מכון מחקר: תיחום גבול לבנון-ישראל הוא הכרת חיזבאללה בגבולות ישראל

“מרכז עבאעד למחקרים” –  “مركز أبعاد للدراسات”  חשף במחקר כי אישור התיחום הימי החדש בין לבנון לישראל מהווה הכרה משפטית של חיזבאללה וציריו לראשונה בגבולות ישראל, כאשר בעבר סירוב להכיר בגבולות אלו היה אחד מערכי היסוד של הציר.

ב-27 באוקטובר חתמו לבנון וישראל על הסכם היסטורי התוחם את הגבולות הימיים ביניהן. החתימה, שבוצעה על ידי כל מדינה בנפרד, באה לאחר חודשים שבהם ניהל השליח האמריקני לשתי המדינות, עמוס הוכשטיין, משא ומתן עקיף.

על פי המחקר, החתימה הרשמית על ההסכם לפני סוף אוקטובר היא הישג חשוב עבור המתווך האמריקני ושני הצדדים להסכם, שכן כהונתו של נשיא לבנון מישל עאון, המורשה לחתום על ההסכם על ידי הצד הלבנוני, מסתיים ב-31 באוקטובר, בידיעה שצפוי שלבנון תיכנס אז לוואקום נשיאותי שיימשך לתקופה שעלולה להתארך, בהיעדר הסכמה לגבי מועמד לנשיאות שיוכל לזכות בהצבעה של מספר מספיק של חבר פרלמנט.

בצד הישראלי יתקיימו הבחירות לכנסת ב-1 בנובמבר, ובמקרה שהימין ינצח בבחירות, הוא מתכוון לחסום את ההסכם ולנהל משא ומתן מחודש על תנאיו.

המחקר קבע כי ההסכם בא לסיים מחלוקת ארוכת שנים בין שתי המדינות על שטח של 860 קמ”ר, שאמור להיות עשיר בנפט וגז. ההסכם הסופי אישר את קו 23, נותן לישראל את כל שדה הגז כריש, ונותן ללבנון בתמורה את שדה קנא.

ההסכם נעשה ,במשתמע, בין ישראל לחיזבאללה השולט במוסד קבלת ההחלטות בלבנון, שכן לא ניתן היה להגיע לרגע זה ללא אישורו המלא של הארגון, בידיעה שהצד מצהיר, לאורך כל המשך המשא ומתן העקיף, כי הוא לא התערב בכך, וכי הוא עומד מאחורי מה שתחליט ממשלת לבנון, תוך אישור כי הוא מוכן לפעול צבאית במידת הצורך, אשר הוכרזה גם על ידי ישראל באמצעות האיום שלה להגיב לכל תקיפת מתקני קידוחים, כך כותב המרכז למחקרים.

מהמחקר עולה כי במקביל, מתנגדי חיזבאללה, בקרב הפעילים הפוליטיים בלבנון, האשימו הן את המפלגה והן בעל בריתה, עאון, בוויתורים לישראל מהחלק הלבנוני בשדות החוף.

בתיאוריה, תיחום הגבול מביא יתרונות כלכליים טובים לשני הצדדים, שכן הם יכולים לנצל ישירות את שדות הגז באזור. עם זאת, בנוסף לעובדה שלבנון זקוקה לזמן – אולי שנים – לסיים את תהליך החיפושים ולהתחיל בהפקה אפשרית של גז, היא פחות תוכל לנצל את ההזדמנות הזו, לאור התשתית הכלכלית והלוגיסטית החלשה שלה בתחום האנרגיה, ובהתחשב בשבריריות הפוליטית שלה, אשר מעכבת השלמת פרויקטים גדולים, כאשר היא תמיד מתמודדת עם המכשולים של מכסות עדתיות ומפלגות. לבנון כבר סובלת מהיעדר משאבי אנרגיה, מה שהופך את יכולתה לייצא גז מוגבלת גם לאחר הפקתו, אם כי גז זה אמור לסייע לה לפתור את משבר החשמל הכרוני שלה.

המחקר הצביע על כך שמנגד ישראל מוכנה מכל הבחינות להפקת גז לאלתר, והוכרז ב-27 באוקטובר – טרם חתימת ההסכם – כי יחלו פעולות הפקת הגז.

בנוסף להשפעות הישירות של ההסכם על שתי המדינות, אירופה היא הנהנית העיקרית מהגעה להסכם, שכן הגז המופק מאזור זה יכול למלא חלק מהותי מהצרכים האירופיים, בתקופה שבה מדינות היבשת מבקשות לחפש מקורות חדשים שיעזרו להם להיפטר מהתלות בגז הרוסי.

מרכז אבעד הסביר במחקרו כי ארה”ב היא אחת הנהנות העיקריות מההסכם בין לבנון לישראל, ראשית משום שהוא מתועד כהצלחה עבור הממשל האמריקני בראשות ג’ו ביידן, אותה הצליחה להשיג באמצעות פרישת חסותה על המשא ומתן העקיף, ושנית משום שוושינגטון פועלת במשך חודשים באופן פעיל כדי לאלץ ולעזור לאירופה לנטוש את תלותה הקודמת באנרגיה רוסית. הגז הישראלי מהווה אופציה אידיאלית עבור ארצות הברית, בהתחשב בכך שהשותפות החדשה בין אירופה וישראל תועיל לבעלי בריתה משני הצדדים.

לדברי המכון, מוקדם מדי לדבר אם הסכם התיחום הימי יוביל להסכמות פוליטיות או כלכליות אחרות בין ישראל ללבנון, אבל הוא בהחלט מניח את הבסיס להבנות חדשות. תנועת ההתנגדות, למרות הניסיון של חיזבאללה להדגיש כי זה אין להסכם כל משמעות ליחסים בין לבנון לישראל, והמקורבים לחיזבאללה השוו אותו ל”הבנות באפריל” ב-1996, שבאה בעקבות המבצע הידוע בשם “ענבי הזעם”.

מנגד, הלך הרוח הפוליטי בישראל נטה לקבל הבנות חלקיות המסייעות לנרמל את היחסים עם מדינות האזור, כולל לבנון, כצעדים בכיוון הנכון להשגת האינטרסים הישראליים, לפחות במישור הכלכלי והביטחוני.