סיפורו של פיטר לינץ
כששואלים אנשים מיהו לדעתם מנהל ההשקעות הטוב ביותר בכל הזמנים רובם ישיבו כי הוא ווארן באפט. מבלי לקחת דבר מבאפט, הבחירה שלנו היא אחרת – פיטר לינץ. לינץ השיג תשואה של 29% לשנה לאורך 13 שנה, 13% יותר לשנה ממדד ה S&P 500 כשניהל את קרן פידליטי מג’לאן. זו תוצאה פנומנלית שאף מנהל קרן נאמנות אחרת לא הצליח להתקרב אליה.
לינץ ניהל את הקרן מ 1977 ועד 1990.כשקיבל את הקרן לניהולו היו בה 18 מיליון דולר. כשפרש היו בה 14 מיליארד דולר, תוצאה של תשואה פנטסטית וגיוסים מאד גדולים לקרן. כשהתחיל לנהל את פידליטי מג’לאן היו בה 40 מניות. הבעלים הציעו לו להקטין את הכמות ל 25 מניות. אחרי 6 חודשים היו לו 150 מניות בקרן – “היו כל כך הרבה הזדמנויות שלא יכולתי להתאפק”.
הוא פרש בגיל 46, הגיל בו נפטר אביו. מאז הוא משמש כמנטור למנהלי השקעות בפידליטי.
“בשנים שניהלתי את פידליטי מג’לאן שווי ההשקעה גדל פי 20, במידה רבה בגלל חברות פחות ידועות ופחות פופולאריות שגיליתי ועשיתי לגביהן מחקר בעצמי”.
ציטטות מעניינות וחשובות של לינץ:
על טכנולוגיה: “רוב המשקיעים הגדולים שאני מכיר (ובראשם ווארן באפט) הם “טכנופוביים”. הם לא משקיעים במה שהם לא מבינים, וכך גם אני.”
“משקיעים פרטיים מרגישים יותר נוח להשקיע במשהו שבו אין להם שום הבנה. יש חוק בוול סטריט – אם אתה לא מבין את זה – תשים בזה את כל חסכונותיך.” “רופאים נוטים להשקיע בתעשיית הנפט במקום בחברות בתחום הרפואה”
על בועת הנאסד״ק (נכתב ב 1999): “למרות הסיפוק המיידי מעליית מחירי מניות הטכנולוגיה שאנשים חווים בסביבתי אני ממשיך להשקיע בדרך הישנה, בחברות בהן התוצאות נקבעות על פי כניסה לשוק חדש, רווחיהן עולים והמחיר עולה אף הוא. למניות המנצחות שלי לוקח בד”כ 3 עד 10 שנים להבשיל”
על חברות ביוטכנולוגיה: ״לחברת ביוטכנולוגיה ממוצעת יש 100$ מיליון מהנפקת המניות, 100 דוקטורנטים, 99 מיקרוסקופים ואפס הכנסות”.
״השקעה דומה יותר לאמנות מאשר למדע. מי שהתרגל לתרגם הכול למתמטיקה יהיו לו הרבה קשיים בהשקעות.”
“הטריק הוא לא להקשיב לרחשי הבטן שלך אלא ללמוד להתעלם מהם. הישאר עם המניות שלך כל זמן שהסיפור הבסיסי של כל אחת נשאר ללא שינוי”
“כשזה מגיע לתחזית מה יעשה שוק המניות בעתיד התכונה הנדרשת היא לא להקשיב אלא לנחור”
“בחירת מניות מוצלחת היא שילוב אומנות, מדע ועבודת רגליים” (חייבים לצאת מהמשרד ולבקר הרבה חברות)
“אלא אם כן אתה מוכר בחסר (שורט) או משורר המחכה לכלה עשירה – אף פעם לא משתלם להיות פסימי”
הגדולה של לינץ היתה כי לא היה קשור לשיטת השקעה אחת. חלק מהחברות נקנו על בסיס היותן חברות ערך, חלקן היו חברות צמיחה, חלקן היו חברות שזיהה כחברות לפני שינוי עיסקי (Turnaround). חלקן היו חברות עם מותג חזק (ג’ילט למשל) ואחרות היו חברות מחזוריות שנהנו משינוי המחזור העיסקי.
קרדיט:ערוץ הטלגרם של הראל פיננסים