ישראל וחיזבאללה:היסטוריה של שנאה ומעשי נקם קרוב ל-40 שנה. רקע. חלק א’
ישראל חיזבאללה חולקים היסטוריה של שנאה ומעשי נקם קרוב ל-40 שנה.
הרקע?
“עשיו שונא ליעקב”.
מלחמת לבנון הראשונה (יוני 1982) ישראל פולשת לדרום לבנון ומנהלת מלחמת חורמה כנגד אנשי המליציות הפלסטיניות.
איראן – הרפובליקה האסלאמית משלימה מהפיכה שלטונית וכבר מסמנת יעדים ומטרות.
מאות קציני צבא ממשמרות המהפכה משוגרים לאזור בקעת הלבנון לצורך בניין כוח משמעותי שיהווה אתגר לפעילותה של ישראל.
לבנון של אז מתעלמת (בהוראת מכוון) נוכח קיומן של התארגנויות אלו על אף מידע מוקדם באשר לשאיפותיהם ומטרותיהם.
נסראללה בצעירותו פעיל בתנועת אמל, שהוקסם מהתפשטות האידיאולוגיה האיסלמית ורוח המהפכה מוצא עצמו מתבדל מארגון אמל (שבלט ביחסו המתון לנוכחותה של ישראל בדר”ל) שגדל בצלו והחל לגלות עניין בפעילותן של אנשי המהפכה ותחת הנהגתו של מוסאווי רעיון ההתנגדות קורם עור וגידים בפעילות חבלנית כלפי נוכחותה של ישראל.
1985, עם נסיגתה של ישראל מהשטחים בהם אחזה בדרום לבנון והקמת רצועת הביטחון המיתולוגית הפך הארגון לאויב בולט בפעילותו המיליטנטית כלפי ישראל והחל במלחמת התשה במסגרתה שיגר הארגון אל ישובי הצפון רקטות מדגם גראד 122 מ”מ שברשותו.
לצד פעילות הארגון נגד ישראל – מעמיק השבר הפנים עדתי בלבנון ו”הארגון המהפכני לצדק” שבראשו עמד נסראללה – פעל לדחיקת ארגון אמל הוותיק.
כשוך הקרבות ופירוקן של שלל המיליציות הוסכם כי ‘חיזבאללה’ (שהפך למפלגה פוליטית בחלוף השנים) יורשה לאחוז בנשק ואף זוכה בהכרה מצידה של ממשלת לבנון כל זאת בתנאי שפעילות הארגון תתואם עם השלטון בדמשק.
חיסולו של מוסאווי בידי ישראל העניק את הנהגת הארגון לנסראללה – התלמיד הוותיק שראה בכך הזדמנות להוכיח עד כמה ההשקעה האיראנית בו – לא הייתה לשווא.
נסראללה מבסס את ארגון הטרור לתחומי פעילות נוספים בכדי למקסם את ההכרה הריבונית לצד הצורך ברכישת אהדת הציבור.
בשנת 2000 עם נסיגתה המלאה של ישראל מדרום לבנון – זוכה נסראללה והארגון בראשו עומד לרוח גבית חסרת תקדים ומציב עצמו כ”שווה בין שווים” בדחיקת ישראל לקו הגבול.
במקביל משקיע הארגון מאמץ רב בבניין כוח משמעותי מעברו השני של הגבול, כוח המורכב ממאגרי טק”ק מורחבים ומרשת מנהרות אשר יעמדו לרשותו ביום פקודה.
7.10.2000 ארגון הטרור חיזבאללה באמצעות שרשרת פיגועי הסחה מבצע פעולת הרג וחטיפה לצורך מיקוח של 3 חיילים ישראליים בגזרת הר דב (שמסתיימת לאחר כ-4 שנים בעסקה טרגית לישראל), המסחררת את ראשי הארגון ומגבירה את תאבונם.
יולי 2006, ארגון הטרור הנהנה מפופולריות וגלי אהדה, שוגה בהערכתו את כוונותיה של ישראל, ויוזם פעולת חטיפה לצורכי מיקוח, בה נחטפים 2 חיילים.
בתגובה ישראל מכריזה על מבצע להשבת הבנים (שהופך ל’מלחמת לבנון השנייה’) הכולל פגיעה קשה ביכולות ארגון הטרור, ואף בחלק מן התשתיות בלבנון (אשר ישראל רואה בה כמדינת חסות), ומנגד ישראל סופגת אבדות רבות ופגיעות קשות בצה”ל ובעורף הישראלי.
המבצע מסתיים עם הסכמתה של ישראל להחלטת האו”ם 1701, הפסקת מעשי האיבה ההדדיים, הגבלת תנועת ארגון הטרור ופירוז מערכיו בדרום המדינה.
תחושת החמצה היסטורית.
לאימוץ ההחלטה, והאופן בה “הסתיימה” המערכה השלכות רבות הנוגעות לביטחון ישראל עד עצם היום הזה.
קרדיט: סבאבו בטלגרם בעל ערוץ sababotelegram@
