סיפורו של החיג’אב באינדונזיה

קריקטורה מסקרנת ומעוררת שאלות
אתמול ידיד הערוץ, נעם בנעט, איש הקריקטורות של העולם המוסלמי, שאל שאלה “מה קורה באינדונזיה” לגבי הקריקטורה הזו, שמראה מעיין השוואה בנושא לבישת חיג‘אב, בין אינדונזיה וערב הסעודית.

היות ובסופו של דבר, בינתיים נעם לא העלה את הקריקטורה בערוץ שלו, אביא בפניכם את מה שעניתי לנעם, עם תוספות והרחבות.
אתחיל מזה שאיני מומחה לאינדונזיה, ואמנם אני שם חצי עין על המתרחש, אבל בדרך כלל בהקשרים לארגונים אינדונזיים שלא ידועים באהדתם לישראל, לכן אודה על האמת, ולא אוכל לומר לכם מדוע הקריקטורה הזו עלתה דווקא עכשיו. אבל היות ולסיפור החיג‘אב באינדונזיה שורשים עמוקים, והיסטוריה לא פשוטה, אביא על קצה המזלג, חלק מסיפורו של החיג‘אב במדינת האיים המגוונת והמסקרנת.

שינויים במדינות חשובות בעולם האסלאם, משני צדי האוקיאנוס באינדונזיה יש וויכוח רב שנים בנוגע ללבישת חיג‘אב, ויש מי שמציק להם שבערב הסעודית החל מ 2019 אין חובה חוקית רשמית ללבוש עבאיה או חיג‘אב, למרות שלפי החוק, נשים עדיין אמורות ללבוש בגדים צנועים (ורפויים) ושלא מדגישים את חמוקי האישה, והמכסים את כל הגוף, אבל כאמור – אין חובה לכסות את השיער.
זה לא שזה כל כך חד וחלק בסעודיה, ועדיין יש חילוקי דעות בחברה הסעודית, בנושא החיג‘אב והעבאיה.
ומהצד הנשי בסעודיה, יש לאחרונה לא רק התרחבות למגמת הסרת החיג‘אב מראשי הנשים, בעיקר אצל נערות ונשים צעירות, אלא גם תופעה של נשים שמאמצות תספורת של שיער קצר.

החיג‘אב הגיע לאינדונזיה רק במאה ה 17 הפיכתו לחלק מהלבוש המקובל לנשים מוסלמיות במדינת האיים עם האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם, הייתה איטית, ורק לקראת סוף המה הקודמת הפך החיג‘אב ללבוש נפוץ אצל נשות אינדונזיה, ויש וויכוח רב שנים בנוגע ללבישת חיג‘אב במדינת האיים.
אציין שעד תחילת המאה העשרים, נשות אינדונזיה כמעט לא לבשו חיג‘אב, ואזכיר כי עד תחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, לבישת חיג‘אב הייתה נושא של בחירה דתית או אופנתית של האישה, ונשים רבות לא עטו חיג‘אב כלל, אבל בסוף שנות השבעים, החלה תנועה של לבישת חיג‘אב ממניעים דתיים, לאחר שקבוצת סטודנטיות עשו שבוע סגור של “סמינר בנושאי דת” במסגד במכללה הטכנולוגית ITB ,בעיר Bandung ,בירת מחוז מערב ג‘אווה, ולאחר שהן החלו לעטות חיג‘אב “ולהפיץ” את הבשורה, זה הפך לטרנד, והתפשט כמו אש בשדה קוצים, לא רק באוניברסיטאות.

ואז הגיע המהפכה האסלאמית באיראן, והוסיפה ממד דתי נוסף, ושוב הייתה התרחבות בלבישת החיג‘אב, במקביל לגידול בפעילים ותומכים תנועות אסלאמיות פוליטיות.
לאחר שבשנת 1980 בוגרי לימודי דת שחזרו ממצרים, ושהתחנכו על ברכי האחים המוסלמים במצרים, הביאו איתם את האסלאם הפוליטי של האחים, הממשלה חוקקה חוק ב 1982 בנוגע לאיסור לבישת חיג‘אב, וחוק נוסף ב 1989 ,כעוד כלים במאבק של השלטון האינדונזי בתנועות האסלאמיות, שהחל עם הדחת הנשיא סוקרנו ב 1967.

בסופו של דבר הותר לנשים לעטות חיג‘אב, גם במוסדות הלימוד, כל עוד זה נובע ממניעים של חובה דתית, ובשנה שעברה חוקקו חוק האוסר על מוסדות לימוד לחייב לבישת חיג‘אב.

החיג‘אב באינדונזיה – לא רק סיפור של כיסוי ראש
כבר שנים שרוב הנשים באינדונזיה לובשות חיג‘אב, ואם תקופה ארוכה היו הצעיפים הפשוטים, ואפילו הצבעוניים והפרחוניים, היו הבחירה המועדפת ע”י הרוב, בעשור האחרון יותר ויותר נשים לובשות את החיג‘אב שמוגדר “מסורתי” המכסה את הראש + פלג הגוף העליון, ובמרבית המקרים יהיו בצע שחור, חום, או לבן (לתלמידות בתי ספר וקבוצות נשים שונות, יש גם חיג‘אבים מסורתיים בצבעים אחרים, ואפילו עם דוגמאות צבעוניות מודפסות) באינדונזיה מכנים את החיג‘אב בשם kudung ,שבתרגום חופשי זה פשוט צעיף, העשוי מבד רך, ויש גם את ה kerudung שנקרא גם Tudung שזה צעיף – חיג‘אב, שיש לו חלק קשיח מעוגל, ממוקם מעל המצח.

אציין שיש באינדונזיה אירוע אופנה מיוחד המוקדש לחיג‘אב הנקרא Walk Hijab Indonesia ,ושהמדינה נחשבת ליצואנית “אופנת לבוש אסלאמית” מהגדולות בעולם (הם טוענים שהם כבר מייצאים יותר מאשר טורקיה ובנגלדש, וסוגי חיג‘אב שונים, מהווים חלק נכבד מהייצוא) ויש את קבוצות הנשים – קהילות החיג‘אב: Hijabers שמקדמות את כל מה שקשור לחיג‘אב, כולל תחרויות, כנסים ואירועים.

אבל לא כולם בעד לבישת חיג‘אב, ויש מתנגדים לא רק בקרב פוליטיקאים, ויש מי שעושים צחוק מהנושא, כמו הטיקטוקר הזה, שהמציא ז‘אנר חדש בטיקטוק, או אישה שעוררה סערה, כשפרסמה סרטון שרץ ברשתות החברתיות באינדונזיה, שבו היא נראית אוכלת בשר חזיר כשחיג‘אב לראשה, והיא מטילה ספק באיסור מהקוראן על אכילת חזיר.
אבל יש גם טרנד נוסף, שהפך וויראלי, ומאוד מציק לאחים המוסלמים ולשאר המוסלמים הדתיים באינדונזיה, וזה הטרנד של סרטוני הטיקטוק של נערות ונשים צעירות, עטויות חיג‘אב על ראשן, אבל לובשות בגדים צמודים, המבליטים את חמוקיהן, ורוקדות ריקודים קצרים ובעיקר מרעידות ומקפיצות את שדיהן, שמטבע הדברים לא ממש הולכים יד ביד עם הדרישה מנשים להתנהגות ולבגדים צנועים.

אישה צעירה מצפון סומטרה, הגדילה לעשות, ועוררה סערה גדולה, כשהעלתה סרטונים לטיקטוק שבהם היא נראית עם חיג‘אב לראשה, משחררת את החיג‘אב, מסירה אותו חלקית, ואף חושפת מעט את שדיה, ומקפיצה את שדיה החשופים חלקית בריקוד קצר, ובמקרה שלה, לאחר שלסרטונים שלה גררו תגובות חלקן קשות, בטיקטוק וברשתות החברתיות, וגם הגיע לעיתונים ולרשתות הטלוויזיה האינדונזית, ולהתערבות של משרד הדתות והמשטרה, עלמת החן הצעירה פרסמה התנצלות פומבית, ואף הסירה חלק מהסרטנים, ולאחר מכן הפכה את חשבון הטיקטוק שלה לפרטי, פתחה חשבונות חדשים, ובאחד מהם העלתה סרטון התנצלות.

ולסיום אזכיר סערה קטנה מסוג אחר, שנוצרה לפני שלוש שנים, דווקא בשל לבישת חיג‘אב, ע”י הפוליטיקאית האינדונזית Maharani Puan ,יו”ר המועצה הייצוגית של העם (DPR) הבית התחתון של אינדונזיה 2019 ,שאמנם היא פופולרית במחוז בחירתה, אבל גם ידועה בהתנהגות כוחנית וניצול השררה, ושלפני הבחירות של 2019 ,בזמן שביצעה עומרה – עלתה לרגל למכה שלא בזמן החג‘, היא צולמה לובשת חיג‘אב, והיו שטענו שזה היה לצרכים פוליטיים, כדי למשוך קולות, ובתחילת החודש, שוב עלה הנושא בעיתונות האינדונזית.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון   קרדיט לתמונה: https://www.ana.press/