טורקיה פועלת להגברת השפעתה בצפון אפריקה

בעוד ישראל רושמת הישגים במזרח בדמות הנורמליזציה הגלויה והסמויה עם מדינות המפרץ צריך לשים לב להתפתחויות במערב ובדגש על הניסיונות של טורקיה להגביר את השפעתה בצפון אפריקה. בתקופה האחרונה נראה כי הטורקים מצליחים להקים ברית קרובה עם אלג’יריה, מדינת מפתח באזור עם פוטנציאל כלכלי גדול ובלתי מנוצל.

הברית טורקיה – אלג’יריה בנויה על שורה של אינטרסים כלכליים ופוליטיים משותפים. ראשית, שתי המדינות רואות כמעט עין בעין את הסכסוך בלוב כששתיהן בלשון המעטה אינן חסידות המחנה של הגנרל חפתר הנתמך על ידי מצרים ומדינות המפרץ. עם זאת, דומה שהאלג’יראים פחות נחושים מהטורקים לגבי הפתרון המועדף בלוב וחששם הוא לא ליצור בגבולם מדינה שסועת קרבות דוגמת סומליה. לשתיים גם השקפה משותפת בנושא הסכסוך הישראלי – פלסטיני והמאבק על זכויות הקידוח בים התיכון.

אבל כנראה מה שמקרב את שתי המדינות לא פחות הוא האינטרס הכלכלי. עבור טורקיה, אלג’יריה מהווה שוק ייצוא חשוב הן לתעשייה הצבאית והן לתעשייה האזרחית. כבר כיום חברות טורקיות מנהלות פרויקטים במיליארדי דולר באלג’יריה והיקף הסחר בין שתי המדינות שעומד על כ-5 מיליארד דולר בשנה צפוי להיות מוכפל בתוך שנים. אלג’יריה שלא מצליחה לנצל את הפוטנציאל הכלכלי שלה סובלת מיחסים מורכבים עם הכובשת לשעבר, צרפת. חוגים באלג’יריה בעיקר בעלי נטייה איסלאמיסטית טוענים כי צרפת היא הגורם המעכב של ההתפתחות הכלכלית ולכן מצביעים על טורקיה כבעל ברית חליפית. הגברת מעגל ההשפעה של ארדואן בצפון אפריקה אינה משרתת את האינטרס הישראלי ואסור להתעלם ממנה גם עתה כשאופקים חדשים נפתחים במזרח.

קרדיט:ערוץ הטלגרם דורון פסקין