהונדסת להפליא. שורות שורות של בני אדם שלכל אחד מהם תפקיד. החשובים ביותר הם הצלמים, בד”כ אנשי חמאס מאומנים היטב.

בישראל, ההכרות הראשונית עם ביקורת מוסלמית מסודרת על העולם הערבי התרחשה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. בקובץ מאמרים שהופיע בעיתונות הערבית וכונס בספר שערך ראש אמן דאז יהשופט הרכבי, [“לקחי הערבים מתבוסתם” / הרכבי] עסקו הוגי דעות מצרים בסיבות לתבוסה המחפירה במלחמת 67. הכותב ד”ר צלאח אלאדין אלמונג’ד ייצג באופן נאמן את התפיסה הדתית הגורסת: הובסנו כי איננו מוסלמים אמתיים. התנועה הלאומית המצרית נתפסת כשורש הרע וכחיקוי עלוב של התנועות האירופאיות – סוציאליסטיות. מוסלמי איננו זקוק לשליט חילוני שינהל את חייו אלא אך ורק לשליטתו של האל. לאחים יש ביקורת עמוקה על המערב והיסטוריית משחקי השליטה שלו על המזרח בסגנונם הידוע לשמצה של סייקס – פיקו.

אחד האישים הנערצים ביותר ברצועת עזה הנו עבדאללה עזאם שהתפרסם כמורהו הרוחני של אוסאמה בין לאדן ויחדיו לחמו באפגניסטן נגד הצבא הרוסי. עזאם פירש את רעיונותיו של סייד קוטב, ממשיכו האידאולוגי של חסן אל בנא מייסד האחים, באשר לפֲרִדָה – החובה של המאמין (فريضة, (על פי הגותו של עזאם, אם ארץ מוסלמית מותקפת, על כל המוסלמים (האוממה – האומה המוסלמית בכללותה) והפרט באופן אישי ראוי שיממש את חובתו האישית – פרד אל-עין )الفرض العين) לצאת להגנתה. כדוגמאות הוא נתן את אפגניסטן, פלסטין ואנדלוסיה. זו הציפייה של אנשי החמאס והג’יהד האסלמי בבואם לנסות ולפרוץ לישראל – גיבוי מוחלט של האומה המוסלמית הגדולה. חסאן אל בנא, סייד קוטוב, עבדאללה עזאם ואחמד יאסין הנן דמויות מופת בעולם החמאסי של רצועת עזה.
מדוע החמאס לא מכריז על מדינה? מי ששם לב לראיון שערכה אושרת קוטלר הצעירה ב 1997, עם השייח אחמאד יאסין הבחין כי השייח איננו מעוניין בטיפוח לאומיות ערבית אלא ביישום החזון וההלכה האסלמית הנוגד מהותית את השאיפה להקמת מדינת לאום.
המצב הכלכלי בעזה
בשנת 2015 פרסם הוושינגטון פוסט כתבה עם שלל תמונות על החיים הטובים בעזה. https://www.washingtonpost.com/world/middle_east/gaza-middle-class-discovers-spin-classes-fine-dining-private-beaches/2015/08/23/7e23843c-45d5-11e5-9f53-d1e3ddfd0cda_story.html?noredirect=on&utm_term=.4465bc452557
העיתון בחר להביא תמונות הנראות ההפך הגמור מהמציאות המתווכת והמניפולטיבית בעזה של ימים אלו. הקמתן של סוכנויות לייבוא רכבי יוקרה, מכוני ספא וחנויות אופנה כיכבו שם. זו תמונה הפוכה לחדשות השבר הזורמות לצופה הישראלי.

ואכן רצועת עזה נהנת ממקורות הכנסה מגוונים:
א. אונר”א
ב. מסחר עם ישראל
ג. משכורות הרשות הפלסטינית
ד. קטאר
ה. הברחות ממצרים
ו. איראן
ז. מענקי האיחוד האירופי וארה”ב

ישנן לפחות חמש חמולות בדוויות השולטות על מערכת ההברחות מצריים עזה מעל ומתחת לפני האדמה. שורה נכבדת של קציני מצריים מתפרנסים, מהשלמונים הרבים המגיעים לכיסיהם. זו תעשייה הנמשכת כבר שנים רבות ומגלגלת הון רב בעידודם של כל החוגגים: החמאס, צבא מצריים, הבדווים וממשלות ישראל. לדידם של החמולות, רצועת עזה מתפקדת כאזור סחר חופשי שאיננו כפוף לממשלה כלשהי. כל עוד החמאס והמצרים מקבלים את המגיע להם אין למעשה כל הגבלות על הכנסה והוצאת סחורות. למעשה, בתקופת שלטונו של מוחמד מורסי, כשהמצב של שוטרי מצרים בסיני היה על גבול הרעב, עזרה להם הרצועה בסיוע של אספקת מזון.
אבי יישכרוף, בעיתון “הארץ”: “סגירת המנהרות לזמן ארוך תהיה בעיה של ממש בשביל חמאס ואפילו איום עליו. החמולות השולטות ברוב המנהרות – אבו-קישטה, א-שאער, אבו סמהדנא ואבו ריש – הן כוח של ממש בדרום הרצועה ושלטון חמאס אינו רוצה להתעמת אתו. בנוסף לזה, הנשק של חמאס מוכנס ברובו במנהרות, וגם אנשיו משתמשים בהן לצאת לאימונים או לפגישות בסיני. הכנסות הארגון מהמנהרות עצומות: לפי הערכות, הן 15-10 אחוזים מהתקציב השנתי של ממשלת חמאס.”
בימים אלו אנו מוצפים בשלל אגדות אורבניות למשל: 97% מהמים אינם ראויים לשתייה כלומר מרבית תושבי עזה היו כבר אמורים להחזיר את נשמתם לבורא. הנתונים המזעזעים אינם מתיישבים עם המציאות – לאור העובדה שחיים שם כמעט 2 מ’ איש עם שיעור ילודה גבוה של 4.4 ילדים לאישה בממוצע.

הלחץ המופעל על הארגונים הסונים בעזה טבעי לחלוטין. הם נתפסים בעולם המוסלמי כיושבים על סיר הבשר, מקבלים כסף ואוכל מכל מקור אפשרי ולא תורמים את חלקם במאבק הדמים שהעולם המוסלמי מצוי בו. הכתף הקרה שהפנו ממשלות ערביות לעזה באה לידי ביטוי חריף ביום בו נהרגו אותם 60 איש על הגדר. אישים וממשלות יצאו לידי חובה בעולם המוסלמי ואפס פעולות ננקטו למעט ע”י תורכיה שמתחרה מזה זמן על הובלת העולם המוסלמי ללא הצלחה יתרה. איראן מממנת פעילות טרור אנטי ישראלית ביד רחבה ולא ניתן להתעלם מרצונותיו של בעל המאה.
אשליה גדולה נוספת שיש חמאס ויש תושבים ואלו שתי יישויות שונות לחלוטין הרי. החמאס מונה למעלה מ 20,000 איש בכוח הלוחם ועוד מספר דומה בתפקידי אדמיניסטרציה וחינוך. כלומר הוא מייצג למעלה מ 40,000 בתי אב. גודל של עיר בינונית בישראל – זה לא בדיוק התיאור של ארגון טרור קטן אלא של מערכת חברתית גדולה.

החמאס מסתער על הגדר מסיבות טובות המובנות היטב בהגיון הפנימי שלו:
א. סגירת מעבר רפיח ע”י המצרים – התנכרות פומבית של המצרים לרצועה
ב. טכנולוגייית המנהרות – שבירת פרוייקט הדגל של הארגון: ההתפרצויות האחרונות ויוזמות החמאס הינן תוצר ישיר של ההתפתחות הטכנולוגית בגילוי וניטור פעילות במנהרות הטרור.
ג. לחץ מארגונים מוסלמים בעולם לפעול נגד ישראל
ד. המאבק הפנים פלסטיני: חמאס מול הרשות

מדוע אין גבול פתוח מצרים – עזה? מכיוון שגם המצרים מבינים את הכוח ההרסני של הארגונים העזתים ואת היכולת שלהם לשתף פעולה עם האחים המוסלמים ולחתור תחת שלטונה של הכת הצבאית. האינטרס של א-סיסי הוא למזער את פתיחת מעבר רפיח ככל שניתן. יש לזכור כי תנועת החמאס היא אחותה הקטנה של תנועת האחים המוסלמים וכי כל חיזוק קשר בין הרצועה ברשות החמאס למצריים תחזק בהכרח את האחים המוסלמים שממתינים לנפילתו של א-סיסי. עם זאת, הסחר עם מצריים, החוקי והלא חוקי, איננו יכול להסתיים מכיוון , כפי שנאמר שכמעט כל קציני הצבא המצרי שנמצאים ברפיח נהנים מפרנסה מכובדת מכספי השוחד שמשלמות החמולות , בעלות המנהרות.

הטרגדיה הערבית
המגזין אקונומיסט הקדיש לנושא הטרגדיה של החברה הערבית הנמצאת במחשכים גיליון:
“Why Arab countries have so miserably failed to create democracy, happiness or (aside from the windfall of oil) wealth for their 350m people is one of the great questions of our time. What makes Arab society susceptible to vile regimes and fanatics bent on destroying them (and their perceived allies in the West)? No one suggests that the Arabs as a people lack talent or suffer from some pathological antipathy to democracy. But for the Arabs to wake from their nightmare, and for the world to feel safe, a great deal needs to change.” Jul 5th 2014
העמים הערביים שקועים בתהום אותה הם יצרו. ישראל ושאר העולם המערבי לא יוכלו לחלץ אותם משם מבלי שהם עצמם ירצו לחזור אל משפחת העמים השפויים. ישראל מוקפת ב 350 מיליון ערבים ובעולם יש כ 1.6 מיליארד מוסלמים. זו ציביליזציה ענקית שראוי שתתעורר ותדביק את הפער הערכי והחומרי שנוצר בינה לבין שאר העולם. לא לחינם קיים בוז איראני עמוק כלפי הערבים.
עזה היא רק הסניף המקומי של המצב המתואר. היא כזו כי ישראל איננה שולטת בה ואין חולק כי אזורי יהודה ושומרון יהפכו עזתים באופן מיידי אם ישראל תחליט על נסיגה מהם. עזה במצור רק בגלל המצרים אותם הם חוששים להאשים. ישראל החריבה את גוש קטיף עד היסוד ונסוגה. עזה לדידה הכריזה מזה זמן על הרצון להשמידה. טבעי היה שמערכת היחסים תתבסס על קשר עזה – מצריים. העובדה שזה לא קרה וכי ארגון החמאס עדיין מוצא את פרנסו מידיים ציוניות מחד ואיראניות מאידך.
השאיפה הישראלית ל”פיתרון” ול”הסכמים” נוטה לשכוח שני עניינים:
א. במזרח תיכון מערכות היחסים בין היישויות המדיניות והשבטיות אינן מבוססות על הסכמים כתובים אלא על הבנות זמניות כשברקע תמיד קיים הסכם “חודייבה” שחתם עליו מוחמד וגם הפר אותו. זו המורשת התרבותית-דתית של עמי ערב.
ב. לא מושרשת לעומק מערכת של יישוב סכסוכים לא אלימה. ברהט ובאום אל פאחם מיישבים סכסוכים באלימות במידה הרבה יותר ניכרת מאשר בשאר חלקי ישראל וכך גם בירדן, סוריה ותימן. לדוגמה: בקרב הציבור היהודי חרדי – הליטאים חולקים עמוקות, יש יאמרו שאף מעבר לכך, על חסידי חב”ד, ברם, בחורים ליטאים לא יפרצו לבית כנסת של חב”ד ויטבחו בהם. זה לא קורה עכשיו ולא קרה אף פעם. בעולם הערבי זו הנורמה.
שיא האבסורד הגיע עם עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים – לכאורה מכה ניצחת לישראל וחיבור מיידי עם החאמס בת טיפוחם. העזרה הישראלית לדיקטטורה הצבאית המצרית מתבקשת. שותפות גורל שעתידה לוט בערפל. מרגע הנסיגה מציר פילדלפי והעברת הגבול הדרומי לשליטה מצרית עזה לא במצור ישראלי אלא נתונה לסכסוך מתמשך עם שכנתה מדרום.
הרעיון של הקמת מדינה יהודית מערבית דמוקרטית וליברלית בלב המזרח התיכון הוא כשלעצמו מהווה אתגר לא פשוט. לימדו אותנו כי שלום עושים עם אוייבים, כך שסונים עושים שלום עם השיעים, הכורדים עם הטורקים, אסד עם המורדים ודאע”ש עם כולם. כדאי להמתין מעט לפני שפותחים את בקבוקי השמפניה. העולם המוסלמי ערבי מסוכסך עד אימה עם עצמו. מנגנון יישוב הסכסוכים אצלו מבוסס אלימות מתמשכת ללא כל אופק של התמתנות, משמר פרימורדיאליות של תרבות שבטית.
להיות תושב עזה זה ככל הנראה פחות נחמד מלהתגורר ברמת אביב, אולם הרבה פחות גרוע ממה שהתקשורת הישראלית מציגה. השאלה שצריכה להישאל בישראל היא מדוע אנחנו, בעיקר התקשורת הישראלית, עוזרים באופן פעיל לחמאס?
מי שמחפש עניים הגרים בתנאים מחפירים, בתנאים מבישים מאלו שבעזה כדאי לו לשוטט בפאתי לוס אנג’לס. כותב שורות אלו משועשע כל פעם מחדש על הסופרלטיבים דמויי השואה שמצמידים לעזה. הקמפיין הפרסומי בסיוע נדיב של תקשורת ישראלית מגוייסת לא עבר מסך אצל הישראלי הממוצע השבע מעודף השקרים של העולם המוסלמי.

עם יציאת ספרו של דניאל גולדהאגן – תליינים מרצון בשירות היטלר, אפפה התחושה, אשר מידי פעם צפה ועולה משני צידי המתרס, יהודים וגרמנים כאחד, כאשר מתחוור, כי למעשה, הגרמני הממוצע, כן זה מחנות המכולת ממול וההוא מבית המרקחת, רצה לתרום לחיסולם הפיזי של יהודים. זו תחושת מבוכה – לעיתים מציאות היסטורית, חברתית ופוליטית היא בלתי נתפסת. משהו בנו מסרב לקבל את העובדה שאכן כך הם פני הדברים.
וכך באשר לחמאס – החמאס מתכוון באמת למה שהוא אומר ומחזיק ישראלי חי אחד לפחות בשבי וגופות של אחרים, חופר מנהרות טרור, מצטייד בנשק ומתכונן בכל מאודו להשמדת ישראל. במובן זה צדק אבו עמר [יאסר עראפת] שאמר: “מי שזה לא מוצא חן בעיניו שישתה מהים של עזה..”

“פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי [ווקף] לדורות של מוסלמים עד יום תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, ולא של אף מלך או נשיא, או כל המלכים והנשיאים, ואין היא קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטינים או ערביים” [פרק שלישי, סעיף 11]

קרדיט: אלון לוי נחום. מרצה על דאע״ש ומנכ”ל חברת הרבמד העוסק בתזונת ספורט וחטיפים ליחידות מובחרות וספורטאים.