הגנרל סולימאני: הבלוף שמאחורי דימוי “הנמסיס מטהרן” והזלזול בנאסראללה
בעוד שאנליסטים וקובעי מדיניות עסוקים בהשערות על דרכים בהן יכולות המולות השולטות של טהרן לנקום את חיסולו של הגנרל המהולל ביותר שלהן-סולימאני, השאלה האמתית שצריכה להילקח בחשבון עשויה להיות במקום אחר.
השאלה היא: איזו השפעה עשויה להיות למותו של סולימאני על מאבק הכוחות, שלא רק שהוא מתרחש כרגע, אלא וודאי שהוא יתחדש במרץ רב יותר בטהראן בעתיד הקרוב.
התעמולה האיראנית מנסה למכור את סולימאני כסוג של סופר-על, שכמעט לבדו, הביא את עיראק, סוריה, לבנון, עזה וחלקים מאפגניסטן ותימן תחת שליטה איראנית תוך גירוש האמריקאים מהמזרח התיכון ומחץ את מה שמכונה “הח’ליפות” של דאעש שניסתה להתמודד עם הרפובליקה האסלאמית האיראנית. סולימאני עצמו עשה הרבה כדי לקדם את התדמית הזו והאמריקאים ,והישראלים במיוחד, “קנו ” סחורה זאת מטהרן.
עם זאת, עובדות מציעות דיוקן שונה של האלוף המנוח. סולימאני הצטרף למהפכה האסלאמית בשנת 1980 בגיל 27, בתקופה בה המולות היו עסוקות בהרכבת משמר צבאי כדי להגן על משטרם החדש. כמה חודשים אחר כך נשלח צבא , אליו הצטרף סולימאני כדי לסייע לשרידי צבא לאומי מטוהר בכבדות , להילחם בכוח עיראקי פולש. עם למעלה מ -8,000 קצינים ומש”קים מהצבא הלאומי שקבלו “הכשר” על ידי חומייני, הציע המשטר החדש מסלול מהיר לאנשים כמו סולימאני שהצטרפו לצבא ללא הכשרה מתאימה ולעתים קרובות עם מעט או ללא חינוך רשמי. וכך, שלוש שנים בלבד לאחר שהצטרף לצבא, מצא עצמו סולימאני הצעיר כשהוא מפקד על אוגדת טירונים חסרי הכשרה צבאית. בפיקודו ספגו הכוחות האיראניים שלושה מהתבוסות הגדולות ביותר שלהם במבצעי אל-פג’ר 8, וקרבלה הראשונה וקרבלה השנייה. מוהסן רזאי, אז ראש המשמר המהפכני, מתאר את שלושת הקרבות כ”מחרוזת אסונות “עבור הכוחות האיראניים.
עם זאת, סולימאני, שהיה אמור להפגין את גאונותו כדי להצדיק קידום עצמי, השיג ניצחון אחד הנקשר לעלי חמינאי, המולה שמאוחר יותר נהיה המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית.
חמינאי החל כסגן שר הביטחון והפך להיות נשיא הרפובליקה האסלאמית כשסולימאני היה תמיד לצדו. בשנות התשעים, כשח’אמנאי בנה את עצמו לאט לאט כמנהיג איראן, ניצל סולימאני את ההזדמנות להבטיח לעצמו קידום מתאים.
זה בא בצורת הפרויקט ל”ייצוא “של המהפכה האיראנית למדינות מוסלמיות אחרות. בתחילה, ייצוא המהפכה, שהוזכר בחוקת המשטר כחובה קדושה, נחשב כעניין של תעמולה וארגון אוהדים בארצות ערב באמצעות מדים ששמו חיזבאללה. המשימה טופלה על ידי משרד מיוחד במשרד החוץ בראשותו של איתאללה חדי כשרושיאן. בחלקו, הודות לשדולה של סולימאני, המשימה נלקחה ממשרד החוץ והועברה למשמרות המהפכה. אבל גם אז סולימאני לא השיג את התפקיד הראשי שעבר לאל”ם איסמעיל קנאי, האיש שהחליף כעת את סולימאני כמפקד כוח קודס. הצעד הבא של סולימאני היה לנתק את קנאי ולקבל את התפקיד הראשי בעצמו. (קנאי נקרא כסגן). אפילו תצורה זו לא סיפקה את סולימאני שהיה לו שאיפות גדולות יותר. כל עוד הוא היה חלק משרשרת הפיקוד של משמרות המהפכה, היה עליו לציית לחוקים שנקבעו על ידי הממונים ,להם הוא בז.
בזכות תמיכתו של חמינאי, הוא הצליח להבטיח את מעמדו העצמאי בצורת פיקוד על כוח קודס, שלמרות שהוא באופן רשמי חלק ממשמרות המהפכה יש לו תקציב ושרשרת פיקוד נפרדים משלו, ואינו חייב לציית לאיש מלבד חמינאי.
בשלב הבא, סולימאני ניצל את השליטה במדיניות החוץ של טהרן בפעילותו במדינות ערב, באפגניסטן, בצפון קוריאה ובדרום אמריקה ובכמה אזורים רגישים, אפילו ברוסיה. נשיאי הרפובליקה האסלאמית ושרי החוץ מעולם לא ניהלו שיחות עיקריות עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כפי שקיים סולימאני.
זה היה עניין שבשגרה של סולימאני למנות את שגרירי איראן לבגדד, דמשק, ביירות, דוחא ועוד כמה בירות ערביות אחרות.
המחשה דרמטית ל”עצמאותו “של סולימאני הגיעה כאשר העביר את הנשיא הסורי בשאר אל-אסד לטהראן במטוס ‘מיוחד’ מבלי שאמר אפילו לנשיא איראן, שלא לדבר על שר החוץ שהודחו גם הם מהפגישה של הסורי עם חמינאי.
סולימאני, פריק שליטה, התעקש להחליט אפילו על הפרטים הקטנים ביותר בעצמו. בראיון האחרון שלו, בנובמבר 2019, הוא התפאר ,לא בלי שמץ קטן של זלזול , שחסן נאסראללה – מזכ”ל החיזבאללה לא זז אפילו צעד אחד מבלי לקבל ממנו קודם אישור מראש ועליו לתאם את כל צעדיו אתו.
בתוך איראן בנה סולימאני מדינה בתוך המדינה. על פי משרד המכס האיסלאמי, כוח קודס מפעיל 25 רציפים בחמישה מהנמלים הגדולים של איראן לצורך “יבוא ויצוא” ללא התערבות של הרשויות הרלוונטיות. המכס שהוא גובה על יבוא מכוניות זרות שמור בקרן מיוחדת, שבשליטת כוח קודס, לכיסוי ההוצאות בעיראק, סוריה ולבנון ולסיוע לקבוצות פלסטיניות פרו-איראניות.
לסולימאני הייתה רשת לוביסטים משלו במדינות ערב רבות ובכמה דמוקרטיות מערביות. מאות מיליטנטים איראנים וערבים נרשמו לאוניברסיטאות המערב במלגות מכוח קודס.
כוח קודס רשם על שמו שטחים נרחבים של אדמות ציבוריות וטען כי זה לצורך דיור עתידי לאנשיו. כמו כן היא מנהלת שני תריסר חברות ובנקים וכמה קווי משלוח וחברת תעופה.
סולימאני, שאהב לעשות ולפרסם תמונות סלפי, המראה את עצמו קרוב לשדות הקרב במזרח התיכון, מעולם לא היה נוכח בשום מקום בקרב, אלא היה הגיע רק אחרי שהאבק הקרבות שקע ורק אז עשה תמונות סלפי כדי לקחת את הקרדיט על עוד ניצחון בקרב.
סולימאני, שהיה אדון לקידומו העצמי, קיבל את דרגת אלוף מבלי שעלה במעלה הדרגות כפי שעשו יתר 12 הקצינים הבכירים במשמרות המהפכה , ולאחר מותו הועלה לדרגת רא”ל.
חלק מהאנליסטים בטהראן מאמינים כי חמינאי תכנן לקדם את סולימאני עוד יותר על ידי הפיכתו לנשיא הרפובליקה האסלאמית בשנת 2021. קמפיין לבניית תמונות החל בשנה שעברה כשסולימאני שווק כ- “מפקד סופי ” – “the Sufi commander” , תואר שהוענק למלכי ספאוויד במאה ה -16.
ועדה של איראנים גולים בפלורידה החלה גם היא לקיים מסע פרסום לטובת מינויו של סולימאני כנשיא.
אם זו הייתה תכנית המשחק של חמינאי, אין ספק שמותו של סולימאני יביא לחוסר וודאות רב יותר לגבי עתידה של הפוליטיקה האיראנית.
כותב המאמר: אמיר טהרי – עורך עיתון איראני עד שנת 1979 וכיום עיתונאי בכיר בעיתון “א-שרק אלאוסט”
