ירדן בין עבדאללה לחמזה: מדינה על “כרעי תרנגולת”

המגזין האמריקני למדיניות חוץ – “פוריין פוליסי” הזכיר בדיווח ארוך כי המשברים הכלכליים והשחיתות המשתוללת בירדן הביאו כמה שבטים וחמולות להאמין שנסיך הכתר לשעבר, הנסיך חמזה, טוב יותר להיות מלך ירדן מאשר אחיו עבדאללה.

במגזין נמסר כי במהלך 100 שנה שמרה המלוכה על יציבותה הפנימית על ידי טיפול והגנה על השבטים, במיוחד לאחר שירדן אירחה מאות אלפי פלסטינים לאחר מלחמות 1948 ו -1967. 

העסקה האכזרית של הממלכה הייתה “לחם תמורת נאמנות”, ואכן זה עבד, אך מאז השבעתו של עבדאללה בשנת 1999, השבטים הירדנים ראו מקומות עבודה רבים ושירותים חברתיים נעלמים, על פי הדו”ח. 

רעידת האדמה הפוליטית החלה במדינה לפני שבועיים, כאשר שירותי הביטחון עצרו כמעט עשרים אישים בולטים באשמת קידום הפיכה. בין המואשמים במעורבות במזימה זו היה נסיך הכתר לשעבר, הנסיך חמזה, אחיו למחצה של המלך עבדאללה השני. 

במגזין נכתב כי בעוד שיש הטוענים כי לניסיון ההפיכה הזו קשורה קנוניה להתערבות הסעודית, רוב האנליסטים סבורים כי כל הנושא היה משבר מלאכותי שמטרתו להסיט את תשומת לב הציבור הזועם על ניהול כושל של דרג המלוכה השלטת במהלך בעשור האחרון “, על פי המגזין. 

המגזין הוסיף כי מגיפת הקורונה החמירה את התנאים הכלכליים שהידרדרו עוד יותר, והעלתה את שיעורי הגרעון מ -16% ל -37%, וכי הממלכה התמודדה עם ביקורת הולכת וגוברת נגד דיכוי במקום לבצע  רפורמות. 

בנוגע לניתוח המצב של המגזין אמר ד”ר ג’וואד אל-אנאני, לשעבר ראש חצר המלוכה הירדנית, בהצהרות לאתר האמריקאי בשפה הערבית –  אל-חורה כי הוא אינו מאמין שהמשבר האחרון הוא ניסיון של המלך להסיט את תשומת הלב מהכלכלה לעבר בעיות שמעסיקות אנשים.

הוא הדגיש כי המשבר האחרון הפנה את תשומת הלב לחשיבות יישום רפורמה מנהלית, פוליטית וכלכלית במדינה, ותיאר את מה שאירע כ”מחלוקת בין הנסיך חמזה למלך עבדאללה, להשגת היציבות במדינה “, דבר המצביע על כך שהמשפחה ההאשמית חייבת להראות מאוחדת לפני העולם החיצון.

האנליסט הפוליטי זייד אלנוואיסה מסכים איתו ואומר כי תיאור מה שקרה כ”ניסיון להסחת הדעת “אינו מדויק ואינו תואם את מה שקרה בפועל וכי שירותי הביטחון קיבלו מידע על הניסיון לערער את היציבות במדינה והוא טופל, וכל הנושא נמצא בבדיקה.

“לגיטימציה מעוררת רחמים”

במגזין נכתב כי ירדן “הפכה לממלכת בננות. הלגיטימיות העממית שלה היא במצב מצער, והיא מאוימת בקריסה וחוסר יציבות עקב כעס נגד המשטר”, והוסיף כי “הממלכה  אינה מסוגלת לעמוד לבדה ללא הזרמה קבועה של סיוע מוושינגטון, ושזרם הסיוע הכספי והצבאי מאמריקה הוא זה השומר על יציבות המערכת ועל לכידות הממלכה. ” 

אל-ענני הגיב באומרו כי הירידה בפופולריות של כל מנהיג ומנהיג באים לאחר משברים כלכליים וזה מתרחש בכל מדינה , וירדן אינה יוצאת דופן, והדגיש כי העם הירדני לא ייצא להפגנות בדרישה להחליף את המלך, ושאם הוא בכל זאת ייצא, הוא ידרוש להחליף את השלטון, כפי שקרה בשנים קודמות.

הוא הסביר כי החוקה קובעת כי הממשלה, שהוקמה על ידי הפרלמנט, אחראית לביצוע רפורמות פוליטיות וכלכליות, ולא המלך.

בהצהרות לאל-חורה, אל-נוואשה הצהיר כי ממלכת ירדן יציבה בשלטונה מזה 100 שנה, וכי הדיבורים על ירידת הפופולריות של המלך אינם נכונים מכיוון שהעם הירדני קשור וקשוב לארצו ולממשלתו, אמר.

הוא הוסיף כי הדיבורים על ירידת הפופולריות של המלך מתפשטים באתרי מדיה חברתית מחשבונות מזויפים שמתחו ביקורת על הממשלה והמלך, וכי אין להם שום נוכחות או השפעה ברחוב, לדבריו.

אך המגזין אומר כי קובעי המדיניות האמריקאים חוששים כי כל צמצום בשיעור התמיכה במלך עבדאללה יערער את הממלכה, והאפשרות היחידה העומדת לפני וושינגטון היא לסייע למשטר הנוכחי, למרות העובדה שמדיניותו של אותו משטר תורמת לחוסר היציבות באופן ברור. 

ב- ” פוריין פוליסי” נמסר כי המצב השברירי של ממלכת ירדן והתנאים הכלכליים המידרדרים הם שמונעים ממשל ביידן לנקוט בעמדות מכריעות, בהשוואה למצב שננקט עם ערב הסעודית העשירה והיציבה. 

המזגין ציין כי בתוך מספר שנים הסיוע הכלכלי האמריקאי עלה על כל ההכנסות ממס מקומי, וזה הדבר היחיד שמונע מ”ירדן להתמוטט ולפשוט את הרגל “.

למרות שירדן זוכה היום לתמיכה מתורמים רבים, כולל קרן המטבע הבינלאומית, התמיכה הכלכלית של ארה”ב נותרה ללא תחליף: היא מגיעה בעיקר במזומן, מובטחת לאורך זמן  וכעת היא עולה על מיליארד דולר בשנה. 

המגזין ציין כי אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה נותר אזור שמזהיר מפני מהפכות נוספות, שכן 6 שליטים איבדו את שלטונם עקב ההתקוממויות ההמוניות בעשור האחרון, וכי על המשטר הירדני לחשוב מחדש על מדיניותו כך שהיא לא תהיה הבאה. 

באשר למצב הפוליטי, אל-ענני סבור כי ירדן אכן זקוקה לרפורמות פוליטיות עמוקות, כגון מתן אפשרות להקמת מפלגות ותיקון חוק הבחירות כדי שייצג יותר את רצון העם, בנוסף לרפורמות כלכליות שיאלצו את השלון לאמץ מדיניות שונה, לגוון את הייצור ולפתח את משאבי מדינה.