מלחמת לבנון השלישית – קווים לדמותה ואמצעים להכרעתה. ד”ר עופר ישראלי

מלחמת לבנון השלישית תהווה אתגר משמעותי מאוד לישראל, גדול הרבה יותר משתי קודמותיה. ארגון חיזבאללה ישתמש בעוצמת האש אותה הוא בנה בשנים האחרונות כדי להמטיר אלפי רקטות על ערי ישראל. מערך הטילים המדויק וארוך הטווח יכוון לעבר מטרות איכות, כגון מפקדות צה״ל בתל אביב, אך גם לעבר אתרי תשתית מרכזיים, דוגמת בתי הזיקוק בחיפה ותחנת הכוח בחדרה. באמצעות יכולותיו הימיות יפעל חיזבאללה לפגוע באסדות הגז ונמלי הים. הארגון גם יפעל ליישם את תכנית העל שלו לערעור ופגיעה בביטחון תושבי ישראל – החדרת כוחות קרקעיים כדי להשתלט על אחד או יותר מיישובי הגדר.

לצורך דחיית המלחמה ואף הימנעות ממנה, אך באותו זמן הכרעתה במידה והיא תפרוץ לבסוף, נדרשת ירושלים לבצע מספר מהלכים – מדיניים וצבאיים, פנים-לבנוניים ואזוריים – שיופעלו כולם במקביל לפני המלחמה ובמהלכה אך גם לאחריה. תהיה זו תכנית משולבת בה תפעל ישראל בראייה רחבה הכוללת מגוון אמצעים לא צבאיים דוגמת מהלכים דיפלומטיים, כלכליים ופסיכולוגיים עד פריצת המלחמה ולאחריה – אליבא דה סון טסו; ובמקביל, שימוש מקיף ועצמתי באמצעים צבאיים עם פריצת המלחמה ובמהלכה – אליבא דה קלאוזביץ.

בהיבט המדיני על ישראל לאגור לגיטימציה לפגיעה עתידית אנושה בארגון חיזבאללה עד כדי השמדת יכולותיו הצבאיות בלבנון. התהליך יכלול ״מתקפה״ תקשורתית בינלאומית שתחדד את אחריות הארגון למתרחש בלבנון ולאיום שהוא מציב על שלמותה של המדינה. לצד זאת נדרשת ישראל לפעול באפיקים מדיניים גלויים וסמויים אל מול השחקנים הבינלאומיים המשמעותיים שנוכחים בזירה הפוליטית הלבנונית ולהניע אותם לדחיקת הארגון ממרכזי הכוח במדינה – בתוכם, ארה״ב המממנת בעשרות מיליוני דולרים בשנה את צבא לבנון, צרפת אשר בהיותה המעצמה הקולוניאלית לשעבר של לבנון מעורבת עמוקות בפוליטיקה במדינה, ארגון האו״ם אשר משמש להלכה אך באופן כושל כערב לצמצום יכולות ארגון חיזבאללה, וערב הסעודית אשר משמשת במידה רבה כפטרון הערבי של לבנון.

בהיבט הפנים לבנוני נדרשת ישראל להוביל את הקהילה הבינלאומית לבנות אלטרנטיבה שלטונית שתהיה בעלת רצון ויכולת להתמודד עם האתגר אותו מציב חיזבאללה למשטר. ניסיון העבר הכושל של ישראל ״להמליך״ את בשיר ג׳ומאייל כנשיא לבנון אינו צריך לרפות את ידיה של ירושלים, אלא להיפך, עליו לשמש כמקור ללימוד הגורמים לכישלון והאופן הנכון יותר להפעלתו בהצלחה.

ההיבט הצבאי הוא המשמעותי ביותר והוא צריך להתבסס על עקרונות היסוד של המלחמה ותמצית האסטרטגיה הטובה ביותר להשגת הכרעה צבאית. ראשית, נדרש צה״ל להימנע ממלחמה בשתי חזיתות או יותר ולכן לפני המלחמה יהיה עליו לפעול לצמצום החיכוך הן מול חמאס בעזה והן מול כוחות איראן בסוריה. שנית, תיקבענה מטרות ברורות למלחמה, בראשן השמדת ארגון חיזבאללה ויכולותיו הצבאיות וכן ייצוב מדינת לבנון בסיום המלחמה. שלישית, על צה״ל להכין את עצמו להשמיד את מרכזי הכובד של ארגון חיזבאללה – הארסנל הרקטי הגדול שהארגון השכיל לפזר ולהטמין ברחבי המדינה אך גם מנהיג הארגון חסן נסראללה ,שנטרולו יערער את היכולת ואת הרצון של הפעילים להמשיך את הלחימה וגם תפגע ביכולת השיקום של הארגון בסופה של המלחמה. רביעית, השימוש ביתרון ההפתעה, שהנו מרכיב יסוד בכל אסטרטגיה מוצלחת למלחמה, ייעשה בזהירות מרובה. במילים אחרות, אל לה לירושלים לפנות ליזום מלחמה, אלא לפעול להנחתת מכה מקדימה בנקודת הזמן הטובה לה מבחינה אסטרטגית במידה והמתח מול חיזבאללה יעלה והמודיעין יזהה תכנית עתידית של הארגון ליזום בעצמו מלחמה כנגד ישראל.

חמישית, תכנית הונאה איכותית נדרשת לתמוך את ארבעת המרכיבים הקודמים אך גם את המרכיב השישי והאחרון שהנו תכנון קפדני בכל הרמות תוך שימוש בחישובים רציונליים. כאן נדרש צה״ל לפעול להשמדת היכולת הטילית תוך ביצוע מספר מהלכים צבאיים אגרסיביים שיידרשו להיות מופעלים במקביל. האחד, ניצול בנק המטרות הצה״לי במלואו כבר בשלבים המוקדמים של המלחמה. השני, העדפת ההתקפה והשמדת יכולות האויב על פני ההגנה על העורף, וזאת למרות העלויות הרבות שתהיינה לכך בנזק לרכוש ולנפש בקרב האזרחים. השלישי, מהלך תמרון קרקעי מקיף ושליטה על השטח עד להשמדת אמל״ח האויב וניקוי קיני ההתנגדות ובסופם כניסת גורם אפקטיבי שישלוט על השטח.

במסגרת ״המתקפה הדיפלומטית״ שישראל נדרשת לבצע אל מול הקהילה הבינלאומית עד לפריצת המלחמה, על ירושלים להטמיע בקרב מנהיגים בולטים בזירה האזורית והבינלאומית שמלחמת לבנון השלישית אם תפרוץ תשנה את כללי המשחק מן היסוד וכי ירושלים לא תאפשר חזרה לסטטוס קוו אנטה, או המצב שישרור

לפני פריצת המלחמה. שכן, המלחמה תיועד להתוויית מציאות עתידית נדרשת שתהלום את האינטרס הלאומי של ישראל שיתכתב, באופן מפתיע או לא, גם עם האינטרס של אזרחי לבנון – השמדת ארגון חיזבאללה כארגון צבאי והסרת המכשול שהוא מהווה לייצוב החברה הלבנונית ולשגשוגה.

מחבר : ד״ר עופר ישראלי – גאו-אסטרטג – מומחה ליחסים בינלאומיים, קבלת החלטות במדיניות חוץ והמזרח התיכון. מלמד במרכז הבינתחומי הרצליה והאקדמית אשקלון. ספרו  International Relations Theory of War, פורסם לאחרונה בהוצאת Praeger.