מחאות באיראן והאשמות המשטר

מחאות ואישומים – הסיפור מאחורי האומץ של המפגין האיראני

בימים האחרונים החל גל מאחות בכמה ערים באיראן, חלקן גדולות וחלקן פחות, חלקן שמות מוכרים בתקשורת העולמית, כגון טהראן, שיראז, אספהאן,משהאד, תבריז, וכמובן בעיר בהבהאן (Behbahan) שבדרום מחוז חוזסטאן, שבה החל סבב המחאה של השבוע האחרון, וחלק היו במקומות פחות מוכרים בתקשורת כגון באורמיה, בקזרון (كازرون Kazerun במחוז פארס בדרום מערב איראן), ובסננדג’ ( سنندج Sanandaj בירת מחוז כורדסטאן שבאזור הכורדי, בצפון מערב איראן)

המפגנים קראו למנהיג העליון להתפטר, קראו שהם (העם) נתנו (הקריבו) 1,500 קורבנות בחיי אדם, בהפגנות נובמבר האחרון, קראו נגד השחיתות של השלטון, ואת “העם האיראני יחיה חופשי, או ימות…” וכן את הקריאות שמלוות רבות מהמחאות האחרונות באיראן: “לא עבור עזה, לא עבור לבנון, נקריב את חיינו למען איראן…”

המעצרים שהחלו בליל ההפגנות של ה 15 וה 16 לחודש, נמשכו גם היום, נעצרו “מתכנני הפגנות”, נעצרו מפגינים בזמן ההפגנות, נעצרו מפגינים גם היום, בבתים שלהם, נעצרו בני משפחות של מפגינים, נעצרו סטודנטים, גם שלא הפגינו, נעצרו בני משפחות של סטודנטים, נעצרו מרצים וגם בני משפחה שלהם.
נראה כי הבאסיג’ עבדו עם הרשימות שהוכנו מראש, ולא בהכרח קשורות רק להפגנות שהתחילו…
כמובן שאם ישנם עצורים, בעתיד נראה גם כתבי אישום, מה יהיו כתבי האישום? סביר להניח שלא יהיו אלו האשמות מוכרות בבתי המשפט במדינות העלום החופשי.

אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, אנו לא מודעים לאומץ של האנשים באיראן, שמוכנים למחות כנגד המשטר, אם בפרסום פוסט ברשת, ויותר מכך לצאת לרחוב להפגנת מאחה שקטה, או אפילו להביע מחאה בריקוד.
מבחינתנו כבאני אדם החיים במדינה חופשית, לכתוב משהו ברשת, זה מעשה שאם “בא לנו” אז נעשה, ואם נמצא את הזמן והסיבה לצאת לרחוב כדי להשתתף בהפגנה, או סתם למחות עם שלט שהכנו בבית, נעשה זאת בלי לפחד שאנו עלולים לשבת בכלא שנים, שבני משפחתנו יעצרו וישבו בכלא, ובטח שלא נאבד את חיינו בהוצאה להורג, רק כי יצאנו להפגין.
באיראן המצב שונה לחלוטין ומי שמביע מחאה וחמור יותר יוצא להפגין, עלול למצוא את מותו, מירי של בריוני המשטר, או להיות מוצאה להורג בתליה, בחדר צדדי בכלא, או בכיכר העיר.

 

היום אספר לכם על שני מונחים בהם משתמש משטר האייתוללות, בכתבי האישום החמורים שעלולים להוביל למאסר ממושך ואף להסתיים בהוצאה להורג: על “מופסד א פיל ארז”, ועל “מוהארבה”.

איראן היא המדינה השנייה בעולם אחרי סין במספר ההוצאות להורג, והראשונה בעולם בחישוב להוצאות להורג ביחס לגודל האוכלוסייה.

בשנת 2019 הוצאו להורג באיראן לפחות 280 איש, ב 2018 לפחות 273, ב 2017 לפחות 517,
ב 2016 לפחות 530, ב 2015 לפחות 972, וב2014 לפחות 753… נעצור כאן, את הרעיון הבנתם.
אני משתמש במילה ‘לפחות’ היות ואלו רק המספרים שניתן לאמת ושיצאו בצורה רשמית מהמשטר, כמה באמת נרצחו ע”י המשטר האיראני? לזה לאף אחד אין תשובה.

על מה באיראן מוצאים אנשים להורג?

רשימת הפשעים שיש בגינם בחוק עונש מוות כוללת:

רצח, אונס, התעללות מינית בילדים, פדופיליה, סחר בסמים, שוד מזוין, חטיפה, טרור, שוד, גנב סדרתי שחוזר על מעשיו, סחיטה, זיוף, הברחה, ספקולציות כלכליות, הפרעה בייצור תעשייתי, ייצור מוצרי מזון, קוסמטיקה או סניטציה שגורמו למוות, ייצור והפצה של פורנוגרפיה, שימוש בפורנוגרפיה לצורך שידול לקיום יחסי מין, האשמה סדרתית של אנשים בביצוע עברות מין חמורות שהתבררו כהאשמות כוזבות והובילו להוצאה להורג של חפים מפשע, גילוי עריות, ניאוף, יחסי מין אסורים, מעשה סדום, הומוסקסואליות, התנהגות מינית לא נאותה, זנות, תכנון מזימה להפלת השלטון, מחאה פוליטית, מרידה, חבלה, הצתה, כפירה, חילול הקודש, צריכת אלכוהול סדרתית, ריגול, בגידה, עזרה לאויב, ושני הסעיפים שהם כוכבי המאמר של היום: “הפצת שחיתות בארץ” ו “מלחמה נגד אלוהים“.

“הפצת שחיתות בארץ”

באיראן כשהמשטר רוצה להאשים מישהו ממתנגדי המשטר, המאיימים על שלטון האייתוללות פשוט כי הם עלולים להפיץ תיקווה, להעלות חיוך, או סתם לשמש קרן אור באפלת משטר המהפכה האסלאמית,
גם אם אין למשטר אשמה ממשית לכתוב בכתב האישום, נראה במקרים רבים את המונח הפרסי: مفسد فی الارض (Mofsed-e-filarz) שמשמעותו “הפצת שחיתות בארץ” (במדינה).

בחוק העונשין האיראני, ראו את סעיפים 286 ו 287, כמובן שבאיראן שלאחר המהפכה האסלאמית, משטר המבוסס על השריעה – ההלכה האסלאמית, לחוקי העונשין ימצאו למונח והאשמות את מקור מהשריעה והקוראן, במקרה זה מהמילה בערבית فساد (פסאד)‎, שפרושה שחיתות, ולמקור באסלאם.
ראו בקוראן את חזון הפרה (2:27), חזון הרעם (13:25) ואת חזון המערה (18:94)
הולבשו פרושים מתאמים לאייתוללות, והביאו כמובן גם חדית’ים מתאמים, כמובן בדגת סחיח (הדרגה הגבוהה של חדית’) שבראשם חדית’ מתאים מתוך ספר אוסף החדית’ים מהנחשבים ביותר “סחיח אל-בוח’ארי”.

מתי נראה אשמה כזו?

כאשר איראני מביע עצמו בצורה שלא מוצאת חן בעיני המשטר, וחמור מכך – יוצא להפגנת מחאה ברחוב,
כשצעיר או צעירה רוקדים בביתם ומעלים סרטון של הריקוד לרשתות החברתיות, או כיחידים או זוגות או אף קבוצות, רוקדים ברחוב, בלי פחד מפני המעצר הצפוי.

או כשמישהו נתפס שותה אלכוהול יותר מפעם אחת, ואינו בן אחת הדתות המתירות שתית אלכוהול, או חלילה שתה אלכוהול בפומבי, הוא עלול לעמוד למשפט ואף לאבד את חייו!

או כאשר איראני העז לכתוב דעה מתריסה כנגד המשטר, אם רצה לספר את האמת על ילדי הרחוב בערי איראן, או על האנשים שנראים מחפשים אוכל בפחי האשפה, שמספרם הולך ומתרבה, או ברוב חוצפה יעז לספר ועד גרוע מכך להראות בתמונות, שהביוב מציף את הכפר או העיירה בה הוא גר, או שסתם יעלה את נושא המחסור במים, או שהחשמל לא מגיע לביתו במשך רוב שעות היום.

כמובן גם על עבירות מין עלולים לקבל במתנה סעיף זה בכתב האישום.

“מלחמה נגד אלוהים”

במקרים אחרים נראה את המונח הפרסי: محاربه (Moharebeh) שמשמעותו “מלחמה נגד אלוהים” או לחלופין “מלחמה נגד אלוהים והמדינה” (מעניין לקרוא את ההתפתלות בניסוח החוק בספר החוק העונשין האיראני, ראו את סעיפים 183 עד 196 ואת סעיפים 279 עד 282 וגם את סעיף 504 שכבר מכניס תחת כנפי המונח הנפלא את כל מי שאולי חותר תחת השלטון, כל מי שרוצה להפיל את השלטון וכל מי שמנסה לעורר מרידה. כמובן שגם לסעיפי החוק האלו, נמצאו המובאות מהקוראן והחדית’ המתאימים.

מתי נראה אשמה כזו?

בדיוק כמו במונח הקודם – כאשר איראני מביע עצמו בצורה שלא מוצאת חן בעיני המשטר, וחמור מכך – יוצא להפגנת מחאה ברחוב, וממשיך בכל מי שמארגן הפגנות, או כל מי שתומך בהפגנות, או כל מי שמארגן הפצת “מידע כוזב נגד המשטר” או כל מי שתומך בהפצת מידע נגד המשטר, כמובן של מי שמתכנן מרידה או המרדה של אנשי כוחות הביטחון, וכל מי שתומך במרידה נגד המשטר, ובוודאי כל מי שמבריח נשק, או מחזיק בנשק לא חוקי או מפעיל נשק כנגד כוחות הביטחון או שליחי המשטר, אבל גם על שוד מזוין, או מבריח שירה על אנשי כוחות הביטחון, וגם סוחרי סמים יקבלו סעיף אישום נוסף לאשמת סחר בסמים.

אני מניח שאתם מבינים עד כמה שני המונחים אינם ברורים חד משמעית, ואינם מוכתבים בשפה משפטית ברורה, עם הגדרות מדויקות למהות העברה, דבר שכמובן מאוד נח למשטר…
ואם אתם שואלים מה הסיבות להוצאות להורג הרבות באיראן, וכמה מתוך ההוצאות להורג הרבות באיראן, הן על האישומים הללו?

אביא בפניכם את הנתונים משנת 2018 כדוגמה:
מתוך לפחות 273 הוצאות להורג, אישומים על רצח: 68.9%, על סחר בסמים: 8.8%, על אונס: 8.4%,
ומה האחוז של שני המונחים המופלאים, פרי מוחו של שלטון האייתוללות? 13.9% !!!

המידע והנתונים לא ממש מעודדים, ולא תמיד נגישים ומפורסמים ברשומות:

כאמור מתוך 273 הוצאות להורג (לפחות) בשנת 2018 הוצאו להורג 38 איראנים בגין שתי האשמות אלו (13.92%), המצב והנתונים בשנים אחרות, שניתן למצוא לגביהן נתונים אמינים, לא שונה מהותית, במקרים רבים לא תמיד נדע מה היה סעיף האישום, ובנוסף למקרים בהם ידוע בתי המשפט שבו נגזר עונש המוות שבוצע, לא תמיד יפורסם באיזה בית משפט התנהל המשפט וניתן גזר הדין.

מתוך 517 הוצאות להורג (לפחות) בשנת 2017 “רק” 19 בגין שתי ההאשמות אלו (3.33%)
אבל זה מספרים קטנים לעומת 2016 שאז מתוך 530 איש (לפחות), הוצאו להורג רק תחת אשמת Moharebeh לא פחות מ- 44 איש (8.3%).
מתוך 687 הוצאות להורג בשנת 2013, רק תחת אשמת Moharebeh לפחות 28 איש (5% רק לסעיף זה) ויש עוד לפחות 77 איש שהוצאו להורג ולא נמסרו פרטי סעיפי האישום ( מעל 13%).

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון