בעקבות המצב בלוב, איחוד “קהילת החרדים התוניסאים” בצרפת, בפניה לנשיא צרפת מקרון, ולגורמים בינלאומיים, שימרו את אתרי המורשת היהודית בלוב

המצב המדיני והביטחוני בלוב פרוץ ומופקר מאז מלחמת האזרחים, כשהמדינה שהייתה בעבר יציבה יחסית, הפכה להיות שטח הפקר למאבק בין מעצמות, מאז נפילתו של קד’אפי.

יהדות לוב (הקהילה הטריפוליטאית) היא אחת הקהילות העתיקות בעולם, המייחסים להם שורשים במקום עוד מתקופת בהמ”ק הראשון, ויש האומרים שעוד היו סוחרים יהודים במקום מתקופת שלמה המלך, או מגלות עשרת השבטים, שתחילת מושבם הייתה בקירנייקה, וגרו גם ברובע היהודי בטריפולי העתיקה, ובבנגאזי.

לאחרונה, בגלל המלחמות הפנימיים בין צבא הגנרל חליפה חפתר לכוחות ממשלת ההסכמה, מה שהפך להיות הנושא המרכזי בפסגת המנהיגים האירופים בברלין, אז נשא נשיא צרפת עמנואל מקרון נאום תקיף נגד ההתערבות החיצונית של כמה מדינות בלוב, קוראים ב”איחוד קהילת החרדים התוניסאים”בצרפת לנשיא צרפת ולגורמים בינלאומיים, לשמור על בתי הכנסת העתיקים שם, ועל בתי העלמין היהודים בלוב.

יהדות לוב:

ראשית קיומן של קהילות יהודיות בלוב היא עתיקת יומין. על־פי מסורות מקדימות, כבר בימי שלמה המלך הייתה בלוב קהילה יהודית, שהגיעה למקום עם הפיניקים ועסקה בסחר ימי. מסורות מאוחרות יותר מייחסות את הגעתם של יהודים שהגיעו ללוב עם גלות עשרת השבטים או עם חורבן בית ראשון. עדויות היסטוריות מהימנות מצביעות על כך, שראשית ההתבססות הייתה בקירנייקה בתקופה ההלניסטית, ולקהילה, שהמשיכה להתבסס ולשגשג גם בתקופה הרומית, והיה קשר הדוק עם ארץ־ישראל, ירושלים והמקדש. בשנת 115 לספירה פתחו יהודי קירנאיקה ב”מרד התפוצות“, שהתפשט למקומות נוספים באימפריה הרומית. המרד ודיכויו היו אכזריים במיוחד ורוויי דם, הן לרומאים והן ליהודים.

לאורך ההיסטוריה ידעה הקהילה היהודית בלוב עליות ומורדות על־פי אופיים של הכובשים הרבים ששלטו בלוב.

היהודים שהתגוררו בערי החוף טריפולי, בנגאזי וקירני, לעיתים הושמדו או הוגלו. חלק קטן מהיהודים נדחקו מפנים המדינה לאזורים מדבריים על מנת לשמור על יהדותם. יצחק בן-צבי כתב על יהדות לוב: “יישוב קדמון מושרש, שהחזיק מעמד בתנאים קשים ושמר על צביונו ואופיו בתוך המסגרת הכללית של האומה”.

בתקופה העות’מאנית הראשונה, במאה ה־16, לאחר הדיכוי והרדיפות של השלטונות הספרדיים והמלטזיים, חלה פריחה כלכלית ורוחנית-תרבותית, במיוחד עם הגעתם של מגורשי ספרד. בין הבאים בלט ר’ שמעון לביא, מקובל ורופא, הידוע בעיקר כמי שחיבר את הפיוט “בר יוחאי” ואת הפירוש לזוהר לספר בראשית “כתם פז”. ר’ שמעון לביא הביא להתעוררות דתית בקרב הקהילה ובנה מערכת מפוארת של תרבות תורנית, ששימשה מסד לדורות רבים אחריו, בתקופה הקראמנלית ובתקופה העות’מאנית השנייה. במהלך תקופות אלו התגבשו המוסדות היהודיים, ובשלהיהן חלו התפתחויות במערכת החינוך והחלה ההתעניינות בציונות עם עלותה על בימת ההיסטוריה.

לאחר גירוש ספרד ופורטוגל, הגיע ללוב גל יהודים-ספרדים נוסף שהוטמע בקהילה אשר השפיע תרבותית ודתית על החברה היהודית.

בשנים 1911–1943 איטליה כבשה ושלטה בלוב, לוב הפכה לחלק מ”איטליה הגדולה“, מאות אלפי איטלקים חיו ועבדו בשטחי לוב. התרבות האיטלקית הושלטה בלוב בתחומי החינוך, תרבות, מסחר, שפה וקולינריה.

על יהודי לוב עברה תקופה קשה במהלך השואה. בנוסף, בשנות השלטון הבריטי, משנת 1943 עד 1952 ולאחר מכן בשנות העצמאות של לוב, סבלו היהודים מהעם הלובי, שערך בהם פרעות, שהבולטות בהן התרחשו בטריפולי בשנת 1945 ובשנת 1948, פצע והרג ופגע ברכושם. היהודים התארגנו והפעילו הגנה עצמית.

הקהילה היהודית של לוב מנתה ערב הקמת מדינת ישראל כ־38,000 איש ומרכזה היה בעיר הבירה טריפולי. טריפולי הייתה בעברה חלק מהקולוניה הרומית, טריפוליטניה, השוכנת במערב לוב, שכללה בתוכה גם את תוניס, אולם רק מאוחר יותר בהיסטוריה אוחדה טריפולי וקירנאיקה בידי העות’ומאנים למדינה אחת והוענק לה השם לוב. משום כך מכנים את עולי לוב בישראל טריפוליטאים. ריכוז נוסף וקטן יותר של יהודים התקיים במזרח המדינה, באזור בנגאזי וטוברוק. מספר מסוים של יהודים הגיעו אף לפנים המדינה, קרוב למדבר סהרה, יהודים אלה התבדלו מסביבתם והתגוררו בשכונות נפרדות, חלקם הקטן, אף באזורים מרוחקים, במערות חצובות בקרקע כדי להתבדל, להישמר מפרעות ולשמר את החברה היהודית.

מתחילת שנות ה־40, ובייחוד לאחר הקמת מדינת ישראל, עלתה רוב קהילת לוב לישראל, אך חלק נכבד ממנה היגר לאיטליה. ברומא מהווים יוצאי לוב מרכיב מספרי וכלכלי חשוב בקהילה היהודית, הקהילה מחזיקה בבית כנסת ומוסדות. בשנת 1969, לאחר עלייתו של הקולונל מועמר קדאפי לשלטון, עזבו אחרוני יהודי לוב את המדינה לישראל ולאיטליה.   וויקיפדיה