דגלים, טקסים, וארונות של אלמונים

דברים מעניינים שחולפים מתחת לרדאר

בכל ערוצי התקשורת השונים וברחבי הרשת, תוכלו לקראו את הדיווחים על חיסולו של מוחסן פח’רי-זאדה מהאבאדי (محسن فخری‌زاده) פרופסור לפיזיקה גרעינית, קצין בכיר במשמרות המהפכה, אבל הסיבה שחוסל כפי הנראה נעוצה בעובדה שהוא מי שהוגדר כראש תוכנית הגרעין הצבאית של איראן, לכן לא אוכל להוסיף לכם דבר מעבר למה שתוכלו למצוא בכל הערוצים האחרים, אבל היום לאחר הפסקה ארוכה שבה לא סיפרתי לכם על המתרחש באיראן, אספר לכם על דברים אחרים מעניינים לא פחות.

דגלים ומקדשים

אתחיל במילה על נושא שאולי פחות מוכר – טקס החלפת הדגל במקדשים השיעים.
בלילה הראשון בחודש מוּחָרָם (محرم) החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי, שהחל השנה ב 20 באוגוסט, מוחלפים במקדשים השיעים הדגלים המונפים מעל כיפות המסגדים, לדגלים שחורים המייצגים את האבל, היות וחודש מחורם וגם חודש צַפַר (صفر) החודש השני בלוח השנה המוסלמי, הם חודשי אבל אצל השיעים.
לאחר תום ימי האבל, ביום הראשון לחודש רַבִּיעֻ אל-אַוול (رَبِيعُ ٱلأَوَّل) החודש השלישי בלוח השנה המוסלמי, השנה זה היה ב 18 באוקטובר, מתבצע טקס שבו מוחלפים הדגלים חזרה לדגלים הרגילים, בדרך כלל נראה את הדגל הירוק, הוא הצבע של סיעת עלי.

ישנם מקדשים שהדגל יוחלף חזרה לדגל האדום, שמשמעותו נקמה שעדיין לא התממשה, זה הדגל שנראה לדוגמה מעל הכיפה במקדש האימאם עלי בנג’ף, או במקדש האיאמם חוסיין בכרבלא, וכפי שראינו בתחילת השנה, שהונף ממעל מסגדים באיראן לאחר חיסולו של סולימאני (מעניין לראות האם לאחר כל כך הרבה האשמות ואיומים, נראה הנפת דגל אדום, גם לאחר חיסולו של פח’רי-זאדה…)

במסגרת הטקסים, משרתי המקדש נושאים נרות בפמוטים מהודרים, ומקיפים את המקדש ולאחר מכן מקיימים טקס ברחבת המקדש ובתוכו, תוך אמירת תפילות וקינות אבלות (המילים אֵבֶל וקינה בפרסית = عزاداری = Azadari ומילה נוספת = سوگواری) בדומה לתפילות האבל והקינה של חודש המוחרם וטקסי העשוראא באיראן, וכאמור מתבצעת החלפת הדגל שבשאר ימות השנה, בדגל השחור לציון האבל, בנוסף להחלפת הדגל בתחילת תקופת האבלות, נתלות גם כרזות שחורות עם פסוקים שונים, כשהכתב בדרך כלל יהיה בצבעי אדום, ירוק, לבן ולפעמים גם בצבע זהב.

מילה על העיר הקדושה קום

העיר השביעית בגודלה באיראן, הנחשבת לשנייה בקדושתה לשיעים באיראן אחרי העיר משהאד, ובה נמצא מספר המדרסות – בתי הספר ללימודי דת, הגדול בבאיראן ואולי אף בעולם השיעי כולו, והשנייה בחשיבותה מבחינת לימודי הדת, רק לעיר נג’ף בעיראק, ומתחרה בה גם בחשיבות המיוחסת למדרסות השונות, וביניהן בית הספר הגדול והמפורסם, סמינר קום (حوزه علمیه قم) (حوزه = הווזה – Hawzah = סמינר) אבל לא פחות חשוב ממנו, מדרסת א-פייזיה (مدرسه فیضیه – Feyziyeh) בית הספר העתיק והנחשב כאחד החשובים והמשפיעים בעולם לימודי הדת השיעי, והנמצא בסמיכות למקדש פאטִמה מעסומה (בהגיה הפרסית, או מעצומה בכללי התעתיק) אשר היה המוקד שממנו החלה המהפכה החומייניסטית.

אוסיף גם מילה קולינרית, ואספר לכם כי העיר קום, היא המקור של שוהאן (سوهان – Shoan) הממתק הדומה לטופי פריך, העשוי כמו כל טופי מסוכר וחמאה, אבל גם עם נבטי חיטה, קמח, חלמונים, וכל אלו מתובלים במי וורדים, הל וזעפרן פרסי, ועל חתיכות השוהן, מפוזרים שברי שקדים ופיסטוקים.

 

מילה על התחילת המהפכה האסלאמית

אולי זה המקום לומר כי תחילתה של המהפכה החומייניסטית, באה כנגד שורת הרפורמות שהנהיג השאה מוחמד רזא פהלווי, בשנת 1963 ושנודעו בשם “המהפכה הלבנה”, אשר נועדו למעשה לשנות את מוקדי הכח בחברה האיראנית, החל הלאמת משאבי המים, היערות והמרעה, לטובת שימור וחלוקת משאבים לטובת העם, הפרטת חברות ממשלתיות מצד אחד, וחלוקת חלק מהרווחים של חברות פרטיות לעובדים, וכן קניית אדמות מעלי האדמות העשירים, ומכור במחיר מוזל לחקלאים, הקמת שירותי רפואה וחינוך לכלל האוכלוסייה ועד להענקת זכויות לנשים כולל זכות בחירה, כל אלו גרמו לתסיסה בקרב מוקדי הכח הקיימים, כולל כמובן אנשי הדת.

כאמור במדרסת פייזה התחילה המהפכה החומניסטית, שצמחה למהפכה האסלאמית, לאחר שבזמן מפגש של אנשי דת שיזם חומייני, כאשר הוא נואם בפניהם, כוחות צבא ומשטרה כיתרו את בית הספר ואת המקדש הסמוך, פרצו כוחות המשטרה החשאית של השאה, לבושים כאיכרים, הכו, דקרו וזרקו מהגגות, סטודנטים ואנשי דת ועצרו את חלקם, בזמן שמהכוחות שכיתרו את בית הספר, ירו מהגגות שמסביב, על התלמידים, המולות וכל מי שהיה במקום.
זו הייתה נקודת המפנה שהחלה את המהלכים שהסתיימו עם שובו של חומייני מהגלות ותפיסת השלטון.

 

המקדש שריכז עניין שונה מהרגיל

ב 26 בנובמבר היה טקס מעט שונה מהרגיל, בעיר הקדושה קום, במקדש אחד המהווה מוקד המשיכה העיקרי למעל מיליון עולי רגל בשנה, המגיעים לעיר, הטקס האמור לציון מותה של פאטִמה בינת מוסא, שמסופר כי מתה בהרעלה (כמו אביה) אחיה, ולפי האמונה השיעית, כך גם שאר האימאמים השיעים. פאטימה בתו של מוסא בן ג’עפר אל-כאזם (موسى بن جعفر الكاظم) האימאם השביעי, והידועה יותר בשם פאטִמה מעסומה (מעצומה) (فاطمه معصومه) אחותו של האימאם השיעי השמיני, עלי בן מוסא אל-רזא (علی بن موسی الرضا) (אימאם ריזה) שנתן לפאטמה אחותו את הכינוי מעצומה, שפירושו הוא “שֶׁאֵינָהּ טוֹעָה” וכן “ללא חטא”, וכמו בנות המשפחה האחרות של האימאמים השיעים, נחשבת לקדושה בפני עצמה, ולפיכך זכתה גם היא להקמת מקדש מפואר סביב קברה.

אציין כי במתחם המקדש הגדול,וישנם מסגדים והיכלי מקדש נוספים, המציינים קברים נוספים, כמו קבריהן של שלושת בנותיו של אבו ג’עפר מוחמד בן עלי אלג’ואד (أبو جعفر محمد بن علي الجواد) שנודע גם בכינוי אל-תַקי (האָדוּק), האימאם השיעי התשיעי, וכן קבורים במקום מלכים מהשושלת הספווית, השאה סאפי (صفی یکم) הידוע בשם שאה סאפי הראשון, (השאה השישי בשושלת הספווית) שאה עבאס השני (عباس دوم) (השאה השביעי בשושלת הספווית) שאה סולימאן הראשון (سلیمان یکم) שבהכתרתו כונה שאה סאפי השני (השאה השמיני בשושלת הספווית) ושאה סולטאן חוסיין (سلطان حسین) שידוע גם בשם שאה חוסין הראשון, (השאה התשעי בשושלת הספווית).

כמו כן קבורים במתחם המקדש גם שני מלכים מהשושלת הקאג’ארית, פתח’ עלי שאה קאג’אר ( فتحعلى‌شاه قاجار) (השאה השני בשושלת הקאג’ארית) ומוחמד שאה קאג’אר (محمد شاه قاجار) (השאה השלישי בשושלת הקאג’ארית), נוסף להם קבורים במתחם גם מספר נסיכים קאג’ארים, וגם אחד מהגנרלים והפוליטיקאים משושלת קאג’אר, מנושהר חאן מוטאמד דולה (منوچهرخان معتمدالدوله) שבין היתר גם מונה למושל איספהאן, בתקופת המלך השלישי לשושלת, מוחמד שאה קאג’אר.

אציין שהמקדש מונצח גם על שטר של 5,000 ריאל (להוסיף תמונה) מסדרת המהפכה שהונפקה משנת 1981 עד 1992 (שאז החלו להנפיק את סדרת חומייני)

שבעה אלמונים שזכו לכבוד

כבכל שנה מציינים את יום מותה של פאטִמה מעסומה, בטקסם דתיים הכוללים עלייה לרגל, ואת טקס החלפת הדגל לשחור, המציין את האבל על מותה, וכמוזכר גם תפילות וקינות לאות אבלות, כרגיל גם השנה התקיימה תהלוכה של משרתי המקדש, רק הקהל היה מצומצם מאוד, בגלל מגבלות והסגרים של עידן מגפת נגיף הקורונה, המכה באיראן במלא עוזה, שעומדת בפתחו של גל רביעי, אבל זה לא הדבר שהיה שונה, הרי גם טקסי חודשי האבלות, בחודשיים הקודמים, היו עם קהל מועט יחסית.

בטקס מהשבוע שעבר, במקביל לטקס החלפת הדגלים לציון האבל על יום מותה של פאטמה מעצומה, נערך טקס הלוויה לשבעה הרוגים אלמונים, שמשום מה המשטר השאיר ללא שנאמרה זהותם ומה נסיבות מותם, מתי נהרגו והיכן, וגם לא נאמר דבר מדוע הובאו דווקא למקדש הזה בעיר קום, למה ואלמונים אלו כהצהרת המשטר, זכו להחשב כשהידים של “ההגנה הקדושה”.

מדוע זכו האלמונים, לכבוד שלא כל אחד זוכה לו?
מדוע זכו לטקס והספד, כחלק מטקס האבלות לציון מותה של פטמה הקדושה?
האם באמת שבעת הארונות שייכים לחללים אלמונים?
האם אלו שרידי גופות מקרבות עבר, בשליחות המהפכה, שנתגלו רק לאחרונה?
או האם זה קשור לתקיפה עלומה שקרתה לאחרונה, על אדמה של מדינה זרה?
ועדיין נשאלת השאלה, מדוע כדי לחלוק להם כבוד, המתינו עם ההלוויה ושילבו אותה בטקסים לציון מותה של פאטמה, בת משפחת האימאמים.

כל אלו שאלות שאין לי להן מענה.
למרות שבימים האחרונים ניסיתי למצוא שבב מידע, לא הצלחתי למצוא דבר שיוכל לפצח את התעלומה.

אם מישהו מכם הקוראים, יודע מי הם שבעת המופלאים שזכו לכבוד, אשמח אם תספרו לנו בקבוצת הדיון.

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון