רק בסוריה: משחקי הדיונון – גרסת הריאלטי

הסדרה “משחקי הדיונון” עשויה להיחשב רק לדרמה מפחידה עבור רבים, אבל הפרקים שלה מזכירים לעומר אל-שוהארי את שלוש השנים שבהן בילה בבתי הכלא של המשטר הסורי, לפי מה שדווח   לעיתון ” וושינגטון פוסט “.

הסדרה הקוריאנית, הנצפית ביותר בפלטפורמת נטפליקס, סובבת סביב קבוצה חסרת מזומנים שחבריה מתחרים במשחקי ילדים עם השלכות קטלניות במרדף אחר פרס של 45.6 מיליארד וון (38 מיליון דולר), שם המפסידים נענשים בעונש מוות , כך שרק אדם אחד נשאר בחיים.

בעוד שהסיפור היה בדיוני עבור הצופים, חלק ממנו היה בהחלט המציאות בהתגלמותה עבור אל-שוהארי, וחלק מהפרקים נראה כי העתיקו את המצאיות מתקריות שהתרחשו בפועל בכלא סידנאיה הסורי.

המשטר הסורי כלא את אל-שוהארי כשהיה בן 15, עד שנמלט מהכלא ב-2016, ולאחר מכן הוא הצליח למצוא מקלט בשוודיה.

הפרק השישי בסדרה הוא הקשה ביותר עבור אל-שוהארי, שכן השחקנים מתבקשים לבחור בני זוג, ולכן האינסטינקט הראשון שלהם הוא לבחור את האדם המועדף עליהם. הם לא יודעים שהם יתחרטו על זה אחר כך. עם הכרזת חוקי המשחק, השחקנים לומדים את האמת הקשה: שני השותפים מתחרים זה בזה, והמפסיד ביניהם יחוסל, או יוצא להורג על פי כללי ה”משחק”.

“בתוך כלא סדנאיה הידוע לשמצה בסוריה, חייתי גרסה אמיתית של הפרק הזה”, מספר אל-שוהארי, “הסוהרים הגיעו לתאים וביקשו מחברי ג’יהאן לציין את חבריו הקרובים מבין האסירים. הופתעתי מכך שהוא לא הזכיר להם את שמי ואמר להם את שמו של מישהו אחר”.

אל-שוגרי הוסיף: “השומר בא והושיט לג’יהאן מברג ואמר לו בקול רגוע: ‘תשתמש בזה כדי להרוג את חברך, או שהוא יהרוג אותך, יש לך רק עשר דקות'”.

הוא ממשיך, “השומר סגר את התא והלך משם. החבר מיד התחיל לצרוח ולהתחנן לג’יהאן ולומר לו: ‘אם תהרוג אותי, הילד שלי יהיה יתום’ “.

אבל לג’יהאן לא נותרה ברירה, לדברי אל-שוהארי, “בשניות האחרונות של עשר הדקות שצוינו, הוא קיבל החלטה להרוג את חברו ולשאת באשמה שתחיה איתו לנצח”.

“זה היה אחד הרגעים המפחידים בחיי בכלא”, מספר אל-שוהארי, “צפיתי באחד החברים שלי הורג אחר מול עיניי”.

אל-שוהארי תאר בראיון קודם לרשת הטלויזיה האמריקאית – אלחורה את התנאים בבתי הכלא של המשטר הסורי.

גם מאוחר יותר בפרק השישי, אחת הדמויות של הסדרה מקריבה את חייה כדי לאפשר לחברתה לנצח כי היא האמינה שיש לה עתיד טוב יותר לפניה לאחר המשחק.

אל-שוהארי זוכר את בן דודו, באשיר, שהיה איתו בכלא, הקריב את האוכל שלו כדי לתת לאחרים כוח לשרוד, למרות שרעב, “ואיכשהו אפילו הצליח להמשיך לחייך למרות הזוועה שהוא עובר. .” בכלא, הוא השתמש בחיוך שלו כדי לעזור לנו להישאר אנושיים”.

“הוא כל הזמן סיפר לי על עתיד מזהיר שמחכה לי מחוץ לכלא, והוא עשה הכל כדי לתת לי סיבה להמשיך להישאר בחיים”, אומר אל-שוהארי.

אבל בשיר מת בזרועותיי השרופות ב-3 במרץ 2014, “בזמן שהוא גוסס, הוא הסתכל עלי ואמר לי שהוא נותן לי מאה ורדים”.

אל-שוהארי החל לקשט את כל הפוסטים שלו ברשתות החברתיות בביטוי “ורדים מתים (מאה) “, וציין ששתי המילים הללו עבורו “הן שם נרדף לטוב ולחיובי גם בעיצומו של רוע נרחב”.

“בעוד שהסדרה מתארת ​​דמויות המתקוממות נגד האכזריות שהן נתונות לה, מה שמספק קצת נחמה לצופים, “משחקי הדיונון” של משטר הסורי ממשיך מבלי שיענש על כך”, לדברי אל-שוהארי, שמבקר את אלה ש”מוכנים לקבל לקרבם אנשים שהיו אחראים לעינויים ולהריגתם של אינספור אנשים”, הוא אומר, “החיים לפעמים יותר מוזרים מסיפור דימיוני”.

קרדיט לתמונה הלקוחה מסדרת נטפליקס : הרשתות החברתיות