איראן- סובסידיות כרטיסי לחם ומאפיות

מה עמד מאחורי השמועות שהמשטר הכחיש במרץ?
זוכרים את המאמר מלפני עשרה ימים, שבו סיפרתי לכם שהמשטר אמר בכל עיתוני איראן שהשמועות על הנפקת “כרטיסי לחם” הן שקרים של מתנגדי המשטר?

מאז שפרסמתי את המאמר בנושא, המשכתי לנסות לראות מה הסיפור, כי המשטר לא היה משקיע כל כך הרבה מאמץ ומשאבים, אם לא היה גרעין של אמת בידיעות, בנוסף לדיונים בפרלמנט, שאותם הזכרתי.

מהמידע שעולה בעיתונות האיראנית, ושמגיע מנציגי משטר, כולל בכירים, התמונה התבהרה והאמת הפשוטה היא שאכן המשטר מתכוון לחלק לאזרחים ”כרטיסי לחם“.
וכמו שפורסם והוכחש, אכן מדובר בכרטיס תשלומים בנקאי אישי, הנושא את שמו של האזרח שיקבלו, וכולל פרטים על המשפחה, ובהם מספר הנפשות ושמות כל בני המשפחה של בעל הכרטיס, אשר מקנה את הזכות לקנות לחם מסורתי מסובסד, במחיר הישן.

עוד מתברר שבתקופה האחרונה החל לבצע הכנות לתחילת הכנסת מערכות מחשוב, ציוד תקשורת, קוראי כרטיסים, כרטיסים חכמים, ובסיסי נתונים, כדי להיות מוכנים להפעלת התוכנית.
סביר להניח שהתקדמות ההכנות, ותחילת אספקת הציוד לרשויות, היו הטריגר לתחילת השמועות בדבר חלקות כרטיסי הלחם הקרובה, דבר שהמשטר ניסה להימנע ממנו, כי מסתבר שקמפיין התודעה שאמור ללוות את תחילת הפיילוט לפרויקט, לא היה מוכן, כי אחרת היו מתחילים בו מיד עם התחלת השמועות, במקום לשלוח את נציגי המשטר, כולל בכירים, שפשוט שיקרו לציבור בלי להניד עפעף.

במהלך עשרת הימים האחרונים, ובמסגרת ההכנות לקראת הפעלת התוכנית וחלוקת כרטיסי הלחם לציבור, החלה התקנת קוראי כרטיסים ב 1,600 מאפיות במחוז זנג‘אן (زنجان = Zanjan )מחוז עם כמיליון ורבע תושבים, שמתוכם כ-% 70 בערים, והשאר בעיירות וכפרים, שיכול לתת למשטר תמונת מצב על התנהלות פרויקט כרטיסי הלחם המסובסד, שממנה יהיה ניתן ללמוד איך הדברים יעבדו.

ניתן לשער שהפיילוט נועד לא רק לבדיקת והרצת מערכות המחשוב והמערכות הטכנולוגיות, ולתקן את הנדרש לפני הפעלת מערכת כרטיסי הלחם הארצית, אלא אולי גם לבדיקת איך זה יתקבל בציבור, ועד כמה, אם בכלל, תהייה עלייה במפלס התסיסה נגד המשטר, בגלל כרטיסי הלחם.

כאמור, בעשרת הימים האחרונים המשטר המשיך לשלוח את נציגיו כדי לספר סיפורים ולהסביר לציבור, שלמעשה כן הולכים לחלק כרטיסי לחם, אבל אלה יהיו כרטיסים חכמים, וכן מדובר בכרטיסי לחם לרכישת לחם מסובסד במאפיות, אבל שלמעשה למרות הודיעו על קיצוץ הסובסידיות והמחירים זינקו, לא באמת יעלו מחירי הלחם במאפיות, והכל בזכות הכרטיס החכם, כי אז האזרח ישלם את המחיר המוזל, והמאפיה תקבל ישירות לחשבון הבנק שלה, את הסובסידיות על הלחם.

ומספרים לציבור “שיבין” שממש, אבל ממש צריך לצמצם את הוצאות הממשלה על סובסידיות, היות והממשלה הוציאה 75 מיליארד דולר, מאז 2018 ,שאז עלה נושא שער הדולר של 200,4 טומאן למוצרים מסובסדים )כגון דגנים, שמנים, ומוצרי מזון נוספים( ושאם לא יעשה שינוי, הממשלה צפויה להוציא על סובסידיות למוצרי יסוד, טריליון דולר (!)

קרדיט: רשתות חברתיות

האם באיראן כולם קונים לחם במאפיות?
כדי שנוכל להבין את סדרי הגודל, אציין שבאיראן יש יותר ממאה אלף מאפיות שמוכרות לחמים מסורתיים, שנשארים מסובסדים בצורה אחרת מזו שהייתה עד עכשיו, ואם בשיטה החדשה מדובר על שהמאפיות יקנו את הקמח במחיר החדש, אבל קמח שיימכר בצורת לחם, ללקוח שישתמש בכרטיס הלחם החדש, וישלם את המחיר הישן, לפני קיצוץ הסובסידיות, המאפייה תקבל את ההפרש על כל קנייה כזו, בהעברה בנקאית מהממשלה לחשבון הבנק של המאפייה.

אבל לחמים מסורתיים נמכרים גם בחנויות ובסופרמרקטים, ולמרות שעדיין לא הוסבר מה המנגנון שבו יוכל האזרח לקנות לחם בכרטיס הלחם החכם, החדש והנוצץ שלו, ובעל החנות או הסופרמרקט לא יפסיד, כי הוא שילם מחיר מלא, מרגיעים אותנו דוברי המשטר, אבל נציגי המשטר אומרים שלא צריך לדאוג, והכל בסדר, ושיש לממשלה תוכנית, שתיכנס לתוקף בחודש הבא, אבל מה התוכנית? הס מלהזכיר…

ומה עם מי שאין בסביבתו מאפיה או סופרמרקט?
היות ובאיראן ישנה גם אוכלוסייה כפרית שמתגוררת בכפרים קטנים רבים, שברובם אין מאפיות, מסבירים שליחי המשטר שהכל בסדר, והממשלה תקצה 12-10 ק“ג קמח לאדם בכפרים הקטנים, שיימכרו במחיר המסובסד הישן, אבל מיד גם מוסיפים מילת אזהרה, ואומרים שנוצר מצב שבו כפריים מוכרים את הקמת המסובסד בשווקים, וקונים לחם מסובסד בכפרים ועיירות סמוכים, וזה ממש לא בסדר, כי הממשלה מוציאה
הרבה כסף על קמח מסובסד, ושזה חייב להיפסק. (ויש מי ששואלים, איך תוך שבוע כבר “נוצר מצב”) וכדי להרגיע את האזרחים בישובים כפריים קטנים, שבהם אין מאפיה, מספרים לנו שיש תוכנית שבעתיד יאוגדו מספר כפרים קטנים סמוכים, שבהם יש פחות מ 200 משקי בית, ותוקם למענם מאפיה באחד מהכפרים, וזו תשרת את הכפרים, אז הכל יהיה בסדר, ולא צריך לדאוג.

אז נכון שיש התמרמרות בנושא, ורבים מעדיפים להמשיך לאפות את הלחם שלהם בביתם, במקום לנסוע למאפיה בכפר סמוך, אבל דוברי המשטר שוב מעלים כתירוץ, את התופעה שבה הכפריים מוכרים את הקמח המסובסד, ואומרים שאל לכפריים להתנגד להקמת מאפיות כפריות, רק בינתיים אף אחד לא ממש מוכן לומר איך ומתי זה יקרה, ומי יישא בעלויות הקמת המאפיות, ומי יהיו בעלי מאפיה כפרית שתוקם בעתיד כדי לאפות לחם לריכוז של כמה כפרים קטנים סמוכים.

ואחסוך לכם את השאלה – גם לא הסבירו מה ההגדרה של כפרים סמוכים, ואזכיר כי במונחים של מדינה גדולה כמו איראן, גם מרחק של 50 ק“מ של דרך הררית משובשת או לא סלולה, יכול להיחשב ככפר סמוך.
הציניקנים ברשתות האיראניות שואלים אם עד שיוקמו מאפיות כפריות, ימשיכו להאשים את הכפריים במכירת קמח מסובסד, ויש מי שלועגים ושואלים את המשטר, האם הכפריים העניים, הם אלו הספסרים והספקולנטים שהצליחו לאגור במחסנים עשרות טונות של קמח, מהקצבה של 10 ק”ג.

קרדיט: רשתות חברתיות

אז מה יהיה עם כרטיסי הלחם?
אף אחד לא יודע איך יסתיים פיילוט כרטיסי הלחם שאמור להתחיל בשבוע הבא, ואיך ומתי יורחב הפיילוט לתוכנית כרטיסי הלחם הארצית, ואף אחד לא יודע את פרטי התוכנית הכוללת, ואם המערכת בכלל תוכל לעמוד בפריסה ארצית ועומסי תקשורת הנתונים של מערכת ארצית רחבה לכלל האוכלוסייה.
אף אחד גם לא יודע איך ומתי ייפתרו הבעיות שכבר רואים, וגם הבעיות שמשטר מודה שיודעים עליהן, אבל לא הציגו פתרונות, או תוכניות לביצוע., וכבר יש שאלות לאיכות התכנון והביצוע של המערכת, ושאלות מה יקרה אם תהייה תקלה שתשבית תקשורת של מאפייה אחת, או תקלה כללית שתשבית את המערכת כולה, ומה יעשו אזרחי איראן שירצו לקנות לחם, אבל המערכת לא תעבוד בגלל תקלה.

המשטר ממשיך לשלוח יום יום דוברים שונים לספר סיפורים בכל העיתונים וערוצי התקשורת, שמספרים סיפורים, ומדברים על כמה המשטר הטוב והמיטיב עושה למען האיראנים הרעבים, שזה כולל כמובן את התוכנית החדשה של כרטיסי הלחם המדוברת, שאותה הממשל הכחיש במרץ, רק לפני עשרה ימים.
ובינתיים האיראנים הרעבים פשוט ששבעים מהבטחות ריקות.
אבל אזרחי איראן לא כל כך מאמינים לדוברי המשטר שמציפים את התקשורת בסיפורים, ושואלים שאלות, והיות שבינתיים לא מקבלים תשובות, מפלס הדאגה עולה, ואיתו עולה גם התסיסה.
האיראנים מודאגים, אבל יש גם חלקים בחברה האיראנית שצריכים להיות מודאגים אף יותר, כי בינתיים נציגי המשטר לא מספרים לאזרחים איך בדיוק יעבוד הפרויקט המדובר, והאם המשטר דואג לכולם.

אף אחד לא יודע האם משפחות שהתפרקו יקבלו את כרטיסי הלחם החדשים, ואף אחד לא יודע אם מי שאיבד את ביתו, ואין לו כתובת מגורים קבועה, יוכל לקבל כרטיס לחם, כמו שדרי הרחוב שרק הולכים ומתרבים, לא תמיד יכולים לקבל את הקצבאות להן הם לכאורה היו זכאים.
ובינתיים ממשיכים לנסות להרגיע את הציבור, וממשיכים לספר לנו שהנה הנה, משלמים את הקצבאות לזכאים, אבל רבים עדיין שואלים איפה הכסף? וממשיכים לראות את המחזה צובט הלב של נשים וגברים מכל הגילאים, מילדים עד זקנים, מחפשים משהו לאכול בפחי הזבל ברחובות ערי איראן.

קרדיט: מוג’הידין

 

האם הפגנות על עליית מחירים יהפכו להפגנות לחם?
אתחיל בתשובה קצרה ואומר בכנות שלא אוכל לענות לשאלה זו.

יש לא מעט הפגנות שנובעות מעליית מחירי מוצרי היסוד האחרונה באיראן, וישנן הפגנות שקשורות בנושאים כלכליים נוספים, אבל כל הנושאים הכלכליים קשורים, ומקבלי הקצבאות שקצבתם גם כך לא הספיקה לפני עליית המחירים, מצבם רק הורע, וכך גם מצבם של מקבלי השכר שגם לפני עליית המחירים היה מתחת לקו העוני שהוגדר ע”י הממשלה.

כולם רואים את שער הריאל ממשיך לצנוח, ואם לפני עשרה ימים, סיפרתי לכם על שער של 285 אלף ריאל לדולר, נכון לכתיבת שורות אלה, השער עומד היום על 300,500 ריאל לדולר, ורואים אינפלציה שממשיכה לזנק, ולפי נתוני המשטר עומדת על % 40 והאינפלציה במחירי המזון עומדת לפי המשטר על %60 ,אבל כולם גם יודעים שנתוני המשטר לא ממש משקפים את המציאות שגרועה בהרבה, וכרגיל זה לא דבר
שמוסיף לשלוות הנפש של האיראנים, שרואים את כח הקנייה של מעט הכסף שיש להם, ממשיך להיחלש.
אז סביר שנראה עוד הפגנות, אבל נתאזר בסבלנות, ונמשיך לעקוב אחר התפתחויות, ונראה מה ילד יום.

ומה לגבי מה שקורה עכשיו בהפגנות?
המשטר שחושש מהתרחבות ההפגנות, שמתרבות והופכות לסוערות יותר, שולח את בריוני הבסיג‘, משטרה ומשטרת ההפגנות, שבחלק מהמקומות מתוגברים גם בכוחות משמר הגבול, כדי “לשמור על הסדר”, שזה אומר עוד עצורים, עוד פצועים וכפי הנראה גם עוד הרוגים.
המשטר מודאג בין היתר בגלל קריאות שעולות בהפגנות, ולא מדובר רק בקריאות “מות לדיקטטור” וקריאות להתפטרות הנשיא, שרים וראשי ערים, ולא רק קריאות נגד המולות המושחתים, ונגד משמרות המהפכה, וקריאות נגד הוצאת מיליארדי דולר על יצוא המהפכה, כמו הקריאות ששוב חוזרות לרחוב “לא עזה, לא לבנון, אני מוכן למות למען איראן”.

בימים האחרונים חזרה להישמע בהפגנות הקריאה رضاشاه روحت شاد = רזא שאה, נשמה שמחה, וזו קריאה פוליטית שממש לא אהובה על המשטר, שנשמעה לראשונה בהפגנות ב 2017 ,במשהד, ואחר כך בהפגנות נגד המשטר 2018 ,וכמובן שגם בהפגנות של שנת 2019 וחזרו להישמע גם בשנה שעברה.
הקריאה הזו מכוונת לא רק נגד המשטר, אלא כנגד ההפיכה האסלאמית עצמה, וכשקריאה זו המתרפקת על העבר, ויוצאת כנגד עמוד התווך שסביבו נבנה המשטר, נשמעת בהפגנות בערי איראן, זה כבר דבר שמדאיג את המולות והאייתוללות, שיעשו הכל להימנע מזעזועים שעלולים לפגוע בהישרדות המשטר.
אני מניח שקריאות אלו הן אחת הסיבות לחוסר הסבלנות שמגלה המשטר מול המחאות בכלל וההפגנות בפרט, ולא אתפלא אם נראה החרפה בהתנהלות המשטר, והניסיון למנוע את התרחבות ההפגנות ולעצור המשך ההפגנות שכבר החלו.

ניתן להסביר גם את מתקפת מספרי הסיפורים מטעם המשטר, כפעולות מניעה, שמנסות למנוע עלייה במפלס התסיסה והתמרמרות הציבור, שעלולים לגלוש להפגנות ברחוב, ומשם הדרך למהומות קצרה.
ואם אתם זוכרים את סיפורם של נהגי האוטובוס השובתים בטהראן שהזכרתי במאמר האחרון על ההפגנות באיראן, אז גם בשביתה זו מטפל המשטר בנחישות, ואם בהתחלה נשלח ראש עיריית טהראן לדבר עם השובתים, כשזה לא עזר, המשטר שלח את המשטרה לעצור את נציגי הנהגים השובתים, ובמקביל שלח המשטר נהגים של משמרות המהפכה, כדי להפעיל את האוטובוסים שהושבתו.

יש להניח שנציגי מערכת המשפט הרחומה של המשטר הטוב והמיטיב, כבר ימצאו את הסעיפים הנכונים כדי להעמיד למשפט, את השובתים המסכנים שרק רצו להיות מסוגלים לפרנס את משפחתם, ובסך הכל ביקשו תוספת משכורת של יותר מ% 10.
ואם תשאלו מדוע המשטר מפעיל “כלים כבדים” לטפל בשביתה כל כך קטנה שהובילה להפגנה קטנטונת, של כמה עשרות נהגים, אסביר שעצירת תנועת האוטובוסים, גרמה לגלים של חוסר שביעות רצון בציבור בעיר הבירה, שנאלצו לחכות שעות לאוטובוס שלא הגיע, ולמצוא הסדרי נסיעה חליפיים, וציבור ממורמר ועצבני בבירת איראן, שלא הצליח להגיע לעבודה או לביתו, זה לא דבר שהמשטר צריך בעת הזו.

קרדיט: ערוץ הטלגרם  מבט למזרח התיכון      קרדיט לתמונה: רדיו זאמאנה