איראן מאחורי הקלעים: חוקה, מג’לס וכל השאר

הסבר קצר על איך המשטר האיראני עובד

לפי זמן מה התנהל בקבוצת הדיון המשותפת לערוץ “השח-מט המזרח תיכוני”, ולערוץ “מבט למזרח התיכון” דיון ער וארוך בין מספר חברי הקבוצה, ובו דיברו על הדברים הדומים והשונים בין התנהלות המשטר הסיני והתנהלות המשטר האיראני.

במהלך הדיון, אחד מחברי הקבוצה, הפנה אלי את השאלות הבאות:
Aviad יש מצב לאיזה סיקור של איך עובדת הממשלה או ההנהגה הכללית של איראן?
למשל יש להם את הצבא של איראן ומשמרות המהפכה
אז על אותו משקל יש את הממשלה והנשיא (הנשיא הוא חזק כמו נשיא ארה”ב? או רק משהו ייצוגי כמו הנשיא בישראל?)
ואיך מתחבר לכל זה ההנהגה של האייתולות? נראה כאילו הוא השולט וקובע הכל? מה קורה אם הוא מת מחר? מי מחליף אותו?
האם הוא יכול להמציא חוקים שהמדינה עכשיו חייבת להשמע להם? או שצריך את הממשלה / פרלמנט שיקבעו את החוקים?
תודה מראש!

סדרת שאלות טובות, (תודה בר על השאלות) שלכאורה נראה כי כולנו יודעים להסביר בקצרה על משטר האייתולות, וכי כולנו נוכל לתאר איך מתנהל המשטר האיראני, רק שלמעשה לקחת את הנושא הלכאורה פשוט הזה, המורכב ממספר נושאים השלובים והסבוכים זה בזה,רק שלקחת מגוון חומרים שניתן לכתוב עליהם ספר עב קרס, או עבודת מחקר רחבת יריעה, ולנסות לתמצת את כולם לכדי סקירה קצרה, זו משימה לא פשוטה בכלל, ושוב אני מוצא עצמי במצב שבו אני מנסה לפשט תמונת פסיפס מורכבת וסבוכה, לכדי איור בקווים קלים, שיוכל עדיין לספק תמונה בהירה וברורה על הנושא המורכב.

 

כאן אני רק מוצא עצמי מעריך יותר, את אמני הקריקטורה והאיור, שמצליחים להעביר מסרים מורכבים באיור אחד, רק שבניגוד לאמני הקריקטורה, איני יכול לקחת נושא אחד מאלו שאני מבקש לתאר, ולציירו בהגזמה לצורך הדגשתו, ולהתבסס על היכרות הקורא את הנושא המדובר, כדי לזהות את הדמויות ולהבין על מה מדובר ומה הנושא, אז לאחר הקדמה ארוכה זו, שנועדה יותר מאשר עבורכם הקוראים, אולי עבורי, לשחרר קיטור 🙂 אביא בפניכם תיאור פשטני של המשטר האיראני.

 

אז מי היא איראן ומה סוג המשטר?

כדי להבין את איראן, צריך להבין גם שיש הבדל בדך שבה איראן של האייתולות, רואה ומגדירה את עצמה, לבין הדרך שהעולם, ובעיקר העולם המערבי, רואה ומבין את איראן (איו אולי נכון יותר לומר לא מבין?).
וזה מתחיל בשם המדינה, הרי כולנו מכירים ויודעים את שם המדינה, וכולנו אומרים בפשוט איראן, רק שאם תשאלו את מי מאנשי המשטר לשם המדינה, הוא יקרא לה בשמה המלא: הרפובליקה האסלאמית של איראן (جمهوری اسلامی ايران)

כאן מתחיל ההבדל בהבנת איראן, שאמנם מוגדרת כרפובליקה, ואנחנו יודעים שנערכות בה בחירות לפרלמנט האיראני, שכולנו יודעים לומר כי הוא נקרא מג’לס, רק שצריך להבין ששמו המלא, “המועצה המייעצת האסלאמית” ( مجلس شورای اسلامی = Magles Shura Ye Islami) מסביר גם את תפקידו, שזה למעשה מועצה מייעצת לשלטון של האייתוללה העומד בראש המדינה, מעל לנשיא הנבחר, שהוא גם ראש הממשלה, אך אינו השליט במדינה.

אז בואו ניקח צעד לאחור ונחזור למהפכה האסלאמית שבה בשנת 1979, שהובילה לעלייתו של רוחאללה חומייני לשלטון כמנהיג העליון והיחיד של הרפובליקה האסלאמית של איראן, אבל האם באמת זה הרגע שבו מתחיל הסיפור של המג’לס והחוקה ומקומם במארג השלטוני של איראן?
כדי שנוכל באמת להבין את איראן,נצא למסע אל תחנות שונות על ציר הזמן, שבהן נציץ על רגעים בעבר, שעיצבו את העתיד, נחזור אל תחילתו של המג’לס, אל לידתה והתהפוכות שעברו על החוקה, ונכיר דמויות מהעבר שעזרו לעצב את פרס של אז, והשפעתם הובילה לאיראן של היום.

תחילת הסיפור של המג’לס והחוקה ומקומם במארג השלטוני של איראן

המהפכה האסלאמית כפי שמבינים משמה, לא הייתה רק הפיכה להחלפת שלטון השאה, אלא גם הפיכת השלטון של מדינה חילונית, לשלטון על פי ההלכה האסלאמית, במדינה דתית, ובהיסטוריה הסוערת של איראן, גם לא הייתה המהפכה הראשונה, וגם לא שינוי שיטת הממשל הראשון, אז נלך עוד מעט לאחור על ציר הזמן, אל שנת 1906 שאז הוקם הפרלמנט האיראני הראשון, כדי ליצור גוף מייעץ ומפקח על התנהלות הממשל המלוכני של השאה מוזפר א-דין שאה קאג’אר, שהחליף את אביו שנרצח, יש שאומרים שבעקבות התסיסה של העם הפרסי, שהחלה עשור קודם לכן, העם הפרסי מחה על השחיתות של חצר המלוכה, על כי חיי הפאר והראוותנות של חצר המלוכה, נובעת ממכירת נכסי הממלכה לזרים ועל התערבות מדינות זרות (בעיקר בריטניה ורוסיה) בנעשה בממלכה, כמובן שבאיראן כמו איראן, השאה מוזפר א-דין שרצה בהקמת הפרלמנט ויצירת חוקה להסדרת פעולת המשטר, הצליח להקים את הפרלמנט ולהעביר את החוקה, אבל מת 40 יום לאחר אישור החוקה בפרלמנט.

בנו מוחמד עלי שאה קאג’אר שעלה לשלטון, התנגד לחוקה שהעביר אביו ופעל לפרוק הפרלמנט, ובעקבות תסיסה והתנגדות למהלכיו, הורה לקצינים (הרוסים) של הבריגדה הקוזקית הפרסית, להפגיז עם תותחים את בניין הפרלמנט, כמובן שהתסיסה לא נרגעה ואף הובילה למצב שבו עלה המון רב על טהראן, שגרם לבריחת מוחמד עלי שאה לרוסיה, אבל כמו שברח ב 1909 גם חזר ב 1911, וכמובן שסיים עם מה שהחל, וביטל את החוקה בשנית, אבל מהלכים אלו הובילו בסופו של דבר לנפילתו של מוחמד עלי שאה, וסופה של הקאג’ארית, ועלייתו של רזא ח’אן פהלווי, שהפך לרזא שאה פהלווי, שהיה למרבה האירוניה קצין בבריגדה הקוזקית הפרסית, ואביו של מוחמד רזא שאה פהלווי, שהיה לשאה הפרסי האחרון, לאחר שהודח במהפכה האסלאמית של רוחאללה חומייני.

לאחר שסגרנו מעגל בתוך מעגל, של חילופי שלטון והקמת הפרלמנט, והפיכות עד להפיכה האסלאמית, תרשו לי לומר מילה על רצח השאה נאסר א-דין שאה קאג’אר, דבר שהחל את תהליך שהוביל לסופה של השושלת הקאג’ארית, וליצור מעגל נוסף שאינו קשור לדבר, פרט לפתיחת צוהר נוסף להבנת פרס – איראן, וקשירת שמות ומקומות מההיסטוריה, לשמות מוכרים מהתקופה הנוכחית.

הסיפור של הרוצח של השאה נאסר א-דין:

לפני שנדבר על הרוצח, נדבר על תחילת עליית השושלת הקאג’ארית לשלטון, לאחר מותו של מוחמד כרים ח’אן זנד השאה האחרון משושלת זנד, בשנת 1779 עלה לשלטון מוחמד ח’אן קאג’אר, מנהיג שבט נוודים טורקמני, מחומחד ח’אן הוביל את השבט הקאג’ארי ושבטים טורקמנים נוספים, במסע כיבוש אכזרי ועקוב מדם, שבסופו אולי איחד את פרס תחת שלטונו כשאה הראשון של השושלת הקאג’ארית, אבל בדרך טבח בערים שלמות, שהתנגדו לשלטונו, ובעיר אחת בשם כרמאן, עקר את עיני 20,000 מאנשי העיר…
כמו שאתם יודעים, לפרסים יש זיכרון ארוך, ואירועי עבר משפיעים על התנהלותם, בין אם כשיעים ובין אם כחברה, ובין אם זו התנהלות המשטר השולט בפרס של פעם, או איראן של היום.

אז מי היה רוצח השאה נאסר א-דין?

שמו של הרוצח היה מירזא רזא כרמאני, ששמו מעיד כמובן על עיר לידתו, אבל הוא לא רק גדל על סיפור האכזריות של שושלת קאג’אר כלפי בני עירו, כמאה שנה לפני הולדתו, הוא היה גם חניכו ותלמידו של ג’מאל א-דין אל-אפגאני, (שעליו נדבר בהמשך) ומאלו שדרשו מהשאה נאסר א-דין ומשושלת קאג’אר, לשלוט בדרך של צדק והוגנות כלפי ההנתינים הפרסים מהעדות והשבטים השונים, ולאחר שאל-אפגאני גורש מפרס לגלות, המשיך כרמאני בהתנגדות קולנית כלפי פקידי השלטון הקאג’ארי, עד שנכלא ובנו נלקח כמשרת, ובעקבות כך אישתו התגרשה ממנו. לאחר שחרורו מהכלא, בשנת 1895 הוא נסע לפגוש את אל-אפגאני באיסטנבול, ויחד הם תכננו את רצח השאה, ולאחר שחזר לאיראן, המשיך לבדוק איך לבצע את התוכנית, וב 1 במאי 1896 מירזא רזא כרמאני ירה באקדח ישן וחלוד, בשאה נאסר א-דין קאג’אר, שנפצע אנושות, והאגדה אומרת שלפני מותו אמר: “אני אשלוט בכם אחרת אם אשרוד!”

לאחר הרצח, ברח כרמאני לכיוון הגבול עם האימפריה העות’מאנית, מוזפר א-דין שאה קאג’אר, בנו של השאה הנרצח, שלח חיילים רכובים על גמלים, לתפוס את רוצח אביו, ובסופו של המרדף, הוא נתפס ליד הגבול, הובא לחקירה שנמשכה חודשים, ובסופה הוצא להורג בתליה פומבית ב 10 באוגוסט 1896.

ההוצאה להורג מובילה אותנו לסגירת המעגל ומחזירה אותנו לנקודה בה סיפרתי לכם על תחילתם של המג’לס והחוקה בשנת 1906, היות וגרמה לתסיסה שהחלה את המהלכים שהובילו למה שכונה לאחר מכן בשם המהפכה החוקתית של איראן, ולסופה של שושלת קאג’אר, ועלייתו של השאה האחרון, למרבה האבסורד מהפכה חוקתית זו באיראן, הייתה התנועה הדמוקרטית המשמעותית הראשונה במזרח התיכון.

אבל איך אפשר בלי הנקודה היהודית?

מספרים שכרמאני אמר שהוא היה יכול לרצוח את השאה כבר ב 5 באפריל, שלושה שבועות לפני יום הרצח, אבל היות והיהודים חגגו את היום השמיני לחג הפסח, הוא לא רצה שיאשימו את היהודים ברצח.
הוא כמובן התכוון לאיסרו חג של פסח שבאותה השנה, חל ביום ראשון ה 5 באפריל.

ומדוע הזכרתי את מורו ומדריכו של כרמאני?

מי היה ג’מאל א-דין אל-אפגאני?

ומה חשיבותו של זה בהיסטוריה של המזרח התיכון והמאבק בין האסלם השמרני והמודרני?

נתחיל בזה שמקום הולדתו נמצא במחלוקת, שמו הרי מעיד על מוצאו, והוא עצמו תמיד טען שמוצאו מאפגניסטן, (בנוסף יש כאלו שטענו ששמו היה אל-קאבולי, כלומר אפגני מקאבול) ונאמר כי עיר הולדתו היא אסאדאבאד, רק שיש הטוענים שמדובר בעיר הנמצאת באפגניסטן, לא רחוק מקבול, ויש הטוענים שמדובר דווקא בעיר הנמצאת במחוז המדאן, לא רחוק מבירת המחוז.
ומדוע המחלוקת הזו בעלת חשיבות? היות והטוענים שמקום הולדתו באפגניסטן, מקבלים את גרסתו שהוא בן למשחה סונית וקיבל חינוך סוני בילדותו, ואילו הטוענים שמקום הולדתו באיראן, אומרים שקיבל חינוך שיעי הן בילדותו בבית, וכן כשנשלח ללמוד לימודי דת באיראן ולאחר מכן גם בעיראק.

מנדודיו ברחבי העולם, מהודו של ימי האימפריה הבריטית, דרך טורקיה של האימפריה העות’מאנית, מלונדון ופריז, ועד למצרים, שם גם לימד באוניברסיטת אל-אזהר, ראה אל-אפגאני את ההבדל בין המערב שהתקדם טכנולוגית, מדעית וחברתית, לבין העולם המוסלמי, שהיה לדעתו, קפוא בשמרנות של האסלאם המסורתי, שהתנגד לכל שינוי, והחינוך השיעי שקיבל בצעירותו באיראן ובעיראק, יחד עם התובנות ממה שראה בעולם שמחוץ לגבולות מדינות האסלאם, ובנוסף גם את התיעוב שחש כנגד הקולוניאליזם הבריטי, הטורקי ובכלל, הובילו אותו לקרוא לרפורמות בחברה האסלאמית, כולל חברתיות, חינוכיות, ומדיניות ושאף לאיחוד העולם המוסלמי כולו, שיעים וסונים כאחד, כנגד העולם המערבי, וכן הטיף לכך שהכח נמצא באומה המוסלמית, ולא בידי השליטים השונים, ואם יש שליט שאינו שולט בדרך צודקת וישרה, יש להדיחו… דבר שהיה חסר תקדים בחשיבה של החברה המוסלמית באשר היא, בנוסף טען שאין סתירה בין המדע והפילוסופיה, להלכה האסלאמית, אלא שהם משלימים זה את זה, ואמר כי על האדם להשתמש בשכל שנתן לו אלוהים.
דברים אלו ורעיונותיו שכוללו גם ביקורת על עולם ההלכה האסלאמית שהיה לדעתו קפוא על שמריו, הובילו לכך שאל-אפגאני נחשב לאבי המודרניזם האיסלאמי.

זוכרים שאמרתי שאל-אפגאני גורש מאירן, לפני רצח שאה נאסר א-דין?
זה לא היה הגרוש הראשון שלו מאיראן, וגם לא מכמעט כל מדינה שאליה הגיע, הוא גורש מהודו ע”י הבריטים, גורש מאפגניסטן, גורש מאיסטנבול, גורש מפריז, גורש מקהיר, ואפילו גורש מבית המארח שלו בלונדון, ובסופו של דבר סיים את חייו באסטנבול (ויש האומרים שהיה בשנותיו האחרונות בכלא)

שנים לאחר מכן, חלק מרעיונותיו ותפיסתו לשינויים הנדרשים לטעמו באסלאם, היוו כר רעיוני לאדם אחר שעשה מהפכות באסלם, ושאותן מרגישים בעולם כולו עד ימינו, ומדובר בחסן אל-בנא, המייסד והמנהיג הראשון של תנועת האחים המוסלמים במצרים.

ומה התשובה לשאלה?

עכשיו לאחר שלמדנו מעט על העבר ותהפוכות השלטון, המג’לס והחוקה, בואו נחבר את חלקי התמונה השונים לכדי תמונת המצב בזמן הנוכחי, של משטר האייתוללות שתענה על השאלה של הקורא בר.

העומד בראש השלטון של איראן, זה המנהיג העליון, האייתוללה העומד בראש הפירמידה של המשטר, הראשון היה רוחאללה חומייני, ולאחר מותו, מועצת המומחים בחרה את עלי חאמינאי כיורש.
מעבר לסמכות הדתית, שבגינה הוא ממנה את ראשי מערכת המשפט האיראנית, את האימאמים במסגדים ואת ששת חכמי הדת במועצת שומרי החוקה (הרחבה בהמשך), המנהיג העליון ממנה את מפקדי הצבא ומשמרות המהפכה, מפקדי מנגנוני המודיעין, מפקד המשטרה וגופי ביטחון הפנים, את מנהלי הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות, והוא מתווה הדרך והקובע בכל נושאי מדיניות החוץ והפנים, כולל הכרזת מלחמה.

מועצת המומחים – היא מועצה נבחרת בת 88 חברים, כולם אנשי דת הנקרא מוגְ’תִהָאד, בעלי תואר פַקִיהְ, שהם למעשה פוסקי הלכה ומשפט אסלאמי, שלפי החוקה, תפקיד המועצה הוא לבחור ולמנות, לפקח ואף להדיח, את המנהיג העליון.

* קצת פיקנטריה:

הידעתם שבזמנו של חומייני, המועצה בחרה כיורש העתידי, את האייתוללה חוסיין עלי מונתזרי, שהיה מראשי המהפכה ומקורב לחומייני, וכשחומייני יצא לגלות, הוא אף הנהיג את הרשת הדתית נגד השאה פהלווי, שייסד חומייני, ולאחר המהפכה היה ממנסחי החוקה האיראנית החדשה, וכיהן במועצת המומחים האיראנית הראשונה.
אבל בנוסף לכל אלה, היה גם מאמין גדול בזכויות אדם ודמוקרטיה, רק שערכים אלו, משום מה התנגשו עם דרכו של המשטר בהנהגת חומייני, ובשנת 1988 המנהיג העליון הוציא מכתב ובו למעשה הכריז שמונתזי לא יהיה יורשו ושנה לאחר הודח מונתזי מכל תפקידיו, והמשיך להיות מתנגד למשטר מדכא זכויות האזרח וזכויות האדם.

המבנה השלטוני

מועצה מייעצת – המג’לס: הפרלמנט האיראני, שהוא הרשות המחוקקת, המאשרת בהצבעת אמון, את הרכב הממשלה שמקים נשיא איראן, וכן משמש כגוף מפקח על התנהלות הממשלה, ואף רשאי לזמן את הנשיא לענות לשאלות בנושאים הנמצאים תחת אחריות המג’לס (באישור של לפחות רבע מחברי הבית) ולזמן כל שר לענות לשאלות, של כל אחד מחברי המג’לס, כמו כל פרלמנט בעולם, המג’לס אחראי על החקיקה, אישור הסכמים מול מדינות אחרות וגופים זרים, ואמנות בין לאומיות, כמובן שהחוקים שהמג’לס יכול לחוקק, חייבים להיות בהתאם לחוקה האיראנית, וברור שאינם יכולים להיות נוגדים את ההלכה האסלאמית, ברוח השעיה התרייסרי, בנוסף הצעות חוק ממשלתיות מוגשות למג’לס, לאחר אישורם בממשלה.

במג’לס ישנם 190 חברי פרלמנט שנבחרים בבחירות ע”י אזרחי איראן, וכל 31 המחוזות השונים של איראן, מיוצגים במג’לס, ובנוסף למחוזות, יש גם ייצוג למיעוטים הפזורים במחוזות, וכך יש שני נציגי פרלמנט לנוצרים הארמנים, נציג נוצרי אשורי, נציג אמגושי המייצג את הדת הזורואסטרית, ויש גם חבר פרלמנט יהודי, המייצג את הקהילה.

* רק דבר אחד קטן, אמנם המג’לס הוא גוף שחבריו נבחרים ע”י העם, והוא מחוקק חוקים, אבל כל נציג נבחר, וכל חוק חייבים לקבל אישור, והגוף המאשר הוא מועצת שומרי החוקה.

מועצת שומרי החוקה: (شورای نگهبان قانون اساسی) מועצה בת 12 חברים, שישה אנשי דת ממונים ע”י המנהיג העליון ועוד שישה משפטנים, תפקידם להיות בית דין חוקתי וגוף ביקורת לחקיקה של המ’גלס, והם המאשרים את החוקים המתקבלים במג’לס (ללא אישור המועצה, החוקים שהתקבלו, אינם בתוקף) אנשי הדת אחראים על אישור החוקים הקשורים לדת ולהלכה, המשפטנים אחראים על אישור הנושאים שאינם דתיים, ובמידה ולא יאשר חוק, יחזור נוסח החוק לדיון נוסף במג’לס, לצורך עדכון וכנסת השינויים הנדרשים, ומה קורה אם ישנם חילוקי דעות בין המג’לס למועצה? בשביל זה, ישנה מועצה נוספת…

 

המועצה לאבטחת אינטרס המשטר: ( مجمع تشخیص مصلحت نظام) ועדה זו היא הגוף שנועד להיות הבורר במקרה מחלוקת בין המג’לס לבין מועצת שומרי החוקה, וכן המועצה משמשת גם כגוף מיעץ למנהיג העליון, 38 חברי הועדה ממונים ע”י המנהיג העליון, ועל פי החוקה, נוספים 9 אליהם משקיפים, כולל הנשיא, דובר המג’לס, נשיא בית המשפט העליון, רמטכ”ל הצבא, מזכיר המועצה לביטחון הלאומי וארבעה מחברי מועצת שומרי החוקה.

 

נשיא איראן: בראש המדינה, כמובן שמתחת למנהיג העליון, עומד הנשיא, שנבחר בבחירות כל ארבע שנים, לאחר שאושרה מועמדותו לבחירות, ע”י מועצת שומרי החוקה, כיום זה חסן רוחאני.
בתפקידו כנשיא, משמש גם הנשיא הנבחר, כראש ממשלה, והוא אחראי על מינוי סגני הנשיא (כיום ישנם עשרה סגנים…) שרי הממשלה, מושלי המחוזות, מזכיר המועצה לביטחון לאומי ושגרירי איראן בעולם.
בין היתר מכהן הנשיא גם כראש המועצה לביטחון לאומי (למעשה זה יותר תואר ייצוגי, ואת המל”ל האיראני מנהל מזכיר המועצה), ואף כראש הגוף האחראי לתעמולה האיראנית להפצת המהפכה האסלאמית, המועצה למהפכה חברתית.

 

ממשלת איראן: כאמור בראש הממשלה עומד הנשיא, ומתחתיו ישנם 31 שרים וראשי ארגונים ומחלקות, העומדים בראשות המשרדים השונים, מעבר למשרדי הממשלה, נמצא גם את ראשי הארגונים כגון: הועדה לאנרגיה אטומית, הבנק המרכזי, המכון התקנים האיראני, המוסד לשאהידים וחיילים משוחררים, ועוד.
ממשלת איראן כסמכות המבצעת, מנהלת את ענייני המדינה תחת המשרדים והארגונים השונים, אחראית על מימוש מדיניות החוץ והפנים שקובע המנהיג העליון, מחוקקת חוקים ממשלתיים, ואמורה לתת דין וחשבון לעם, דרך הפיקוח של המג’לס.

 

חוקה: הייתה מאז 1906, לאחר המהפכה האסלאמית, שונתה (במשאל עם) החוקה בסוף 1979 והפכה למעשה לחוקה המאפשרת החלת חוקי השריעה – ההלכה האסלאמית, בתצורתה השיעית התרייסרית, על שלטון רפובליקני, שבה יש ממשלה שהיא הרשות המבצעת, ובראשה עומד ראש ממשלה, שאמור להיבחר ע”י העם בבחירות (ובמקביל גם חייב להיות מרג’ע תקליד, איש דת בכיר, אייתוללה בעצמו, ושונתה שוב בשנת 1989, רק שהפעם לא במשאל עם, אלא פשוט בהכנסת שינויים, שקיבעו את את שלטון המנהיג העליון ובין היתר גם בוטל תפקיד ראש הממשלה, שהאחריות והובלת הממשלה, שולבו בתפקיד הנשיא.

ובכך קוראים יקרים, אנו מגיעים לסיומו של מסע מאירועים בעבר שהשפיעו על ההווה, מעגלים שונים שנפתחו ונסגרו, למהפכות בפרס ומהפכה באיראן של היום, שינויים שלטוניים, חוקתיים, ודתיים-הלכתיים, שעברו על איראן

ועל האזור כולו, ומה עם מילה על העתיד?

לאחרונה שוב עלו דיווחים בהם נאמר כי הפרלמנט האיראני, שוקל להעביר את מוסדות השלטון, אל עיר בירה חדשה, דיווחים כאלו כבר עלו בעבר, לדוגמה בשנת 2009 ובשנת 2011 וכן גם בשנת 2013, אבל הפעם אומרים שההצעה מגיעה מפיקוד משמרות המהפכה, ונובעת מהתסיסה ברחוב האיראני, ממגוון גדול של נושאים, כפי שקראתם במאמרים קודמים שסיקרו את המתרחש באיראן (תוכלו להשתמש בתיוגים הקשורים לנושא כדי למצוא את המאמרים הקשורים למתרחש באיראן) ואם נתעלם מכל רעשי הרקע, שאומרים כי הסיבות הן הצפיפות, זיהום האוויר, קשיים תחבורתיים, ועוד שלל סיבות אורבניות, הסיבה העומדת מאחורי הצעת משמרות המהפכה, היא מאוד פשוטה, מוסדות השלטון הפזורים בטהראן, מציבים בעיה משמעותית באבטחת הבניינים, במקרה והעם הפרסי יצא לרחובות במטרה להחליף את השלטון, ומשמרות המהפכה הודיעו למי שצריך להודיע באיראן, שהם ייתקשו להגן על הבניינים בטהראן…

ולסיום סתם בשביל הכיף, שאלת חידה קלילה אליכם הקוראים:
מי הוא איש כרמאן מפורסם נוסף, שעשה גלים והשפיע על האזור כולו ומעבר לכך.
תשובה תוכלו לשלוח בקבוצת הדיון, ולדבר על איראן ונושאים נוספים.

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון