כיצד מנצחים את אירן? המוסד נגד הרציונליסט המשיחי

חתירתה של איראן להשגת נשק להשמדה המונית לא החלה עם פרויקט האטום. שני לוחמי מוסד קיפדו את חייהם בוינה במהלך מעקב אחר פעילות לרכישת נשק כימי. נחום מנבר, שבצעירותו שימש מפקד מחלקה בצנחנים, מכר לאיראנים 150 טון תיוניל כלוריד בין השנים 1992 – 1994, והביא לפעילות מודיעינית נרחבת, שכללה חקירות ומעקבים, אחריו ואחרי שותפיו, בימיו של שבתאי שביט ראש המוסד; על סיועו זה, נשפט וריצה עונש מאסר ממושך.
מזה למעלה משלושה עשורים מכריז המשטר האיראני כי ברצונו לחסל את הישות הציונית בארץ ישראל. עוינותו באה לידי ביטוי לא רק בהכרזות, אלא בפעילות תומכת טרור נרחבת, כמו בסיוע לחיזבאללה ולחמאס, מעורבות ישירה בטרור כמו בארגנטינה ושיא העניין מגיע בחתירתו ללא לאות של המשטר להשגת נשק אטומי. מאז ועד כתיבת שורות אלו, הקדישה ישראל משאבי ביטחון ניכרים ללוחמה בתופעה זו, שרבים מהם פורסמו בכלי התקשורת השונים ונרשמה הצלחה לא מבוטלת בלוחמה בטרור עם הצלחה חלקית בבלימת ההתחמשות הגרעינית.
בימים אלו זוכה ראש ממשלת ישראל לגיבוי ציבורי נרחב בפעילותו לחשיפת השקר האיראני וביטול ההסכם מצד ארה”ב. מהלך זה הינו חלק מדחיפת הנושא אל עבר מקבלי ההחלטות בזירה הבינלאומית והוצאתו אל מחוץ לזירה הישראלית.
הכישלון הקולוסלי של המוסד, בחזית האיראנית, נחשף לאחרונה עת הציג נתניהו בפני ישראל והעולם, את המידע שאותו השיג [ככל הנראה במבצע מתוחכם והרואי כאחד] המכיל כוונות ויכולות לביצוע פרויקט בקנה מידה מלא לפיתוח נשק גרעיני. אותו מוסד, שקיבל מנדט למנוע את הפשע – מביא תיעוד המאשש את ההנחה הרווחת כי הפשע לא סוקל – דבר המעיד על כישלונו הגדול.

כישלון זה נובע משתי סיבות מהותיות:
א. התמקדות אובססיבית בסיפור הגרעיני במקום בסיפור האיראני – ייחוס משמעות-על להצטיידות הגרעינית משל הייתה ישות בפני עצמה. החמצת המהות כי כוונות הצטיידות בנשק גרעיני הינן ביטוי לדבר מה רחב ועמוק יותר מאשר העמקת יכולת האמל”ח של המדינה לכיוון האסטרטגי. להבדיל – פרויקט המוביל הארצי היה דבר מה עמוק יותר מאשר פרויקט להולכת מים בסיפור הציוני.
ב. חוסר ההבנה שהנושא עומד כערך מוחלט – בינארי. לא תהייה לאיראנים פצצה – בכל מחיר. במשחק הזה שני היריבים, המוסד ואיראן, לא הבינו שמשחקים בכללים מוחלטים.
דגן כמינוי של שרון קיבל דה פאקטו יד חופשית לטיפול בנושא. כאסטרטגיה, בחר המוסד לטפל בעניין עצמו, קרי, התחמשותה הלא קונבנציונלית של איראן. לפיכך, על-פי פרסומים זרים, ארגון הביון הישראלי עשה כל אשר התבקש ממנו: חוסלו מדעני גרעין ואנשי מפתח, סופקו חלקים פגומים, הושתלו וירוסי מחשב, המוסד חיבל קשות בציוד, פגם בתהליך הרכש, עיכב השגת מידע, הכניס לקלחת ארגוני ביון נוספים, פיצוצים התפוצצו להם ועוד כהנה וכהנה. הכל על סמך פרסומים זרים. והנה, לאחר למעלה משני עשורים הדעה הרווחת היא כי האירנים לא חדלו ממאמציהם, כיום ברור שהמשחק הנ”ל לא הוריד את האיראנים מהעץ ולכל היותר תרם לעיכוב מהותי בדרכם להשגת המבוקש. למעשה ברגע שישראל הפרידה בין הפעילות הגרעינית לבין הסיפור האיראני הכללי – ההפסד האסטרטגי היה מובטח. המוסד איננו גוף העוסק באנתרופולוגיה וחקר הדתות זר לו. לפיכך הסיבה העמוקה, המטאפיזית, בדבר האובססיה של האירנים לנשק להשמדה המונית מעולם לא נידונה עד כמה שידיעתי משגת. יתרה מזאת, מעולם לא נדונה השאלה כיצד “מורידים את האירנים” מעץ ההשמדה, לא טכנית אלא תיאולוגית.
המוסד ניתח את הסוגיה האירנית בכלים רציונליים של התחמשותה של מדינה אחרת [בדומה למשל לפרשת המדענים הגרמנים בשנות ה 60 במצרים] ומשתנים אחרים כמו המהדי לא הוכנסו בסוד העניינים. האספקט המשיחי העמוק לא נכנס אל תוך מערכת השיקולים המבצעיים והאספקט האנתרופולוגי של יחס המאמינים בשיעה אל המציאות האנושית, לא בא לידי ביטוי. צוינו מטרות מבצעיות ואובייקטים, טופל מה שטופל, ככל הנראה בהצלחה מבחינת המוסד.

אז מהו הסיפור האירני?

הסיפור האירני הינו מורכב הרבה יותר ממה שנראה לעין. באיראן חיים כמעט 80 מיליון איש והיא מאגדת בתוכה כ 80 קבוצות אתניות ודתות שונות. כ 89% מוסלמים ומהם 10% סונים. באירן חיים גם ערבים, כורדים, אזרים, באהים, יהודים ונוצרים. כל זאת בשטח השווה לשטחן של בריטניה, גרמניה וצרפת גם יחד.
שלושה מעגלי מתח מובנים מכתיבים את האסטרטגיה והפרקטיקה התרבותית והמדינית:
א. המתח הפנימי: החברה האירנית היא רב תרבותית ואתנית – האוכלוסייה השיעית והשלטון של מהפכת 79 חייבו להחזיק היטב ברסן המושכות, תוך קיום מתח משמעותי בין חלק מהקבוצות האתניות והדתיות. לא לחינם אנו עדים להתפרצויות דמים במדינה שממשיכות להתרחש ביום יום, הרחק מעיני התקשורת העולמית, ולמעשי טרור פנימי של המיעוט הסוני כנגד הרוב השיעי.
ב. המתח הפנים אסלאמי: אירן רואה את עצמה כראש החץ והמייצג המובהק של השיעה כמיעוט מול הרוב הסוני הדומיננטי [מתוך 1.6 מיליארד מוסלמים 15% הינם שיעים] החיים במאבק תמידי מאז טבח כרבלה בשנת 670 , כאשר תודעה זו הולכת ומתחזקת במהלך השנים האחרונות – כך למשל הם עושים יד אחת עם ארגונים סונים מובהקים כמו החמאס בכדי להעלות את יוקרתם אל מול כל העולם הסוני.
ג. המתח מול המערב: מעבר להיות החברה האירנית רב תרבותית והשיעה כמיעוט בתוך האסלם הנאבק על מקומו – אירן רואה עצמה כאלטרנטיבה לשלטון האמריקאי בעולם. הם מבינים היטב שעידן הפאקס אמריקאנה שבו אנו חיים מבטא את שלטון הרוח והתקן האמריקאי בכל מקום על פני הגלובוס. מול תקן זה ניצבת אירן כשהיא בונה בעמל רב ציר אלטרנטיבי [אירן – סוריה – עירק החדשה – צפון קוריאה ובמאמץ רב גם רוסיה, קשרים בדרום אמריקה].
בניגוד למה שסבור האזרח הישראלי, האיום המרכזי על אירן מגיע מהמדינות הסוניות. אמנם בשנים האחרונות הן ברובן פאסיביות ולא נרתמות כישויות מדינתיות למלחמת דת, ברם, התגבשותן של קבוצות סוניות אקטיביסטיות כמו אל קעידה ודאע”ש כתנועות בנות ונכדות לתנועת האחים המוסלמים הגדולה, הוכיחה לאירנים שיש בעולם הסוני מי שיקום להשמידה. גם פעילותה של סעודיה בתימן ועמדתה האנטי שיעית העקבית, הוכיחה לאיראנים כי הצבא הסעודי המנומנם איננו משנן את אמנת ז’נבה יום ולילה בבואו לחסל את האקטיביזם השיעי.
הפילוסופיה השיעית מבוססת על עיקרון משיחי – חזרתו של האימם הנעלם והאמונה המוחלטת במהדי כמשיח שיגיע לגאול את אלו החיים. מוחמד אבן חסן אבן עלי, הוא ה”מהדי”, המשיח של האנושות כולו והאימם ה 12 “הנעלם”.. לפי האמונה אשר הוסתר על ידי האל ויופיע בעת מאוחרת יותר כדי לשנות את העולם ולהסדיר בו חברה מוסלמית צודקת לצד ישו לפני יום הדין [קיאמה]. לחברה משיחית יכולות התמודדות עם מציאות קשה הרבה יותר מאשר לחברה מערבית – רציונאלית. כל פגיעה באיראנים נתפסת במערך המושגים, שמפתחת כל חברה משיחית, הנדרשת להסביר כישלון / סבל – בדמות חבלי משיח. ניכר כי המסוגלות של החברה השיעית לספיגת פגיעות הינה גבוהה מאוד. ישראל נתפסת בעיני האיראנים כמעצמה גרעינית ועדיין אין כל היסוס מלהכריז על השמדתה.
“במרכז ההלכה השיעית עומד עקרון המסירות והנאמנות לאימאם ( המנהיג שחייב להיות אך ורק מצאצאי עלי ופאטימה אשתו ( בת מוחמד )) לפי אמונה זאת השלטון בעולם האסלאם ובעולם כולו יכול לעבור רק מאב לבנו מאחר שזהותם של האימאמים נקבעה מראש בצו אלוהי. לפי השיעה האימאמים זוכים בשלטון לא רק בזכות השתייכותם המשפחתי למשפחת הנביא ועלי ( אם כי זאת כמובן מכרעת ) אלא גם הודות לסגולותיהם התרומיות שכוללות ידע מושלם שאת חלקו ירשו מאבותיהם ואת חלקו רכשו מקריאה בכתבים סודיים שברשותם. האימאמים בדומה לאפיפיורים באמונה הקתולית מחוסנים מפני כל חטא וטעות וההבדל היחיד בינם לבין הנביא מוחמד הוא שהם לא זכו להתגלות אלוהית ישירה ולכן אינם נביאים” [אלי אשד / האפוקליפסה השיעית].

אירן איננה עוד מדינה המפתחת אמל”ח ותומכת טרור. אירן היא מדינה אשר נושאת בעולו של הלפיד המשיחי השיעי ומוכנה לשלם מחירים קטסטרופליים במונחי חברות אנושיות אחרות. לשלוח את אנשיה רחוק אל תימן ואל גבול סוריה-ישראל ולנהל מאבקים הנראים אבודים מראש. הרציונליזם של MAD כפי שהתפתח במהלך המלחמה הקרה כמו משחקי המלחמה, תהליכי קבלת ההחלטות אינם ישימים לחברה משיחית – המנוהלת ע”י רציונליזם משיחי שאותה ייסד חומייני ואשר מחזיק מעמד כבר ארבעה עשורים. הקו של חומייני איננו הקו היחיד בתוך מהפכת 79. לשיעה גוונים נוספים ואף מתונים יותר, למשל, ידוע מאבקו עם שהרייאת-מדרי ויחסיו עם חוסיין עלי מותזרי. איראן היא מדינה אשר משקיעה ומקריבה רבות עבור האידאולוגיה שלה. מחזה נדיר בשנת 2018 כשמרבית מדינות העולם עסוקות בעיקר בשיפור מצבן הכלכלי.

מדוע השנאה היוקדת לישראל? ישראל מתמקמת יפה בשלושת מעגלי המתיחויות איתם מתמודד המשטר:
א. היא הייתה שותפה מערבית פעילה של שלטון השאה החילוני ונתפסת כשותפה לתחלואי השלטון
ב. היא מושא למאבק סוני – וכשיעים הם מחויבים להדגים מי נותן את טון המאבק המוסלמי מול ישראל הכובשת
ג. כאלטרנטיבה למערב – איראן מחויבת להיאבק בשטן הגדול [ארה”ב] ובשותפתו השטן הקטן [ישראל]
איראן רואה, כמו שאר העולם המוסלמי, את השטח של א”י כאדמת ווקף [אדמת הקדש]. לפיכך, לא תתכן ישות מדינית יהודית בארץ ישראל אלא רק קיום יהודי תחת שלטו מוסלמי, כפי שהיה עד 1917. בניגוד לחמאס [הסעיף השביעי באמנת הארגון] איראן לא הצהירה מעולם שהיא תומכת בחיסול יהודים אלא בחיסולה של הישות הציונית. אגב הדברים הללו, אותן קריאות להשמדת ישראל הינן לגיטימיות בעולם השיעי והסוני ועוברות מסך ללא כל בעיה. ברור לאיראנים כי הכרזה שלטונית על השמדת ארה”ב עשויה להיות מעט בעייתית יותר. במובן זה ישראל אויב נוח. כמעט מושלם.

כיצד תראה “השמדת ישראל”?

המוח הסמי-היסטרי היושב בציון מדמה תסריט בנוסח הירושימה. ככל הנראה מדובר באשליה חסרת בסיס שמקורה בחוויה גלותית לא מוצלחת המשותפת לכלל העם היהודי. נראה כי האויב שאנחנו עומדים מולו מבין שסכנת הירושימה כאן תגרום להכחדתו שם. ישנן דרכים חכמות יותר להשתמש בנשק גרעיני והאירנים הוכיחו בעבר שהם יודעים להערים על המערב בעניינים רבים.
יום אחד תפליג ספינת דיג מנמל לימסול לכיוון ישראל. חיל הים יעצור אותה, מיילים רבים מחופי הארץ – שם תתפוצץ הפצצה. כנראה שאיש במישור החוף לא יקפד את חייו, יתכנו נזקים אחרים של קרינה, נשורת ועוד. אך מבחינת ישראלים רבים, במיוחד האליטה הכלכלית והאקדמית שרובה כבר הצטיידה בדרכונים זרים בשני העשורים האחרונים, החלה למעשה ההשמדה וגן הנדודים יתעורר. היהודי עם המזוודה, שעליו דיבר ג’ורג’ שטיינר, יקום שוב לתחייה ויעזוב עם משפחתו לחוף מבטחים אחר. רצוי לברלין, שם הרי תמיד היה בטוח.
התרחיש הנ”ל, שהינו אחד מעשרות תרחישים דומים, יספק את המטרה האיראנית – חיסול הישות הציונית. הוא עשוי להיות מזוהה עם ארגון טרור עלום ולא ישירות עם המדינה.

לאיראן יש משמעות של בניית אתוס של הנהגה רוחנית בכל העולם המוסלמי. יחשוב נא הקורא כיצד הקדימה התייחסותו של חומייני לספר “פסוקי השטן” את כל עולם הרוח הסוני – הפוליטיקה של האסלם הסלפי / האחים.

איראן היא מדינה יוצרת, אקטיביסטית, חדשנית, יוזמת. היא לא שייכת כלל לנחשלות הערבית הכרונית ואף בזה לה. למשל, תפקיד הנשים במהפכה באיראן הוא לאין ערוך משמעותי מאשר תפקידן בעולמות הסונים השמרנים כמו בכווית וסעודיה. יש לה קולנוע מפותח ותרבות קולינרית עשירה ומגוונת ומוסדות אקדמיים רציניים, כך שהיא ההפך הגמור מהעולם הערבי שלעיתים הישראלי ואולי גם איש המוסד הממוצע מקטלג אותה אליו. פרויקט הגרעין והיות האיראנים “מעצמה” מקובל על חלקים נרחבים בעם כולל גורמי האופוזיציה.

האסטרטגיה האלטרנטיבית

מוחמד חוסיין בגארי איננה דמות ידועה בישראל. התקשורת הישראלית, נמנעת מלסקר אנשי מפתח במדינות הסובבות אותנו ובוודאי לא באיראן. התגייס ב 1979 לצבא כיום הוא בן 58, בעל דוקטורט בגיאוגרפיה פוליטית ומרצה מידי פעם באקדמיה העליונה להגנה, בטהרן. בגארי משמש כרמטכ”ל צבא איראן והינו אחד מאדריכלי האסטרטגיה האנטי ישראלית. אחיו הבכור שימש כמפקד במלחמת איראן – עירק. מוחמד חוסיין בגארי, הרציונליסט המשיחי – הוא האוייב שלנו.
ישראל חייבת לשנות אסטרטגיה בכדי למנוע באופן מוחלט את הכוונה האיראנית, הרצינית ביותר, להשמידה. גלגול האחריות לארה”ב וסוכנויות בינ”ל עלול להסתיים באסון רצוף בכוונות טובות. המאבק בישות משיחית חייב להפנים כי עוצמות ההקרבה הינן עצומות מחד והרגישות לנושאים מסויימים גבוהה מאידך. המטרה איננה להשמיד יכולות אלא לתעל מחדש אנרגיות, לשנות כוונות מהשמדה לקבלה שנובעת מכורח.
ישנם שני אלמנטים שעד כה ככל הנראה לא נעשה בהם שימוש במאבק מול האיראנים:
הראשון – יש לספר לאירנים, באופן לא רשמי ,אולם לאוזניים הנכונות, על כוונתנו הצלולה והברורה – שכל עוד אירן הולכת לכיוון פיתוח נשק להשמדה המוני בכדי להכחיד את מדינת ישראל, יש לנו כוונה ברורה להשמדה כוללת של אירן כמדינה ושל החברה האירנית – שיעית בכללותה. לא השמדת אמל”ח ולא פגיעה במדענים. כפי שאירן מכריזה שיש צורך ברור בחיסול הישות הציונית, בכירים אירנים חייבים לקבל מסר שישראל גמרה אומר לחסל את אירן כליל. חוסר בהבהרה הזו מוכיח לאירנים כי ישראל איננה מבינה את רצינות הצהרות המנהיגים ואת עומקם של דברים. אין כל טעם במשחקי תופסת עם חברה משיחית בעלת מסורת מארטירית עמוקה.
השני – הכול אישי – העימות חייב לעבור לפסים אישיים מול אנשים ספציפיים ובני משפחתם המורחבת. האישים האירנים באליטת ההנהגה חייבים לדעת כי בני משפחתם ישלמו מחיר כבד על הרצון שלהם להשמיד את ישראל. טעות ישראלית נפוצה לסבור כי “מחיר כבד” פירושו מוות. בשיעה המוות איננו מחיר כבד וזוהי עוד אקסטרפולציה של תפיסה מערבית.
כתוספת מחייבת – ישראל צריכה להפסיק לטפל בגרעין באופן מופגן, דבר אשר יבהיר לכל הצדדים המעורבים כי חלה טרנספורמציה של זירת המאבק.
יש לזכור, מיקומו של חמינאי במבנה הדתי איננו מוחלט. הוא מגיע ממקום היררכי לא מושלם במארג חכמי ההלכה ועיניהם של אנשי מועצת המומחים נשואות אליו ובוחנות את החלטותיו. במידה ויוביל את המהפכה אל עבר עתיד דתי שלילי התגובה לא תאחר לבוא. הערים הקדושות – לשיעה ישנן מספר ערים קדושות, נג’ף וכרבלה בעירק וקום באיראן. ניתן לחולל נזק מהותי בקום, שמהווה מרכז דתי משמעותי ומקום לימודם של חכמי הדת. ואינני מתכוון להפצצה מאסיבית של חיל האוויר.
איראן במובנה של האליטה השלטת חייבת להבין שהיא תהייה מושמדת לחלוטין על כל המשתמע מכך וכי הדרך להשמדה תהה רצופה בחוויות מכוננות שאינה יכולה לשאת. הם בונים כוח השמדה עקב מניעים דתיים ויפסיקו עקב מניעים כאלו. חלק מהדברים שנכתבו מהווים סטייה מוחלטת מהפרקטיקות האתיות של המוסד כיום. כולי תיקווה כי הפרקטיות האתיות הנוהגות מאפשרות למקבלי ההחלטות להביט בעיני ילדיהם ביושר ולומר שהם עושים כל אשר ניתן.
בנוסף לכך, קיימים מתקנים אסטרטגים שסמליותם עולה על זו של מתקני הגרעין, למשל מסגדים וסכרים. מדוע סכרים? מכיוון שמדובר באחד הסממנים הבולטים ביותר שאנו מתכוונים להשמדה אזרחית ולא ל”הכלה”. לדידי כל שאר המערכות, כולל ייצור אמל”ח, סיוע לארגוני טרור ועוד – הינן זניחות בהשוואה לליבת החברה והמהפכה. כך, באשר לבאגרי, הוא ומשפחתו ודומיו, ראויים לשמש מטרה של המוסד – זו מלחמה פרסונאלית מול רציונליסט משיחי.

רמטכ”ל צבא איראן מוחמד בגארי צילום: AFP

קרדיט: אלון לוי נחום. למד מדע המדינה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית ובעל תואר מוסמך במנהל עסקים.
מרצה על דאע״ש בעיקר בפני יחידות צבאיות ומכינות.
משמש כמנכ״ל חברת הרבמד העוסק בתזונת ספורט וחטיפים ליחידות מובחרות וספורטאים.

שאלת קורא:

עם כל הכבוד, אני לא מסכים עם הקביעה המרכזית שלך .

הכישלון (אם ישנו) אינו של המוסד.
המוסד הוא רק אחת מזרועות המודיעין והוא זרוע ביצועית נטו. ולכן אם מדברים במונחי הצלחה וכשלון צריך להביט אל הזרוע הפוליטית. ומאחר והמוסד מדווח ישירות לראש הממשלה, צריך לשאול האם המוסד קיבל את המשימות הנכונות?
לגבי ניתוחים תיאולוגיים ואחרים, לישראל יש יחידות ניתוח באמ”ן שמסתכלות גם על מחיר הפיתה בטהראן והשפעתו על המוראל האיראני.
הפואנטה היא שיש מידע, יש חשיבה ויש ביצוע, אבל הנקודה הפתוחה היא, האם היעדים הפוליטיים מוגדרים נכון? האם יש חזון ארוך טווח סביב היעדים? המוסד ידע להביא תוצאות למרבית המטרות שיוגדרו.

תשובת מחבר הכתבה:

א. המוסד, בניגוד לזרועות הביטחון האחרות קיבל מנדט מוחלט ואחריות כוללת מול אירן – עם משאבים בהתאם. עד כמה שידיעתי משגת אף זרוע ביטחונית אחרת לא יזמה או קיבלה אישור לביצוע פעולה בזירה האיראנית.
ב. בעניין התיאולוגי – אנתרופולוגי יש כאן עניין עמוק שיש צורך להסבירו מעבר לתשובה סתם. מחלקת מחקר וניתוח וקריאת טקסטים וידיעות איננה מבטיחה דבר מה באשר להבנה תרבותית כלשהי. למשל ד”ר עוזי ארד כמי שעמד במחלקת המחקר הינו אדע עתיר ידיעות ושופע אינטלקט שאיננו מסוגל להבין עניינים פשוטים שמבין אחרון הזוטרים במוחבראת הירדני. הפער הזה צריך להיות מוסבר יותר לעומק והינו תוצאה ישירה של הרכב הפרופיל האנושי של המוסד.
ג. רוה”מ נותן הוראות למוסד והקבינט המדיני – בטחוני נותן הוראות לצבא. כך זה עובד לפי הספר. בפועל כל ארגון יודע לבצע דברים מסויימים ומשחק במגרש משחקים מסויים. הצבא מומחה גדול בלחמוק מיוזמות פעולות שאיננו רוצה לבצע. מספיק לו להכין מצגת ולהוסיף שקף שחמישה לוחמים צפויים לאבד ת חייהם והנושא יורד מעל הפרק. כך גם המוסד.
ד. ה MI6, CIA והמוסד.. וישנם עוד, כולם שירותים מערביים ועובדים בדפוסים ובכלים מערביים. אני מקווה שברור לכל אדם שאם השטאזי המזרח גרמני היה אמור לעסוק באיום האיראני התוצאות היו יעילות פי כמה עם הרבה פחות קשקשת וקלסרים. אופציה צבאית אף לא הייתה עולה על הפרק.
ה. מבחינת הגדרת היעדים ללא ספק שנעשתה טעות היסטורית ע”י הדרג המדיני.