המחאה באיראן – החסידה ואיש הדת

המחאות באיראן

כבר הרבה זמן אני מספר לכם על המתרחש באיראן ושישנן מחאות, הפגנות ושביתות, בכל רחבי איראן, על מגוון גדול של נושאים ומסיבות רבות ומשונות.
המחאות הן לא רק בגלל המצב הכלכלי הקשה, אחוז העוני שזינק והפשע הגואה, ולא רק נגד המשטר כשלטון אזרחי, אלא גם ישנה מחאה כנגד המשטר כשלטון דתי.
זכורה לכולנו מחאת נשים כנגד החובה בחוק לעטות חיג’אב, שהחלה בסוף שנת 2017, וכבר הזכרתי את המחאה על האיסור לרקוד, ושאיראנים כבר שנתיים יוצאים לרקוד ברחוב, למרות הסיכון למעצר בגין הפצת שחיתות מוסרית… ועוד מחאות שונות כנגד חוקים דתיים והתנהגות אנשי הדת.

מחאות אלו אינן חדשות, חלקן כבר צצות ועולות כבר שנים, וחלקן הן כתגובה לאירועים המתרחשים ולמצב האיראן.

כדי להראות לכם שהמחאות לא תמיד קשורות למצב הכלכלי הנובע משילוב של ניהול כושל, השתלטות משמרות המהפכה על חלק מהמשק וניהול כלכלה מקבילה למשק האיראני, וכמובן הסנקציות של ממשל טרמפ, היום אספר לכם על מקרה שעשה גלים ועלה לחדשות המקומיות, באביב לפני שנתיים –
הסיפור על החסידה שגברה על המולא…

קצת היסטוריה

בצפון איראן יש עיר קטנה, בשם קארה זיא א-דין (Qarahziyaeddin قره ضياڈالدين) בירת נפת צ’ייפרה (Chaipareh چایپاره‎) שבמערב אזרבייג’ן, כשמונים ק”מ ממשולש הגבולות של איראן-טורקיה-אזרבייג’ן, שתושביה נמנים על המיעוט האזרי, והחלק הראשון בשמה קרע / קרה / קרא בשפות הטורקמניות באזור, משמעותו מפואר או נהדר או מלכותי, ומשמעות החלק השני בפרסית ضیا משמעותו אור, פאר או הדר, כך שמשמעות השם של העיירה יכול להתפרש בעירוב של שפות האזור, כפאר והדר הדת / פאר אור הדת, העיירה שוכנת על גדת נהר אגחאי (Aghchai آغ‌چای), אציין גם ששם הנפה צ’ייפרה בשפות הטורקמניות, גם מתחלק לשני חלקים, שהחלק הראשון צ’יי – צ’אי – חי – שפירושו נהר והחלק השני פרה – פארה שפירושו יקר, בעל ערך, כך שמשמעות השם של חבל הארץ שבו העיר, עשיר בנהר.

ואם כבר מדברים על עושר ונהר, לא רחוק מהעיר יש את סכר אגחאי, סכר הכבידה הגדול מסוגו באיראן, וכן זה סכר הכבידה הקשתי עם ליבת אדמת חרסית היחיד באיראן, ושאוצר מאחוריו מאגר מים של 210 מיליון קו”ב, שנועד לפתור את בעיית השיטפונות העונתיים ואת מצוקת מי שתייה והשקיה באזור.

לעיירה ישנם מקורות עתיקים וכמו העיר צ’וי (Khoy خوی‎) בירת נפת צ’וי הסמוכה, היא שוכנת על דרך המשי העתיקה, ומקורותיה מגיעים לתקופת הציוויליזציה האורארטית, וממלכת אוּרָרְטוּ מלפני כ- 3,000 שנה, כחמישה קילומטר מערבית לקארה זיא א-דין, ניתן למצוא את מצודת בסטאם (Bastam) העתיקה, מתקופת ממלכת אוּרָרְטוּ מהמאה ה-7 לפני הספירה.

מיקומה של העיר העתיקה כמו גם של צ’וי הסמוכה, על דרכי המסחר העתיקות, גרם לכך שהעיר והאזור כולו היו תמיד מוקד התעניינות של כל כח עולה באזור, ועם נפילת ממלכת אוּרָרְטוּ כבש את האזור המלך סַרְגוֹן השני, מלך אשור, אביו של סנחריב, המוכר לנו ממסע הכיבוש בארץ ישראל, והמצור על ירושלים בימי חזקיהו מלך יהודה.

גם בימי סנחריב העיר הייתה חלק מאזור קרבות, ובאזור כולו ישנם ממצאים ארכיאולוגיים במקומות יישוב ומבצרים עתיקים, וכן גם בימי האימפריה הַפַּרְתִּית, והמלחמות שבינה לאימפריה הרומית,
ולאחריה לאורך כל ההיסטוריה היה האזור חלק ממאבקי הכח האזוריים, ולאחר מות נאדיר שאח אפשר,
גם הייתה לחאנות אוטונומית, שהכפיפה עצמה רק לשליטים פרסיים חזקים, ובזמן מלחמת רוסיה-איראן, היה ב 1827 ניסיון כיבוש רוסי של האזור, הרוסים עודדו את הארמנים להגר מטורקיה ואזורים אחרים בפרס, לאזור זה כמו גם לחאנות נחיצ’יבאן ואזורים נוספים בקוקז, וכמו שסיפרתי לכם על הקשר שבין תדיאוס הקדוש, משטר האייתולות והסולטאן הטורקי, בתקופה בה נלחמו האימפריות הפרסית והעות’מאנית, גם אזור זה היה חלק ממאבק הכוחות בין האימפריות, וב 1911 שוב הטורקים כבשו את האזור, ובשנת 1917 שוב הרוסים, והרוסים גם חזרו בזמן מלחמת העולם השניה ויצאו מאיראן והאזור רק בשנת 1946.

למה אני מספר לכם על עיירה קטנה המונה כשלושים ושניים אלף נפש, בקצה מרוחק של איראן?
כמובן כדי לספר לכם סיפור, עם קצת היסטוריה ועבר עשיר, הווה מקרטע ועתיד לא ברור של עיירה עם שם המפאר את הדת הנמצאת באזור ששמו מפאר את הטבע.

החסידה והמולא

לפני שנתיים מולא (איש דת) באחד המסגדים של קארה זיא א-דין, שבמקום להוביל תפילות וללמד שיעורי דת, החליט יום אחד להרוס קן של חסידה שהיה על גג המסגד, תושבי העיר כעסו מאוד על הפגיעה בציפור ובערכי הטבע, והביעו את מחאתם ודרשו מרשויות הדת והמשטר, לסלק את המולה הסורר מתפקידו, ואמרו “אם אדם נכשל ביכולתו לכבד בעלי חיים, הוא אינו ראוי שנכבד אותו…!”

המחאה הגיע עד לעלי מוחמד אירוונלו, מושל המחוז, שתמך בדרישת התושבים להדיח את איש הדת מתפקידו, ובסופו של דבר, המולא שבמקום לדאוג לחסידה, הרס לה את הקן, הודח מתפקידו, והוחלף במולא אחר שידע לכבד את הטבע לא פחות מאשר את האדם.

צריך להבין שבאיראן, למושל מחוז יש תפקיד נכבד ורב כח, בוודאי שבמחוזות המרוחקים ממוקדי הכח המרכזיים של המשטר, ומושל המחוז המדובר, מקיים את תפקידו בצמוד לאוכלוסייה, במיוחד בתקופה רגישה זו של משבר מגפת נגיף הקורונה ושלל בעיות כלכלה.
בנוסף לניסיון למנוע עליית מחירים בשווקים, לטיפול בהברחות ופשיעה אחרת, סדר יומו של המושל, מלא בפגישות עבודה עם אזרחים וראשי ארגונים אלו ואחרים, וסיורי עבודה, אפילו בפגישת עבודה באתר ההיסטורי של מצודת בסטאם, יחד עם האדון שירזאדה המכובד, ראש המורשת התרבותית, עבודות היד והתיירות של העיר ומר ג’אוואדפור הנכבד, ראש משרד התכנון והעניינים האזרחיים של הנפה, באתר ההיסטורי הם דנו במשבר תיירות הפנים האיראנית והשפעתו על כלכלת האזור.

אם אתם זוכרים את המאמר על כלכלת איראן, כשסיפרתי לכם על המשבר תיירות הפנים, של העיר ארדקאן ומחוז יאזד, כך גם במחוז מערב אזרבייג’ן, כמו בכל איראן, יש משבר תיירות פנים המשפיע על כל הסוחרים הקטנים של עבודות היד ועל כל הכלכלה הקשורה בתיירות הפנים האיראנית.

לכבוד טבע הדברים

כבר סיפרתי לכם בעבר שהעם הפרסי מחובר גם להיסטוריה העתיקה של ארצו וכמובן גם לטבע ושומר על בעלי החיים והצומח, כמו במאמר על המתרחש בעיר זאהדן שאז גם הראיתי לכם סרטונים ותמונות על הצלת בעלי חיים, בין אם כלבלב קטן ומחוד ובין אם קרוקודיל אימתני שנזקק לעזרה.

באיראן נוכל לראות לא מעט אנשים שעוזרים לבעלי חיים במצוקה, מטפלים בחיה פצועה או שהתייתמה וכמובן דואגים לשמירה על הטבע, ומתנדבים לכיבוי שרפות יער או חורש ושטחי בר, וכבר סיפרתי לכם שלפעמים כמו במאמר על החלק הראשון של סיפור התאונות באיראן, שומרי הטבע גם משלמים בחייהם.

העם הפרסי מחובר למורשתו על כל גווניה, על כל העושר התרבותי של חלקי העם השונים, מכל המוצאים האתניים, מיעוטים קטנים וגדולים, בני כל הדתות, וכל הזרמים, רובם ככולם מחשיבים עצמם פרסים, אולי לא כולם מזדהים עם משטר האייתוללות, ואולי רבים מהפרסים מתנגדים לדרכה של המהפכה האסלאמית שנכפתה עליהם, ואולי יהיו לא מעטים מחלקי העם הפרסי שאף לא יגדירו עצמם איראנים, אבל כמעט כולם מגדירים עצמם פרסים.

וכל חלקי הפאזל העשיר, הנקרא העם הפרסי, מכבד את המורשת, את ההיסטוריה של פרס ואת התרבויות השונות המרכיבות את פסיפס התרבות הפרסי, הצבעוני כשטיח פרסי.
לערכים וכבוד אצל הפרסים יש משמעות עמוקה עם שורשים בהיסטוריה והתרבות, בין אם לאדם המבוגר, לאב המשפחה, ולאיש הדת ובין אם לערכי הטבע.
כמסורות וחגים של הפרסים קשורים לטבע ומכבדים את כל הצומח והחי, ומעבר לטיולים בטבע, יעשו ככל יכולתם לשמור ולהגן על ערכי הטבע.

ומדוע הפכה החסידה לגיבורת הסיפור?
באזורים שונים באיראן נהוג להתייחס לחסידה כמבשרת אותות טובים, ומתייחסים אל החסידה בכבוד.
וככמו שראינו בסיפור הזה, אם אדם יפגע בחסידה, הציבור לא יהסס לומר את דברו ולנדות את זה שפגע בערכי הטבע, ולא משנה מי האדם ומה מעמדו. ראו את הסרטונים המצורפים, כדי להבין את מעמדה המיוחד של החסידה אצל העם הפרסי.

פרסים מכפר קטן ליד העיר מריוואן, במערב איראן, הכינו רגל תותבת לחסידה פצועה, וטיפחו בה עד שהחלימה.
עובד בבניית גג, מחכה בסבלנות עד שהחסידה שהחליטה לעמוד על גבו, תעוף לדרכה.
פרסי טוב לב מכפר ליד מהבאד שמערב אזרבייג’ן, עוזר לחסידה לבנות קן.

לסיכום המאמר שהתחיל בסיפורי מחאה, המשיך בהיסטוריה, מעתיקה ועד לעת החדשה, עברנו דרך הסיפור של גיבורת הסיפור, החסידה מהעיר קארה זיא א-דין וסיימנו עם החיבור של העם הפרסי לטבע,
תרשו לי לעשות חיבור נוסף, מההיסטוריה העתיקה מלפני כ 3,000 שנה, לימינו אלה, ולסכסוך מתחדש בין האזרים באזרבייג’ן לארמנים בארמניה.

במצודת בסטאן שליד קארה זיא א-דין, שבה חיים אזרים, נמצא לוח חרס בגודל 72X16 ס”מ, המכוסה בכתב יתדות, ובו מתוארת בניית מצודת בסטאן, אני מביא לכם את תרגום הכתוב:
“רוזה, בנו של ארגישתי, בנה מקדש זה לח’אלדי של האל בכוח האל. רוזה, בנו של ארגישתי, אומר: הארץ הזאת הייתה ריקה ושום דבר לא נבנה כאן, וכפי שאלוהים ציווה עלי, בניתי אותה כאן וקראתי לה העיר רוזה. רוזה, בנו של ארגישתי, אומר שמי שהורס ויפגע בכתובת זו או שובר אותה, חאלדי, אלוהיו, יופל על ידי אל האוויר, אל השמש, ואלים אחרים, והוא לא יוכל לשמור את שמו תחת השמש. אני גם בנו של המלך האדיר של מלך המדינות, שליט העיר טושיה.”

למרות שנמצאו באזור כתובות אחרות מהתרבות האורארטית, הטקסט הזה מראה כי השליטים העתיקים בני רוזה, בנו את מקדש טירת בסטאם, הנמצאת כאמור לא רחוק ממשולש הגבולות הרלוונטי לסכסוכים בני ימינו, ועל פי מקורות ארמנים, מבצר זה ידוע כעיר רוזה.
האזור כאמור החליף ידיים בחלק ממאבקי השליטה, ולא רחוק מהעיר, בנפות השכנות ובמחוז השכן, יש כנסיות ומנזרים ארמנים, הפעילים עד היום כמו מנזר תדאוס הקדוש שהוזכר לעיל.

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון