משמעות החרב בדגל של ערב הסעודית

בהמשך לפרסום הברכות ליום הלאומי של ערב הסעודית, העליתי בערוץ הטלגרם, את הסרטון של המשורר חאלד אל-אנזי, לציון היום הלאומי השנה, המהווה שיר הלל לשושלת סעוד שאיחדה את חצי האי ערב.

לאחר פרסום הסרטון לציון חגיגות היום הלאומי הסעודי, שאל אחד הקוראים בקבוצת הדיון, את השאלה הבאה:
“מה המשמעות של החרב? זה קשור לחרב שעל הדגל?”
* תודה לקורא Vitorinia Ricardo

תשובה לשאלה

כמענה לשאלה, אתחיל עם דגל ערב הסעודית, הדגל הירוק, כצבע המסורתי של האסלאם, הבא מהמסורת האומרת שגלימתו של הנביא מוחמד הייתה בצבע ירוק, ועליו כפי שסיפרתי לכם במאמר הקצר ובו דיברתי על דגלים בחצי התורן וכדורגל, על הדגל מופיע הפסוק של השַׁהַאדָה, הכרזת האמונה האסלאמית, ומתחתיה חרב, גם הכתב וגם החרב בצבע לבן, המסמל ברוב זרמי האסלם טוהר ושלמות. אציין כי הדגל הסעודי מודפס משני צדדיו, כך שתמיד יהיה ניתן לקרוא את השהאדה כהלכה.
בעבר – בתחילת המאה הקודמת, החרב שעל הדגל, סימלה את מסעות הכיבוש המוצלחים של עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן בן פיצל אָאל סעוד, הידוע בשם אבן סעוד, אותו הזכרתי בפוסט הקודם, שבזכות כיבוש שטחי שבטים ואמירויות שכנות, ייסד את הממלכה הסעודית המוכרת.
כיום החרב מסמלת את קפדנות המדינה בהחלת הצדק.

בנוסף לדגל, מופיע החרב בסמל של הממלכה, יותר נכון שתי חרבות, ועץ דקל, שתי החרבות מסמלות את ממלכת חג’אז וסולטנות נג’ד, שאותן הזכרתי הפוסט עם הברכות ליום הלאומי הסעודי, ועץ הדקל מסמל את הדקלים הצומחים בנאות המדבר בחצי האי ערב, שהיו ועדיין כה חשובים, לאורך ההיסטוריה של שבטי המדבר וגם למדינה המודרנית של היום. (קצת על תמרים בממלכה, בראי ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, תוכלו לקרוא במאמר על תמרים וקשרים) ובכך מסמל את נכסיה ומשאביה של הממלכה, המוגדרים כמו תושביה, אנשי המדבר, באמצעות המורשת, ההיסטוריה, והחרבות כמייצגות גם את הכח השומר על אנשי ומשאבי הממלכה.

ומה לגבי הריקודים בסרטון ומה משמעות החרב?

משמעות החרב באסלם היא מרובת פנים, מצד אחד החרב מסמלת את המלחמה, את הג’יהאד, ומצד שני החרב מסמלת את הצדק והכבוד.

ריקוד החרבות:
ברחבי חצי האי ערב, יש במסורות השבטים השונים ריקוד חרבות, שבמרבית המקרים יתבצע בשתי שורות של גברים רוקדים, זה מול זה, המניפים חרבות בידיהם, ריקוד זה נקרא ארדה (Ardah – العرضة‎)
הריקוד מסמל כבוד ועוצמה.
במקורו הריקוד נועד להציג את כוחם ויכולת הלחימה, של הלוחמים, וכן לחזק את רוחם ולהרים את המורל, לפני יציאה לקרב.

כיום הריקוד המסורתי, הוא טקסי ומבוצע באירועים מיוחדים הנועדים לכבד את האורחים (כדוגמת ביקור אורחים רמי מעלה בממלכה, כראשי מדינות) בחתונות וחגיגות, וכן באירועים לאומיים ותרבותיים.

לריקוד ישנן מספר גרסאות, כשלחבלי ארץ שונים, כמו אסיר, נאג’רן, וג’זאן, יהיו שינויים אלו ואחרים, אבל הסיס זהה, לריקוד המוכר והמזוהה יותר עם ערב הסעודית, הנקרא נג’די, שמקורו בנג’ד (نَجْدٌ), חבל הארץ הגדול במרכז הממלכה.

ריקוד זה הוכר ע”י UNSECO כאחד מנכסי המורשת הבלתי מוחשיים של האנושות.

קרידט: אביעד, קבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון