דאעש זה סיפור אחר לגמרי מהמורדים הסונים:המערכה המדממת על דרום דמשק.

דאעש זה סיפור אחר לגמרי מאשר כוחות צבא סוריה החופשי. בצער רב אני יכול לקבוע כי הסונים בסוריה אבדו את הרצון לחופש ולהגדרה עצמית.             נרפים הם נרפים.

ההבדל בולט מאוד לעין בעצם ימים אלו לאחר שצבא סוריה פנה מאזור אלרוטה המזרחית,ב-2 ראשי מאמץ , לעבר דרום דמשק -מחנה ירמוק ושכונות אלקדם וחאג’ר אלאסואד נגד דאעש, ולעבר הרי הקלמון המזרחיים מצפון לדמשק נגד כוחות המורדים של צבא סוריה החופשי.

כוחות המורדים באזור הקלמון היו מצויידים בנשק כבד, כ-40 משוריינים וטנקים,טילי נ”ט חדישים,אלפי פגזים ורקטות ומספר לוחמים גדול.

אך כוחות המורדים העדיפו להיכנע ללא קרב וחלקם התפנה לצפון המדינה. כל ארסנל הנשק הכבד שהיה ברשותו נמסר בשלמותו לידי צבא סוריה שחגג עם זה בתקשורת. ככה זה שמאבדים את הרצון לחופש וללחימה.

כוחות דאעש במחנה ירמוק הם סיפור אחר לגמרי. למרות מאות התקיפות האוויריות על שכונות אזרחיות צפופות להחריד,שם קבעו את עמדותיהם , הם נלחמים מבית ולבית ומסימטא לסימטא (“בית בית,שיבר שיבר”)ומקיזים את דמו ונשקו של צבא סוריה.

האבדות המוערכות עד כה ,ב-8 ימי לחימה בלבד,הם כ-200 לוחמי דאעש וחיילים סורים הרוגים,מאות רבות של פצועים וזאת מלבד הנפגעים האזרחיים הגרים שם.

האבדות בקרב כוחות צבא סוריה הן כה קשות עד שהמטכ”ל הסורי שקל להזעיק למקום את כוחות מיליצית אלנימר של תת אלוף סוהיל אלחסן כדי שיעזור בלחימה הקרקעית. אך הפיקוד הבכיר של דיוויזיה 4 שריון ודיוויזיית משמר הרפובליקה,הנחשבות ככוח הטוב ביותר בסוריה,לא יכלו לשאת את הבושה ולחצו לביטול ההחלטה. האלוף מאהר אלאסד,אחיו של הנשיא, הביא לביטול ההחלטה וכוח אלנימר נשאר בצפון סוריה ,הרחק מבירת סוריה והרחק מהתהילה הנוספת.

לוחמי דאעש אפילו לא שוקלים כניעה למרות שהוצע להם לעבור לאזור גבול ישראל ולהצטרף לכוחות ג’ייש חאלד בן וליד הפרוסים באזור מפגש הגבולות ירדן-סוריה-ישראל. הם רוצים לעבור למזרח סוריה אך הסורים,בלחץ אירני, דחו את בקשתם . 

הסורים משיגים מטרה נוספת בהמשך הלחימה בדרום דמשק . הם הורסים עד היסוד את בתי האזרחים הבורחים מהאזור וככל הנראה לא יתאפשר להם לחזור לשם לעולם . וכך ביצע המשטר הסורי טיהור אתני מגורמים עוינים באזור דמשק בחסות הלחימה נגד דאעש. דמשק וטהרן עולצים.