המדיניות האמריקאית במזרח התיכון – דעה
להלן מאמר דעה של מכון מחקר סורי באשר למדיניות הנוכחית של ארה”ב במזרח התיכון והכוונות שמאחורי פעולותיה במרחבי האזור
מלפני עשר שנים ועד עכשיו, אמריקה עדיין לא ששה לעזוב את המזרח התיכון, מכיוון שהיא רוצה לסגת ובמקביל היא רוצה שחקנים אזוריים אחראיים המסוגלים לנהל את האינטרסים האמריקאים באזור.
עם נפילת עיראק, אמריקה נתנה לאיראן הזדמנות פז להתפשט במזרח התיכון ולמלא את החלל, אך מה שקרה היה הכישלון הגמור של איראן בניהול עיראק עד שהפכה למדינה כושלת, כמו תימן, לבנון וסוריה.
אמריקה הבינה שאיראן תיכשל מעצמה להיות “הסניף” שלה באזור, וכי יש לה שאיפות המאיימות על האינטרסים האמריקניים באזור, ומאיימות על המשטרים הערבים מבפנים, ואינה צייתנית כמו משטרים ערבים, בדיוק כמו שהבנתי שמשטרים ערבים נכשלים באופן פנימי, אינם מתפתחים, וגם יכשלו בהשגת איזון עם איראן, ואכן, משטרים אלה אינם יכולים לעשות דבר ללא סיוע ישיר מממשלות אמריקאיות לדורותיהן, משמרנים כמו ג’ורג ‘בוש, ועד קיצונים כמו טראמפ בכדי להציל אותם מאיראן ומהרפתקאותיהם הבלתי מחושבות.
טראמפ אמר בכנות, “אין כוונה לאמריקה לשנות את משטר המולות”, והמפרץ הבין את המסר הזה יותר לאחר שאיראן תקפה מתקנים של איחוד האמירויות וסעודיה ,ללא תגובה אמריקאית, וזה הספיק כדי להבטיח ריצתה המהירה של איחוד האמירויות להתפייס עם איראן, ופלירטוטה של סעודיה עם טהראן, ובמקביל לפעול להתקרב לישראל שתגן עליהם מפני איראן.
אם אין כוונה של ממשל נוקשה כמו ממשל טראמפ לנהל מלחמה נגד איראן, לא תהיה שום כוונה של ממשלה אחרת באמריקה לעשות זאת, אלא ניתן להעריך כי אמריקה תשקיע מחדש בדיפלומטיה במזרח התיכון, אבל אולי בדרך אחרת, כלומר היא תנהל משא ומתן מחדש עם איראן וטורקיה בניסיון לשדל אותם לאמץ אותם. כשחקנים אזוריים במזרח התיכון, זה ילחץ על מדינות המפרץ לצמצם את הסכסוך וההסתה נגד שתי המדינות, תוך בניית מאזן אימה הדדי כך שמדינות המפרץ יחששו מאירן, איראן תחשוש מהכורדים והכורדים יחששו מטורקיה.
עם זאת, עיניה של איראן יישארו על מדינות המפרץ, ממתינה להזדמנות המתאימה לטרוף אותן, לאחר שמדינות המפרץ החמיצו הזדמנות לברית עם טורקיה נגד איראן.
בכל מקרה, המזרח התיכון ייכנס למערבולת חדשה, בגלל המצב הכלכלי הנובע מנגיף הקורונה, והמערבולת הזו תיהרס על ידי המערכות הפונקציונליות שנותרו.
לקחים:
1. אמריקה לא רוצה לסגת מהמזרח התיכון.
2. השחקן המוסמך במזרח התיכון היא ישראל.
3. עם נפילת עיראק הייתה לאיראן הזדמנות.
4. אמריקה רצתה להשמיד את המשטר הסוני החזק ביותר, להרוג ולחסל מנהיגים טבעיים ומוכשרים, ולהשפיל ולהדיח את הסונים מעיראק.
5. אמריקה לא רוצה שאיראן תהיה נציגתה. אלא דחליל ואויב טבעי עבור הערבים על מנת להשיג אינטרסים עבור אמריקה.
6. פשוט לחשוב שאמריקה חושבת לפתוח במלחמה נגד איראן – אינה נכונה.
7. אמריקה אינה יכולה לסמוך על איראן וטורקיה כשחקניות אזוריות, אלא הבעיה שהיא אינה ביחסים טובים עם מדינות אלה יותר.
8. הדגש של המערב על שיקום מיליציות בדלניות, והסיבה העיקרית לכך היא שהם אינם אויבים טבעיים של הסונים.
9. מדינות נחשבות בעיני אמריקה בגלל “יכולותן” להגן על האינטרסים של אמריקה במזרח התיכון.
10. אמריקה פועלת על פי הכלל של סידור אויבים, ויצירת אויב טבעי מאותו גזע לכל אויב, והסדר נשאר באופן הבא: העלווים מועדיפים על פני שיעים, שיעים על פני הכורדים, הכורדים על פני הערבים, משטרים ערבים על העמים, וליברלים על פני אלה המחויבים למינימום, וכן הלאה …
כל המאמר בקשוי מזכיר את ישראל (ובצדק – אנחנו לא קשורים לתערובת של סיכסוכים המזרח-תיכוניים כלל וכלל). בכל זאת – סעיף מדבר על ישראל כשחקן מוסמך… ערבים נשארים ערבים ויפילו את כל הצרות שלהם על מישהו, כמו שאופייני אצלם.