מצבה הכלכלי של איראן
על פי גורמי אופוזיציה, לאיראן רשת עצומה של קשרים וכוח הנשלטים ישירות בידי המנהיג העליון ומעידה על מונופול מתוחכם של הכלכלה האיראנית. לעשות עסקים עם איראן זה לעשות עסקים עם חמינאי ו-IRGC .יחד עם זאת, ההכנסות המשמעותיות ממונופול זה מאפשרות ומממנות בעיקר את הטרור המפוזר בכל העולם ומקורו באיראן וכן מימונו ע”י איראן.
בינתיים, העובדות והנתונים המובאים בספר הנכתב ע”י גורמי אופוזיציה ” The Rise of the Financial Empire of the Revolutionary Guards” בספר המובאים והנתונים העובדות, בינתיים ע”י גורמי אופוזיציה איראנים, מראים כי המשטר אינו יציב מבחינה כלכלית ואסטרטגית כתוצאה מיחס התושבים כלפי המנהיג העליון, וכדי לעמוד בקצב הדרישות של אוכלוסייה ההולכת וגדלה.
באתר Economist The נכתב, “כוח העבודה של הרפובליקה האיסלאמית צפוי לגדול ב-%5.2 מדי שנה בחמש השנים עד 2020 ,שווה ערך לכ -3 מיליון מחפשי עבודה חדשים. הבעיה הכי קשה היא אצל צעירים ונשים, שהאבטלה אצלם עומדת על %2.25 ו-%7.19 .”נתונים אלה מתקבלים, בין השאר, מהערכות רשמיות ומאוד שמרניות.
התמונה האמיתית הרבה יותר “גרועה”. טהראן לא הצליחה להוריד את אחוזי האבטלה והעלאת משרות חדשות למרות הסרת מרבית הסנקציות בשנת 2015 .
יחד עם זאת, האפשרויות למדיניות הרחבה מוגבלות, מה שאומר שטהרן עומדת בפני אילוצים גדולים להחיות את הכלכלה לאחר מיתון; ירידת מחירי הנפט באופן דרמטי הקטינה את ההת חייבויות התקציביות ואת היכולת לשלם עבור צרכי התשתית.
אי-הוודאות הביטחונית העתידית של המשטר גדלה כתוצאה מאינפלציית מטבע נמוכה יותר.
קצב האינפלציה יצא משליטה למרות כמה מאמצים קלים לעצור את המגמה. גם שיעור האבטלה וגם שיעור האינפלציה הם מתמשכים ומתמשכים בקצב משפיל. המצב הכלכלי הגרוע הוא המקור הבעייתי לטווח הארוך עקב זה שהוא נמשך המון זמן. וכן לחוסר שביעות הרצון החברתי, ומכאן המקור העיקרי לחוסר היציבות בתוך איראן. צעירים ונשים מובטלים, אנשים בעלי תואר אקדמאי, מהנדסים, ואזרחים אחרים מחפשים מקורות קיום מינימליים. זה יצר מצב רגיש למשטר מכיוון שהמחאות גוברות והן עלולות להוביל למהפך מאסיבי, שמקרים דומים שנראו במהלך התקוממות האביב הערבי באזור הרחב יותר, שני מרידות עיקריות בשנת 2018 ו-
2019 הן עדות לעובדה הזו.
כעת, חברות מערביות העוסקות או מוכנות לעסוק בעסקים כלכליים עם איראן מציגות את פעילותן כעסקאות עם “המגזר הפרטי”. זו טענה שיקרית חסרת בסיס. כפי שעולה מהנתונים שנמסרו, מאחורי הבנקים והחברות הרשמיים מסתתר רשת של מוסדות הנשלטים על ידי חמינאי, ובמיוחד ה-IRGC.
לדוגמא, בספטמבר 2015 חתמה חברת המלונות הצרפתית אקור (Accor )על חוזה עם חברת אריה זיגגוראט (Ziggurat Aria ) האיראנית לניהול שתי רשתות מלונות 4 ו-5 כוכבים של חברת איביס ונובוטל (Novotel and Ibis).
לאחר בדיקה, חברת אריה זיגוראט נמצאת בבעלות של 100 אחוז שליטה על ידי חברת השקעות התיירות בשם SEMGA .כאשר זו אחת מגופי ההשקעה שבבעלות ה-IRGC .המונופול ה זה שכמעט כל חברה איראנית שייכת למשטר, גורם להזרמה של כספים ישירות לקפת חמינאי ולמימון טרור ברחבי העולם. באשר לעם , הם מבינים שאת הכס ף הזה הם לא יראו בשום צורה, לא ע”י שיקום התשתיות הפגועות במדינה, לא בכלכלה ולא במצב החברתי.
מנקודת מבט כלכלית איראן האיצה את בזבוז המשאבים הכלכליים שלה, מה שהוביל למיתון גדול יותר, יותר אבטלה ועוני נרחב בקרב האוכלוסייה. אירועים אלו של בזבוז התרחשו על ידי שלילת החברה מהבעלות באמצעות כוח והעברת בכוח והכסף לידי במשטר. כפי שצוין במאמרים המתייחסים לחוקת המשטר, כל סוג של דו קיום, שלום או מעורבות בין שליטי איראן לבין החברה האיראנית בכלל, נשחק. וכל מה שנותר הוא מתח קבוע בין שני הצדדים. יתר על כן, המונופול עצמו גורם לכך שהתנהלות המשטר בכל הנודע לכלכלה יוצר מכשולים עצומים לצמיחה כלכלית אמיתית והתפתחות באיראן. במילים אחרות, חמינאי צבר את עושרו בכך שהוא שדד את העם האיראני, תוך שהוא מפר את זכויותיו. בכך המשטר חיסל את הגיבוי והתמיכה החברתית המכשירים וההכרחיים ליציבות ולגיטימיות של הממשלה. זה הפך את טהרן לפגיעה מאי פעם. ככל שהדרישות החברתיות גדלות ברוחב ובעומק, יכולתו של המשטר לענות על דרישות אלה נראית מוגבלת יותר ויותר. זהו מתכון לטרנספורמציה חברתית גדולה, המתאימה בהחלט לשליטי התיאוקרטים של טהראן.
כאמור, ה-IRGC גוזל את עושרו של העם האיראני למימון טרור. המשפט האחרון נגד הדיפלומט הכלוא באיראן אסדוללה אסאדי (Assadi Assadollah )ושלושת שותפיו בבלגיה שנעצרו על ניסיון פיצוץ בעצרת של האופוזיציה האיראנית )נשפט בבלגיה ל20 שנה(. הוא דוגמה לאופן שבו המשטר משתמש בכספי העם האיראני למרדף טרור ברחבי העולם.
מקורות: האופוזיציה האיראנית
קרדיט : יוני מקבוצת נציב