עיקרי הסכם התיחום הימי בין לבנון וישראל לפי מקורות ערביים

נראה כי הסכם תיחום הגבול הימי בין ישראל ולבנון קורם עור וגידים , או איך אמר בכיר לבנוני?…. 90 אחוז מההסכם כבר מוכן  (והוא אכן צדק) וכי כל ההתלהמות של חיזבאללה עם מבול האיומים שהם מפזרים לכל עבר , נועד רק כלפי החזית הפנימית של לבנון כדי לאסוף נקודות בדעת הקהל לקראת הבחירות העתידיות .

מקורות ערביים יודעים אפילו לפרט כבר את עקרי סעיפי ההסכם .

עיקרי ההסכם לפי מקור ערבי:

1. קו 23 הוא קו הגבול הימי בין לבנון ל”ישראל”, שהוא הקו שדרשה לבנון, ושלבנון הפקידה רשמית באו”ם בארבעה עשר ביולי של שנת 2010, לאחר הצד “הישראלי”. דרשה שקו H הממוקם מדרום לקו 1 יהיה הגבול הימי, ובכך הצד הלבנוני יזכה בשטח של 370 קמ”ר לטובת לבנון, ושדה קנא יועבר לטובת לבנון מכס 50% עד 75% בפועל, או בעצם עד 100%. (הבירור של נקודה זו נמצא בסעיף השני).

2. ישראל חזרה בה מדרישתה לשלם ללבנון מיליארד וחצי דולר עבור הגז והנפט שב”מכסה” שלה משדה “קנא”, ואף תאפשר ללבנון להפיק את כל האנרגיה מהגז והנפט מהקנא. שדה בבלוק, ללא קשר להיקפו ב”מימיו”. אפילו הכמות הנופלת ב”גבולות” הימיים שלו באלון 72, בתנאי שחברת טוט הצרפתית תשלם פיצוי לצד “הישראלי” של רווחיה, לא מהמובלעת הלבנונית, תוך התייחסות לאפשרות התכנסות של שדות “קנה” ו”כרש”, שמחציתו שוכנים בקו 29.

3. סוכם עם חברת “טוטאל” הצרפתית שהיא תתחיל בחפירה ובקידוח בכל הגושים הלבנוניים במלואם מיד לאחר חתימת ההסכם, לאחר שחברה זו וחברת “ENI” האיטלקית וחברות רוסיות נאסרו קידוחים, חיפושים והפקה לפני ארבע שנים בלחץ ישראלי ואמריקאי.

4. ה”מתווך” האמריקני התחייב למסור ללבנון את ההכרה והאישור ה”ישראלי” בכתב במהלך השבוע הקרוב בתגובה לבקשת לבנון, ולא להתמהמה בעניין זה.

באשר לנקודה שעדיין תלויה ועומדת וטרם נפתרה, זו דרישת לבנון להשיג קואורדינטות למצופים מהצד
ה”ישראלי”, שנמצא כעת לאורך קו הים מול העיירה נקורה, ומתאים את מסלולו בהתאם לקו ה-23, ובנקודה זו התחייב המתווך האמריקני להעבירו מיד לצד “הישראלי” ולקבל מענה מהיר. אליו לפני החתימה על הסכם תיחום הגבול הימי.

ברקע ההסכם מציין הפרשן הצבאי של האתר נציב.נט כדלקמן את הסיבות מדוע לישראל היו כל האינטרסים “להתפשר” עם לבנון למרות שעל פניו זה יראה ש”כניעה” לתכתיבי חיזבאללה : 

נתחיל בזה שישראל נמצאת במצב מצויין בתחום הגז ולכן יש לה רק מה להפסיד בכל עימות או סכסוך בתחום (זה נכון באופן כללי ביחס בין לבנון לישראל אבל נתמקד בגז).
ישראל נמצאת ימים מהפקה בכריש של גז שנמצא היום בשיא המחיר שלו שרק יעלה לקראת החורף באירופה. כל עיכוב ומניעה של הנפקה הוא אובדן הכנסה.
עצם ההסכם עם לבנון הוא נכס כפול. ראשית התחזקות לבנון כלכלית היא אינטרס ישראלי. כשיש יציבות יש פחות מוטיבציה למלחמה. שנית, אסדה לבנונית בסמוך אלינו היא ערובה לביטחון האסדות והוצאתם ממשחק המטרות (הרתעה הדדית), הלבנונים רחוקים כמה שנים מהפקת גז אבל עצם התקווה חשוב לשקט האזורי.

לעניין ההסכם- ישראל לא מוותרת על כלום כי כל הקווים עד היום היו פיקציה של שני הצדדים ללא הסכמה ועיגון ביוק הבינלאומי. גם לשיטת ישראל המקסימלית, יש לה זכויות חלקיות בשדה קאנא. לישראל מעולם לא היו כוונות להפיק בשטח הזה (ממגוון סיבות) והיא במקסימום תקבל חלק יחסי ברווחים. מנגד ישראל ממש צריכה את כריש כולו שלה פלוס שטח מצפון להגנה מרחבית.

ולטווח ארוך, שיח על הגז יוביל שיחות המשך על הפקה והפצה משותפות, על עסקאות גז ואנרגיה ויפתחו פתח לתהליך איטי וארוך של קשר שיכול להוביל לשקט ארוך ויציבות.

קרדיט : גיא א. מקבוצת נציב    קרדיט לתמונות: דובר צה”ל וערוץ TRT