חמאס (حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – בתעתיק מדויק: חרכת אל-מוקוואנה אל-איסלאמיה – “תנועת ההתנגדות האסלאמית”; פירוש המילה “חמאס”: התלהבות, גבורה) הוא ארגון טרור ותנועה אסלאמיסטית-סונית פונדמנטליסטית פלסטינית שהוקמה בשנת 1987.

הפעם נדבר על מבנה הארגון מימון והשקעות זרות.

סוג הארגון: נותן שירותים חברתיים, פוליטי, דתי, טרור
אידיאולוגיות ושייכות: איסלאמיסט, ג’יהאדיסט, קבוצה המזוהה עם האחים המוסלמים, סוני
מקום מוצא: רצועת עזה
שנת מוצא: 1987
מייסד (ים): אחמד יאסין (Ahmed Yassin), מחמוד זהר (Mahmoud Zahar), חסן יוסף (Hassan Yousef), עבד אל עזיז אל-רנטיסי (Abdel Aziz al-Rantisi), מוחמד חסן שמעה (Mohammed Hassan Shama’a), עבדול פתאח חסן דוכאן (Abdul Fattah Hassan Dukhan), איברהים פארס אל-יזורי (Ibrahim Fares Al-Yazouri), סלאח שחאדה (מייסד גדודי קסאם) (Salah Shahada), עיסא אל-נשר (Issa Al-Nashar)
מקומות פעולה: רצועת עזה, הגדה המערבית, ישראל, קטאר, מצרים, לבנון, איראן

הארגון מוכר גם בשמות הבאים
הרקת אל-מוקוואנה אל-איסלאמיה (תנועת ההתנגדות האיסלאמית) (Harakat al-Muqawana al-Islamiya) = חמאס
אל-טיאר אל-איסלאמי (הנחל האסלאמי) (Al-Tiar Al-Islami)
אל-אתג’ה אל-איסלאמי (המגמה האסלאמית) (Al-Athja Al-Islami)

סקירה על הארגון

חמאס הוא שלוחה של האחים המוסלמים שנוסדה ברצועת עזה בסוף שנות השמונים, במהלך האינתיפאדה הראשונה נגד ישראל. האידיאולוגיה של הקבוצה משלבת את האיסלאמיזם ואת הלאומיות הפלסטינית ומבקשת להשמיד את ישראל וליצור מדינה אסלאמית בין הים התיכון לנהר הירדן. מאז 2017 טוען חמאס שניתק את קשריו לאחים המוסלמים. הארגון זוכה גם לתמיכה כספית וצבאית מאירן. קטאר גם סיפקה מימון משמעותי לארגון.

חמאס משתמש במתן שירותים חברתיים על מנת לזכות  בתמיכה בקרב פלסטינים עממיים וזה עזר לו לזכות בבחירות הפלסטיניות בשנת 2006. עם זאת, העיסוק של הארגון בפוליטיקה וברווחה לא מיתן את מחויבותו לטרור. השיטות המועדפות על חמאס כוללות פיגועי התאבדות, ירי רקטות ופצצות מרגמה, ירי נק”ל וחטיפות. חמאס בכללותו תויגו כארגוני טרור על ידי ארצות הברית, ישראל, בריטניה, האיחוד האירופי, ניו זילנד, אוסטרליה ויפן.

למרות שחמאס הקים ממשלת אחדות של הרשות הפלסטינית עם יריבתה פתח בתחילת 2006, שתי הקבוצות המשיכו להתנגש, לעתים קרובות באלימות, מה שהוביל את חמאס לגרש בכוח את פתח מרצועת עזה בשנת 2007. ארגון הטרור חמאס שלט בעזה מאז, ושרדה על תמיכה איראנית וקטארית, כמו גם הכנסות ממנהרות ההברחה שבנתה מתחת לגבול עזה-מצרים. בשנת 2013 צבא מצרים חסם את מרבית המנהרות והכניס את חמאס ועזה למשבר פיננסי.

הממשל לא מיתן את חמאס. הארגון היה אחראי לאלפי רקטות קסאם שנורו לעבר ישראל, חדירה לשטח ישראל בשנת 2006 שהביאה לשבי בן חמש שנים של החייל הישראלי גלעד שליט, ושלוש מלחמות עם ישראל, לאחרונה בקיץ 2021. דובר חמאס חשף מסמך פוליטי מנחה חדש שקיבל לכאורה מדינה פלסטינית בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים. עם זאת, באותו מסמך אישר חמאס את סירובו להכיר בישראל, כמו גם את התחייבויותיו לאלימות וליצירת מדינה פלסטינית בכל הארץ שבין הים התיכון לנהר הירדן. באוקטובר 2017 הסכימו חמאס ופתח לאפשר לרשות להחזיר את סמכותה לעזה, אך שני הצדדים נתקעו בדיונים סביב נשק החמאס.

חמאס סירב עד כה להתפרק מנשקו ומנהיגיו נותרו מחויבים לאסטרטגיה של הארגון המוגדר כהתנגדות מזוינת. למרות המסמך הפוליטי החדש והסכם הפיוס עם פתח, חמאס אינו מראה סימנים של ויתור על התמסרותו לאלימות או ליצירת מדינה אסלאמיסטית.

הדוקטרינה של חמאס

יעדי חמאס נגזרים מיעדי “האחים המוסלמים”. החידוש שבתפיסת חמאס הוא שילוב התפיסה התאולוגית המוסלמית במסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני. חמאס גורסת כי מדינת ישראל (או כהגדרתה, “הישות הציונית”) היא ישות מלאכותית, שהיא פרי של כיבוש, עושק וגזל. בראיית חמאס, כל אדמת ארץ ישראל (“מהים עד הנהר”) היא אדמה קדושה (וקף) אסלאמית, אשר צריכה להיות תחת שלטון מוסלמי. נוצרים ויהודים רשאים לחיות כמיעוטים במדינה הפלסטינית האסלאמית רק אם הם יכירו בשלטון האסלאם.

בדומה לארגון האם, האחים המוסלמים (ובניגוד לאש”ף החילוני והלאומני), חמאס שואף ליצור מדינה אסלאמיסטית המבוססת על עקרונות השריעה (החוק האסלאמי). ולכן חמאס אינו מכיר בזכותה של ישראל להתקיים והתמסר לחיפוש אלים של השמדת ישראל. סיסמתו של חמאס, המפורטת בסעיף 8 לאמנת הארגון משנת 1988, מסכמת את מערכת האמונות של קבוצת הטרור: “אללה הוא היעד שלנו, הנביא הוא המודל שלנו, החוקה של הקוראן. דרך ומוות למען אללה הוא משאת נפשנו הגבוהה ביותר”.

ב-1 במאי 2017 חשף חמאס תוכנית פוליטית חדשה להשלמת אמנת 1988. מה שמכונה מסמך העקרונות הכלליים והמדיניות בה הוריד את כל הקשר בינם לבין האחים המוסלמים. חמאס קיבל באופן עקרוני את הרעיון של מדינה פלסטינית לאורך הגבולות שלפני 1967 אשר אושר על ידי משאל עם לאומי פלסטיני. עם זאת, באותו זמן אישר חמאס את סירובו להכיר בזכותה של ישראל להתקיים, וחזר על קריאתו למדינה פלסטינית “מהנהר לים”. המסמך אישר גם את מסירותו של חמאס להתנגדות מזוינת “כבחירה האסטרטגית להגנה על העקרונות ועל זכויות העם הפלסטיני”.

אמנת 1988
אמנת חמאס משנת 1988 מתארת ​​ארבעה נושאים חשובים המכריעים למשנת חמאס:

• נושא ראשון: קשר לאחים המוסלמים

חמאס הוא צאצא ישיר של האחים המוסלמים, וצומח מפעילות האחים בעזה, שם החל להקים ארגוני צדקה בשנות השישים. סעיף 2 לאמנה מתאר את האחים המוסלמים כ”ארגון אוניברסלי …. התנועה האסלאמית הגדולה ביותר בתקופה המודרנית. חמאס הוא “אחד הכנפיים של האחים המוסלמים בפלסטין”. ככזה, חמאס מקפיד על אידיאולוגיה בה האסלאם שולט בכל תחומי החיים כגון “תרבות, אמונה, פוליטיקה, כלכלה, חינוך, חברה, צדק ושיפוט, התפשטות האסלאם, חינוך, אמנות, מידע, מדע הנסתר. והתאסלמות”.

• נושא שני: פלסטין

על פי סעיף 11 לאמנה, חמאס מכריז על כל פלסטין שלפני 1948 כוואקף אסלאמי [הקדש דתי] שהוקדש לדורות המוסלמים הבאים עד יום הדין. אין לבזבז אותו, או כל חלק ממנו: אסור לוותר עליו, או על כל חלק ממנו. לא מדינה ערבית אחת ולא כל מדינות ערב, לא שום מלך או נשיא, ולא כל המלכים והנשיאים, אף ארגון ולא כולם, בין אם הם פלסטינים או ערבים, אינם מחזיקים בזכות לעשות זאת. פלסטין היא ארץ הוואקף האסלאמית שהוקדשה לדורות המוסלמים עד יום הדין.

• נושא שלישי: לאומיות

מבחינת חמאס, לאומיות היא חלק מסיבת הקיום שלה, והיא שזרה את הלאומיות עם האידיאולוגיה הדתית, והפכה אותה ל”חלק מהאמונה הדתית”. על פי סעיף 12 לאמנה, אין צורך להילחם משמעותי יותר או עמוק יותר מאשר במקרה בו האויב דורך על אדמות מוסלמיות. ההתנגדות והשמדת האויב הופכים לחובת הפרט של כל מוסלמי, זכר או נקבה”. האמנה אפילו מאפשרת “אישה …. להילחם באויב ללא רשות בעלה, [וכן] העבד: ללא רשות אדונו. “חמאס העלה את פעולותיו בתמיכה באג’נדה הלאומנית שלו – אלימה ולא אלימה כאחד – לרמת החובות הדתיות. בשורה זו, חמאס רואה במאבקו נגד ישראל קרב קוסמי בטוב (איסלאם) מול הרוע (ישראל). אמנת חמאס מלאה בשפה המגדירה את משימתה במונחים דתיים, ומטילה את ישראל כאויבת האל. סעיף 28, למשל, מפרט: “ישראל, היהדות והיהודים מאתגרים את האסלאם ואת העם המוסלמי. והפחדנים לעולם לא ישנים”.

• נושא רביעי: ישראל ו”התנגדות מזוינת”

חמאס מכיר בעובדה שישראל קיימת, אך אינו מכיר בלגיטימיות או בזכות קיומה. ההקדמה לאמנה מצטטת את מייסד האחים המוסלמים חסן אל-באנה (Hassan al-Banna) באומרו “ישראל תהיה קיימת ותמשיך להתקיים עד שהאסלאם יחסל אותה, בדיוק כמו שהיא מחקה אחרים לפניה. “חמאס מקיים את “ההתנגדות המזוינת” כשיטה היחידה לשחרור פלסטין. בסעיף 13 לאמנה, חמאס מוותר על כל תוכניות השלום או המשא ומתן לפתרון סוגיית פלסטין. המשא ומתן הוא “סתירה לעקרונות תנועת ההתנגדות האסלאמית. התעללות בכל חלק בפלסטין היא התעללות המופנית נגד [אסלאם] … “.

האסטרטגיות המשתנות של חמאס
מאז שהצטרף חמאס לרשות הפלסטינית בשנת 2006 – ובעקבותיו הקים ממשלה עצמאית לאחר גירושו של הרשות הפלסטינית מעזה – הקהילה הבינלאומית דרשה שכדי לזכות בהכרה בינלאומית, על חמאס להתנער מאלימות, להכיר בישראל ולהכיר בהסכם שנחתם על ידי אש”ף. במאמר שנערך בשנת 2007 בלוס אנג’לס טיימס, נזף סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, בדרישות הבינלאומיות ושאל: [האם] כל פלסטיני צריך ‘להכיר’ בפשע המפלצתי שביצעו מייסדי ישראל והמשיך בדרך המעוותת שלו? מדינת אפרטהייד, בעוד שהוא או היא גרים 10 בחדר בבקתה של גושי פח וגג האומות המאוחדות? חמאס נותר נוקשה באמונותיו המרכזיות, אך הפגין גמישות מסוימת בעמדותיו ובאסטרטגיותיו.

דבקות חמאס באמנת 1988
במאמר של לוס אנג’לס טיימס שנת 2007, אבו מרזוק השמיע נימה מפויסת באשר לאמנת חמאס, והתייחס אליו כאל מסמך מהפכני שיש לבחון אותו בהקשר לתקופת כתיבתו. “אם כל מדינה או תנועה היו נשפטים אך ורק על פי מסמכיה היסודיים, המהפכניים או רעיונותיהם של אבותיה, יהיה מענה טוב מכל הצדדים”, הוא כתב. הצהרתו של מרזוק אמנם אינה מבטלת לחלוטין את האמנה, אך היא מציעה אפשרות של דרך פרגמטית לקראת מתינות בה חמאס אינו מחויב לדוגמה בלתי גמישה.

עם זאת, שנה בלבד לפני שמרזוק התבטא בהצהרה זו, הכריז מחמוד זהר, מייסד שותף של חמאס, כי הקבוצה “לא תשנה מילה אחת בבריתה”. באופן דומה, מנהיג בכיר בחמאס, סמי אבו זוהרי, הצהיר כי המועצה המחוקקת הפלסטינית, בהיערכותה לבחירות ב-2006, “תעמוד בקבועים ובאסטרטגיות המתוארות באמנת החמאס.

המסמך הפוליטי של חמאס לשנת 2017
ב-1 במאי 2017 כינס חמאס מסיבת עיתונאים בקטאר כדי לחשוף מסמך מדיניות חדש, הראשון מאז שחרורו של האמנה הארגונית שלו בשנת 1988. המסמך – תוספת לאמנת חמאס משנת 1988 – משמיט את התייחסויות האמנה המקורית ליהודים ולמסגר את המאבק הפלסטיני כמאבק לאומני ולא דתי. למרות שהמסמך מקבל את הרעיון של מדינה פלסטינית בקווים שלפני 1967, האמנה ממשיכה למנוע את ההכרה במדינת ישראל. המסמך גם לא מזכיר את מוצאו של חמאס במסגרת האחים המוסלמים, שראשי הקבוצה טענו כי הם מתנערים מהם. במרץ 2016 דובר חמאס, סמי אבו זוהרי, הכחיש כל קשר בין חמאס לאחים המוסלמים. לקראת פרסום המסמך אמרו מנהיגי חמאס כי המסמך החדש אינו מחליף את האמנה המקורית מ -1988, שנותרה בתוקף עם הצמדה לאחים.

הקבלה הפוטנציאלית של קווים לפני 1967
בשנת 2006, ראש ממשלת חמאס, איסמעיל הנייה, הצהיר כי חמאס יקבל זמנית מדינה פלסטינית באזורים שלפני 1967 והפוגה עם ישראל במשך 20 שנה.

מנהיגי חמאס רמזו על השתתפותם הפוטנציאלית בקבלת הסכמי שלום של אש”ף וישראל, אך רק אם הוא אושר על ידי משאל עם עממי של העם הפלסטיני. בעוד חמאס ואש”ף ניהלו משא ומתן על הסכם האחדות ביוני 2014, דובר חמאס, סמי אבו זוהרי, הכריז כי בעוד חמאס ימשיך לא להכיר בישראל, הקבוצה לא “תפריע” לכל משא ומתן עתידי בין ישראל לאש”ף.

הצעותיו של חמאס להפסקת-נשק זמנית, או הודנה , מוכיחות כי היא עדיין מחויבת למטרה ארוכת הטווח של השמדת ישראל, וכי חמאס רואה במדינה פלסטינית צעד בכיוון זה.

הודנה
הודנה היא מילה בערבית ל”הפוגה” או “שקט”. מייסד חמאס, שייח’ אחמד יאסין, הצהיר בשנת 2003 כי הודנה לא רק מסמלת את הפסקת הפיגועים; ישראל גם הייתה צפויה “לשחרר אסירים, להפסיק להרוג ולפרק התנחלויות”.

בשנת 2004, מייסד חמאס עבד עזיז אל-רנטיסי הציע-10 שנים הודנה בתמורה שישראל תיסוג מכל השטחים שנכבשו בשנת 1967, כולל מזרח ירושלים, באומרו: “אנו מקבלים מדינה בגדה המערבית, כולל ירושלים, ורצועת עזה. אנו מציעים הפוגה של עשר שנים בתמורה לנסיגה (ישראלית) ולהקמת מדינה”. ישראל דחתה את ההצעה, מחשש שהחמאס ישתמש בהפוגה של עשר שנים לחידוש לחימה מול ישראל, ולאחר שוויתרה על כל השטחים שבמחלוקת, תמצא עצמה קורבן לטרור החמאס המחודש. ואכן, רנטיסי הבהיר כי ההודנה הצעת אינה מעידה על סיום הסכסוך.

חמאס הציע לישראל הודנה פעמיים לאחר מכן: בשנת 2006, ראש הממשלה דאז איסמעיל הנייה הציע הפסקת נשק של 20 שנה למדינה זמנית בשטחים, להקים מדינה ובשנת 2008 מנהיג דאז לשכת הפוליטיקה חאלד משעל קרא להודנה בת 10 שנים בתמורה לפינוי ישראל מהשטחים. משעל אמר לנשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, כי ההצעה להודנה ל-10 שנים מהווה “הוכחה” להכרה שבשתיקה של חמאס בישראל, תוך הימנעות מכל הכרה רשמית במדינה היהודית. למרות ביטול ההצעה של ישראל כאסטרטגיה לחימוש מחדש של חמאס, קרטר קיבל את ההודנה כהוכחה לכך שחמאס החל לקבל את זכותה של ישראל “לחיות כשכן בשכנות בשלום”.

במהלך קיץ 2015 דווח כי חמאס וישראל דנו בהפסקת אש ארוכת טווח של 10 עד 15 שנים, על פי דיווחים שונים. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הכחיש מגעים ישירים או עקיפים עם חמאס. על פי הדיווחים, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר נפגש עם חמאס כדי לדון בהפוגה ארוכת טווח. פתח גינה את דברי בלייר ואמר כי על חמאס לתאם את שיחות הפסקת האש באמצעות אש”ף.

בספטמבר 2017 אמר מייסד חמאס, חסן יוסף, לג’רוזלם פוסט כי חמאס היה מוכן להפסיק אש ארוכת טווח עם ישראל בתמורה להסרת המצור על עזה בשנת 2007.

האקדח הוא ‘התגובה היחידה’
למרות מה שיכול להיות כסדקים בנוקשות של חמאס, הקבוצה נותרה מחויבת למטרות היסוד שלה ולתפקיד בו היא משחקת מול ישראל. בשנת 2013 הניה חזר ואישר את סירובו של חמאס להתפשר או להתנער מאלימות, והכריז על “האקדח” “התגובה היחידה” לישראל. הוא טען כי חמאס ישיג את יעדיו “רק באמצעות לחימה והתנגדות מזוינת”, וכי “אין להתפשר עם האויב”. במאי 2014, שבועות ספורים לאחר שהחמאס ואש”ף הודיעו על כוונתם להקים ממשלת אחדות, התייחס אבו מרזוק להכרה בישראל כ”קו אדום” שחמאס לעולם לא יעבור עליו.

חמאס ופתח חתמו באוקטובר 2017 על הסכם פיוס שיאפשר לרשות להחזיר את שליטתה לעזה. אך הצדדים עיכבו את המשא ומתן על הזרוע החמושה של חמאס. עבאס דרש מהחמאס להתפרק מנשקו, בעוד חמאס התעקש כי ישמור על נשקו.

מבנה ארגוני

הנהגת חמאס פוצלה מבחינה היסטורית בין הלשכה המדינית הזרה שלה לבין ממשלתה העזתית, שלעתים מוצאים עצמם בסתירה. מנהיגי חמאס שונים טענו טענות סותרות בשאלה האם הזרוע הצבאית של הקבוצה, גדודי עז א-דין אל-קסאם, פועלת באופן עצמאי או בהנחיית הזרוע הפוליטית.

לשכה פוליטית

הלשכה היא הסמכות העיקרית של חמאס. בראשו עומד איסמעיל הנייה , שגבר על  חאלד משעל בבחירות בחודש מאי 2017. הלשכה הייתה בעבר בסוריה עד שמנהיגי חמאס ברחו בשנת 2012, לאחר שגיבו את המרד נגד נשיא סוריה בשאר אל-אסד. משעל עבר לקטאר ואילו מנהיגי חמאס אחרים עברו להתגורר במצרים. ביוני 2016 הודיע ​​משעל על כוונתו לסיים את תפקידו בסוף השנה לקראת הבחירות הפנימיות של חמאס. ב-13 בפברואר 2017, יחיא סינוואר, חבר מייסד הזרוע החמושה של הארגון, זכה בבחירות פנימיות והחליף את הנייה כמנהיג הפוליטי הבכיר של חמאס בעזה. חמאס גם בחר במחוקק חליל אלחיה כסגן המנהיג הפוליטי בעזה.

מועצת השורה (מג’ליס א-שורה) הגוף הייעוץ המרכזי של חמאס, אחראי בעיקר על קבלת ההחלטות. ועדות שורא קטנות יותר מועסקות בפיקוח על פעילויות ממשלתיות שונות בכל מקום החל מפעולות צבאיות וכלה ביחסי תקשורת, ואז מדווחות למועצת שורה.

ממשלת עזה
איסמעיל הנייה הוא ראש הממשלה לשעבר של ממשלת חמאס בעזה, האחראי על השלטון היומיומי של רצועת עזה מאז שחמאס גירש בכוח את הרשות הפלסטינית בשנת 2007. באפריל 2014 הנייה פרש מתפקידו וקיבל את תפקיד סגן מנהיג חמאס במסגרת הסכם פיוס כושל עם ארגון השחרור הפלסטיני. במסגרת עסקה זו, ראש ממשלת הרשות החדשה, רמי חמדאללה, קיבל על עצמו את השליטה בעזה ובגדה המערבית תחת ממשלת קונצנזוס ביוני 2014, אבל הרשות לא הצליחה מאז להרחיב את שליטתה במובלעת החוף. חמאס נותר בשליטה איתנה במוסדות הממשל ובשירותי הביטחון בעזה. באוקטובר 2016 הודיעה המועצה המחוקקת הפלסטינית בעזה כי לחמדאללה כבר לא תהיה סמכות על עזה וכי הנייה יחליף אותו כראש ממשלה. ב-13 בפברואר 2017 בחר חמאס ביחיא סינוואר לראשות המדינית ברצועת עזה, והחליף את הנייה לקראת עלייתו הצפויה אז למפקד לשכת הפוליטיקה.

ממשלת חמאס בעזה נרתעה במידה רבה מחלק גדול בקהילה הבינלאומית, תוך שהיא נאבקת בתשלום שכרם של 40,000 עובדי עירייה ברצועה. בשנת 2017, הרשות ביצעה כמה מהלכים כדי ללחוץ על חמאס להתפייס. באותו אפריל, הרשות הפלסטינית הורידה באופן דרסטי את משכורותיהם של אלפי עובדים אזרחיים בעזה. גם נשיא הרשות, מחמוד עבאס, הודיע ​​כי הרשות לא תשלם יותר לישראל עבור החשמל המניע את רצועת עזה. מכיוון שישראל אינה מתקשרת ישירות עם חמאס, הרשות הפלסטינית המשיכה לשלם עבור חשמל ישראלי לרצועת עזה בעקבות ההשתלטות של חמאס בשנת 2007. הודעת הרשות איימה להפחית את הכוח ליותר מ-2 מיליון בעזה. חמאס האשים את הרשות בשיתוף פעולה עם ישראל, ואילו חמדאללה קרא לחמאס להחזיר את עזה לשליטת הרשות. הרשות סיימה את תשלומי החשמל לישראל באותה יוני, וציינה את כישלונו של חמאס בגין עלויות החשמל.

בספטמבר 2017 הכריז חמאס על כוונתו לפזר את ממשלתו בעזה וקרא לרשות לחדש מיד את האחריות שלה על רצועת עזה. חמאס הסכים לדרישת הרשות לקיים בחירות חדשות לפרלמנט בגדה המערבית ובעזה לראשונה מאז 2006. המהלך קרה בעקבות השיחות בקהיר בין חמאס לממשלת מצרים. באותו אוקטובר חתמו חמאס ופתח על הסכם פיוס בקהיר כדי לאפשר לרשות לחדש את השליטה בעזה עד 1 בדצמבר ובהמשך להשתלט על מעברי הגבול בעזה. הצדדים עיכבו את המשא ומתן על הזרוע החמושה של חמאס.

גדודי עז א-דין אל-קסאם
גדודי עז א-דין אל-קסאם מהווים את הזרוע הצבאית של חמאס. האגף נוצר בשנת 1991 במטרה לדווח על חסימת המשא ומתן בין ישראל לאש”ף, ועל שמו של מטיף מוסלמי שהקים בשנת 1930 את “היד השחורה”, ארגון אנטי-ציוני ואנטי-בריטי. מנהיג גדודי קסאם מוחמד דף חשוד באופן נרחב שהורה על פיגועי התאבדות ופיגועים אחרים שביצע הארגון.

צמד המדענים אילנה קס וברד אוניל תיארו את יחסו של חמאס עם הבריגדות כמזכירים את יחסו של סין פין לזרוע הצבאית של צבא הרפובליקנים האירי, וציטטו בכיר בחמאס שאמר: “חטיבת עז אלדין אל-קסאם  היא זרוע צבאית חמושה נפרדת, שיש לה מנהיגים משלה שאינם לוקחים את פקודותיהם [מהחמאס] ואינם מספרים לנו מראש על תכניותיהם”. עם זאת, בכירי חמאס ציינו בעצמם כי ההפרדה בין הזרוע הפוליטית לצבאית אינה קיימת. מייסד חמאס, שייח’ אחמד יאסין, הצהיר בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס כי לחמאס אין זרועות לא מתואמות: “איננו יכולים להפריד בין הכנף לגוף. אם נעשה זאת, הגוף לא יוכל לעוף. חמאס הוא גוף אחד”. תפיסה זו נתמכה על ידי המפקד הצבאי של חמאס, סלאח שחאדה, שאמר: “המנגנון הפוליטי הוא ריבוני על פני המנגנון הצבאי, והחלטה של ​​הדרג המדיני קודמת להחלטת הצבא [הדרג], מבלי להתערב בצבא. פעולות”.

דף  ניצל משני ניסיונות התנקשות והותיר אותו בכיסא גלגלים לאחר שאיבד את זרועותיו ורגליו בתקיפה אווירית ישראלית ביולי 2006, כמו גם עין בתקיפת מסוק בספטמבר 2002. מאז הסתתר דף , וסגנו, אחמד ג’עברי, השתלט על הנהגת הבריגדות, כשדף  נותר כראש הדמות של הקבוצה. ג’עברי נהרג בעצמו על ידי תקיפה ישראלית בנובמבר 2012, וסימן את תחילתו של מבצע עמוד ענן של ישראל. הרשויות הישראליות חושדות כי דף  חידש את הפיקוד על הבריגדות לאחר מותו של ג’עברי וכי הוא אחראי לפקודת פיגועי הירי של רקטות הטרור שנפתחו במהלך הסכסוך של קיץ 2014 עם חמאס.

לפי הערכות לחמאס 20,000 לוחמים, כ-20,000 נוספים במשטרה ובכוחות הביטחון שלה. בעקבות הסכם הפיוס של 2014 בין חמאס לאש”ף, נחשף כי כ-25,000 עובדי חמאס בעזה עובדים בשירותי הביטחון וכי רובם שייכים לגדודי קסאם. לדברי אחד ממפקדי יחידות הקסאמים, עובדים אלה היו מקבלים פקודות מהבריגדות – ולא ממשרד הפנים – לאחר הקמת ממשלת אחדות עם אש”ף.

מימון

בשש השנים שלאחר נסיגת ישראל מרצועת עזה בשנת 2005, על פי הדיווחים תקציב חמאס צמח מ-40 מיליון דולר ל-540 מיליון דולר. התקציב של החמאס 2013 היה יותר מ-700 מיליון $, עם 260 מיליון $ המיועדים לעלויות המנהליות של רצועת עזה. על פי הדיווחים תקציב ממשלת חמאס לפני פירוקה היה 530 מיליון דולר. נכון לשנת 2016, לפי הדיווחים התקציב הצבאי של חמאס משוער ב-100 מיליון דולר, כאשר 40 מיליון דולר יועדו במיוחד לבניית מנהרות מתחת לגבול עזה-ישראל.

החמאס מאז התבודד כלכלית יותר כאשר הרשות הפלסטינית החלה להטיל עיצומים כספיים על עזה בשנת 2017 במטרה לשכנע את חמאס להסגיר את השליטה המוחלטת ברצועה. כתוצאה מכך, חמאס נאבק בתשלום לעובדי העירייה והצבא.

כדי למלא את קופתה ולממן את פעילותה המינהלתית והטרוריסטית, חמאס פונה למספר מקורות: מימון, נשק והכשרה מאיראן; תרומות מהפזורה העולמית הפלסטינית; ופעילויות גיוס תרומות במערב אירופה ובצפון אמריקה (דו”ח משרד החוץ האמריקאי).

ארגוני צדקה
ארגוני צדקה עולמיים המזוהים עם חמאס אוספים תרומות מטעמו. ארגוני צדקה אלה פועלים במדינות המסמנות את חמאס כארגון טרור, ולעתים קרובות מסומנות כארגוני טרור כאשר הן נחשפות על ידי הרשויות. לדוגמא, אוטווה (Ottawa) תייגה את קרן הסיוע הבינלאומית לקידום צדקה קנדי ​​למען נפגעים ונזקקים כארגון טרור, ופתחה ב”חקירת מימון טרור “, שחשפה את העברות של הארגון בסכום של כ-14.6 מיליון דולר למשאבים לקבוצות שונות המזוהות עם חמאס בין 2005 ל 2009.

ב-6 בדצמבר 2001 הקפיאה ארצות הברית את כספי קרן ארץ הקודש, אז העמותה המוסלמית הגדולה בארצות הברית. לאחר חקירה ארוכה של ה-FBI על פעילויות הארגון, הורשעו חמישה ממנהיגיו באשמת הזרמת כסף בכמויות לחמאס. בעבר הוגדר חמאס כארגון טרור זר בארצות הברית. על פי ממצאי בית המשפט, ארגון הצדקה שהוקם בשנות השמונים העניק מיליוני דולרים לעמותות בעזה ובגדה המערבית, שהיו מוסדות חברתיים של חמאס. על פי דיווח של ה-FBI על פגישה של הקרן, ראש הזרוע הפוליטית האמריקנית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, אמר אז כי קרן ארץ הקודש היא “הגוף המגייס העיקרי בארצות הברית” של תנועת ההתנגדות הפלסטינית.

במהלך האינתיפאדה השנייה, ארגוני צדקה במזרח התיכון שנוצרו על ידי ערב הסעודית, לבנון וממשלות אחרות אספו והעבירו מיליוני דולרים לחמאס ולארגוני טרור אחרים בגין תשלומים קדושים. ארגון של משפחות טרור שחוסלו לקחו את הבנק הערבי הממוקם בירדן למשימה עבור הקלת מימון למחבלי החמאס באמצעות אלה ‘צדקה’ במקרה האזרחי הראשון נגד מוסד פיננסי הואשמו בהפרת חוק אנטי-טרור בארה”ב. ב-22 בספטמבר 2014, לאחר הליך משפטי בן 10 שנים, חבר מושבעים אמריקאי מצא את הבנק הערבי אחראי לסייע במימון כשני תריסר פיגועי התאבדות של חמאס.

מיסים וכלכלת המנהרות
חמאס בילה שנים בבניית רשת מנהרות מתחת לגבול עזה-מצרים במטרה להבריח נשק וסחורות אחרות. על פי דו”ח Journal of Palestine Studies משנת 2012, לפחות 160 ילדים מתו בעת שחפרו את מערכת המנהרות המורכבת. מנהרות ההברחה התת קרקעיות בין עזה למצרים סיפקו לחמאס זרם הכנסות ממס על סחורות מוברחות, הכוללות כ-500 מיליון דולר מהתקציב השנתי של חמאס לעזה, בסך פחות מ-900 מיליון דולר. צבא מצרים סגר את המנהרות בסוף 2013 לאחר שהדיח את ממשלת האחים המוסלמים והכניס את עזה למשבר כלכלי.

הקמת המנהרות לא הייתה מאמץ זול, מכיוון שלפי ההערכות כל מנהרה עלתה בין 80,000 $ ל-200,000 $. כדי לשלם עבור בניית המנהרות, פנה חמאס למסגדים ולעמותות מבוססות עזה, שלפי הדיווחים החלו להציע תוכניות פירמידה להשקעה במנהרות עם שיעורי תשואה גבוהים. מספר המנהרות גדל על פי הדיווחים מכמה עשרות בשנת 2005, עם הכנסות שנתיות של 30 מיליון דולר בשנה, ולפחות 500 עד דצמבר 2008, עם הכנסות שנתיות של 36 מיליון דולר לחודש.

עד אוקטובר 2013, מצרים טענה כי הרסה 90 אחוז ממנהרות ההברחה בעזה. לדברי עלא אל-רפתי (Ala al-Rafati), שר הכלכלה לענייני לחמאס, ההפסדים הנובעים מכלכלת עזה בין יוני לאוקטובר 2013 הסתכמו ב-460 מיליון דולר.

מטבעות קריפטוגרפיים
חמאס מנסה לעקוף את הסנקציות הפיננסיות הבינלאומיות באמצעות מטבעות קריפטוגרפיים, שקשה יותר לאתר את תנועתם מאשר המטבעות המסורתיים. אתר “גדודי קסאם” מספק סרטון הדרכה מונפש כיצד ליצור ארנק ביטקוין – השיטה הדיגיטלית המבוזרת לאחסון ביטקוין – ולתרום תרומה אנונימית לחמאס שלא ניתן לעקוב אחרי הרשויות. האתר זמין במספר שפות, כולל אנגלית, ערבית, צרפתית ורוסית. כדי להימנע מגילוי נוסף, האתר של חמאס מייצר קישורים לארנקי ביטקוין בודדים – מה שהופך כל עסקה לייחודית – באתר שלה במקום להשתמש בבורסת מטבעות קריפטו, שניתן לעקוב בקלות רבה יותר על ידי הרשויות.

צילום מסך של אתר גדודי קסאם. 20 באוגוסט 2019.

בשנת 2019, גדודי קסאם יצרו באתר האינטרנט שלהם פורטל לאיסוף תרומות באמצעות הביטקוין. במאי 2019 עצרו שלטונות ארה”ב איש ניו ג’רזי ששלח תרומה בסך 20 דולר בביטקוין דרך אתר גדודי קסאם באפריל 2019, חודשיים לאחר שהסביר כיצד עובד האתר לסוכן FBI סמוי. החשוד שלח בעבר 100 דולר לחבר חמאס בעזה באמצעות שירות ההעברה הבנקאית Moneygram. על פי מומחי טרור ואוצר ארה”ב, הביטקוין הוא מדיום קטן אך גורם משמעותי במימון טרור. באוגוסט 2020, רשויות ארה”ב תפסו יותר ממיליון דולר בנכסי קריפטוגרפיה הקשורים לזרוע החמושה של חמאס. על פי החשד חמאס ראה עלייה בתרומות הביטקוין במהלך הסכסוך בן-11 הימים עם ישראל במאי 2021. בין 10 במאי ל-20 במאי באותה שנה, אתר גדודי קסאם, alqassam.ps, ראה גידול בתנועה ובמעורבות. באותה תקופה עלה ערוץ הטלגרם של גדודי קסאם ב-261,000 עוקבים. בעקבות הסכסוך במאי 2021, אחד הבכירים בחמאס טען לעלייה מתמדת בשיעור המטבע הכספי בכספי חמאס.

השקעה זרה

איראן
איראן סיפקה מאות מיליוני דולרים לחמאס מאז שנות התשעים. בפרשת ארה”ב וינשטיין נגד איראן, בית המשפט ציין כי 1995-1996 “הייתה תקופת שיא לתמיכה כלכלית איראנית בחמאס מכיוון שאיראן שילמה בדרך כלל עבור תוצאות, וחמאס סיפק תוצאות על ידי ביצוע פיגועי אוטובוס רבים כמו זו ב25 בפברואר 1996”.

לאחר ניצחונו של חמאס בבחירות המחוקקות הפלסטיניות בשנת 2006, איראן סיפקה לחמאס סכום מוערך של 13-15 מיליון ליש”ט לחודש עבור הוצאות השלטון. עם זאת, הסיוע האיראני לחמאס ירד מאז פרוץ מלחמת האזרחים הסורית. בעוד איראן צידדה במשטר אסד, חמאס תמך במורדים סורים המבקשים להפיל את אסד. כתוצאה מכך איראן חתכה לחמאס סכום של עד 15 מיליון ליש”ט בחודש. במאי 2013 הודה סגן שר החוץ של חמאס, גאזי חמאד (Ghazi Hamad), כי איראן תמכה כלכלית בחמאס מאז 2006, אך שלחה לקבוצה “סכום זעום” בלבד של כסף כדי לשמור על קשר עם העניין הפלסטיני. במרץ 2014 אמר יו”ר הפרלמנט האיראני עלי לריג’אני (Ali Larijani) כי היחסים בין חמאס לאיראן חזרו להיות תקינים וכי איראן המשיכה לתמוך בחמאס כ”ארגון התנגדות “.

מנהיג בכיר בחמאס מוסא אבו מרזוק אמר ביולי 2015, עם זאת, כי כל הסיוע האיראני לחמאס “הופסק – גם סיוע אזרחי לרצועת עזה וגם סיוע צבאי לחמאס.” מרזוק אמר כי היחסים בין חמאס לאיראן לא התקדמו בכיוון שעניין את חמאס והאשים את הגורמים האיראניים בהמשך החודש בשקרים על תמיכתם. על פי מרזוק, חמאס לא קיבל כסף איראני מאז 2009.

על פי הדיווחים, חמאס ואיראן חידשו את קשריהם הכספיים בשנת 2017. באותו אוגוסט, המנהיג הפוליטי של חמאס בעזה, יחיא סינוואר, ראה את היחסים המשוחזרים כ”מעולים או מצוינים מאוד “. סינוואר מכנה את איראן בתור “המממנת הגדולה ביותר מבחינה כלכלית וצבאית” של החמאס.

נכון לאוגוסט 2018 איראן העבירה 70 מיליון דולר מדי שנה לחמאס. הרשויות הישראליות דיווחו בחודש אוגוסט 2019 כי איראן הגדילה את המימון שלה לחמאס ב-30 מיליון $ לחודש על מנת לקבל יותר מידע מודיעיני על מאגרי הטילים של ישראל. בנובמבר 2018, השליח המיוחד של ארה”ב על איראן בריאן הוק הודיע ​​על כוונות ארה”ב להכניס את המימון של איראן לחמאס ולחיזבאללה כחלק מסדרת סנקציות מחודשות על איראן.

קטאר
קטאר השקיעה רבות בכלכלה העזתית. באוקטובר 2012 השיקה קטאר תוכנית של 254 מיליון דולר למודרניזציה של עזה. מאוחר יותר קטאר העלו את השקעתם ל-400 מיליון $. לאחר שחמאס ופתח חתמו על הסכם הפיוס באפריל 2014, הרשות סירבה לשלם את שכרם של עובדי חמאס בעזה. ביוני נכנסה קטאר למקום וניסה להעביר לחמאס מאות מיליוני דולרים באמצעות הבנק הערבי לתשלום משכורותיהם של 44,000 עובדי מדינה, אך על פי הדיווחים ארצות הברית חסמה את ההעברות. בנובמבר 2018 העבירה קטאר 15 מיליון דולר לממשלת חמאס כדי לשלם לעובדי מדינה. על פי הדיווחים ישראל אישרה את התשלום בתנאי שהוא לא יעבור ישירות לחמאס. מפקחים קטארים פיקחו על חלוקה ישירה של הכספים לעובדי מדינה. קטאר הבטיחה לשלם 90 מיליון דולר במשך חצי שנה. בתביעה שהוגשה ביוני 2020 לכאורה קטאר סיפקה מימון של החמאס והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא”פ) באמצעות שלושה מוסדות פיננסיים הקטארי, צדקה קטאר, מסרף אל ריאן, ואת בנק קטאר לאומי. ארגון הצדקה של קטאר הוא חבר בארגון הצדקה האיחוד הטוב של ארצות הברית. לכל שלושת המוסדות יש קשר לבני משפחת המלוכה הקטארית. התובעים הם חברים ובני משפחה של עשרה אזרחי ארה”ב שמתו בפיגועים בישראל שביצעו חמאס וגא”פ. התביעה מאשימה את קטאר בכך שהיא שולטת על כמה מוסדות וכן שולטת בהובלת דולרים אמריקאיים נחשקים (המטבע הנבחר של רשתות טרור במזרח התיכון) לחמאס ולגא”פ במסווה כוזב של תרומות צדקה. ב-26 ביוני 2020 העבירה קטאר 30 מיליון דולר לחמאס. ארגון הטרור טען כי שליש מהסכום יחולק ל-100,000 משפחות נזקקות.

יתר על כן, קטאר מספקת מקום מפלט להנהגה הפוליטית של חמאס מאז 2012. בינואר 2015 כינה שר החוץ הקטארי דאז את ראש לשכת המדיניות של חמאס דאז חאלד משעל כ”אורח היקר “במדינה. החמאס מנצל מלונות קטארים ומרכזי עסקים לפגישות מסיבות עיתונאים, כמו אלו של 1 מאי, 2017, במסיבת עיתונאים במלון שרתון של דוחא להכריז על המסמך הפוליטי החדש של הארגון.

באפריל 2017 אמר יוסף אל-גריז (Yousef al-Ghariz), יועצו של שגריר קטאר בשטחים הפלסטיניים וראש הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה לאל-מוניטור כי קטאר עובדת עם חמאס ועם הרשות הפלסטינית. הוא גם אמר כי קטאר “לא מעורבת בסכסוכים פוליטיים פנימיים פלסטיניים”.

“קטאר לא יכולה להמשיך להיות בעלת ברית אמריקאית ביום שני ששולחת כסף לחמאס ביום שלישי”, אמר הסנטור דאז ג’ון קרי בשנת 2009. ביולי 2014, חברי הקונגרס פיטר רוסקאם (R-IL) וג’ון בארו (D-GA) אספו חתימות מ-22 מעמיתיהם על מכתב לשגריר קטאר בארצות הברית, מוחמד בן עבדאללה אל-רומאיחי (Mohammed Bin Abdullah al-Rumaihi), בדרישה לקטאר להפסיק את התמיכה בחמאס. קטאר המשיך לספק תמיכה כספית לרצועה העזה לספק מחסה מנהיגי החמאס בארץ.

ערב הסעודית
במהלך האינתיפאדה השנייה העבירה סעודיה מיליוני דולרים למחבלי חמאס במסווה של צדקה. הוועד הסעודי לתמיכה באינתיפאדת אל קודס העביר מאות מיליוני דולרים למשפחות מחבלים מתאבדים, אסירים ומחבלים שנפצעו באינתיפאדה כתמריץ כלכלי לטרור. על פי תזכיר משרד החוץ האמריקני שאינו מסווג, ארצות הברית העבירה ראיות לרשויות סעודיות בשנת 2003 כי ועדת אל קודס באינתיפאדה מעבירה כספים של מיליוני דולרים למשפחות הפלסטינים העוסקים בפעילות טרור, כולל אלה של מחבלים מתאבדים”.

סעודיה השקיעה גם בעזה, והתחייבה למיליארד דולר לבנות תשתיות מחדש לאחר מבצע עופרת יצוקה ב-2008.

טורקיה
על פי הדיווחים, תורכיה תכננה לתרום 300 מיליון דולר לממשלת חמאס בעזה בשנת 2011, בעוד דיווחים אחרים ציטטו כי זו תהפוך לתרומה שנתית לחמאס. לפי הדיווחים, טורקיה הגבילה את השקעותיה הכספיות בעזה לגופים לא ממשלתיים כדי להימנע ממתן סיוע ישיר לחמאס. לאחר שישראל וטורקיה הקימו מחדש את הקשרים המנורמלים בשנת 2016, הודיעה טורקיה על השקעה של כ-3.5 מיליארד דולר עבור עזה. באוקטובר 2018 הרשות הפלסטינית הגיעה להסכם עם טורקיה למען הגברת השקעות בגדה המערבית המנוהלת על ידי הרשות וברצועת עזה.

על החימוש של חמאס נדבר בהזדמנות אחרת