” בין צו למצב ” – אחדות כמשל!

אנחנו עסוקים בהכלתו של משבר עולמי רחב ובפרט האישי, בסיבה להם ובדרך לפתרונם, אך לא נוכל להתעלם מהמאפיינים המיוחדים הנוגעים למדינת ישראל ולחייו הפרטיים של כל אחד ואחד מאזרחיה.
ולא נוכל להשלות עצמנו, אשר כל זה הוא רק תופעה זמנית חולפת. מניסיון שנות קיומנו למדנו כפי שמנוסים אנו יותר בהיסטוריה, שאם איזה אומה התפרצה עלינו, מצאנו לה תחליף באומה אחרת אבל עתה המצב משונה הוא לגמרי מאחר שהעניינים מתפתחים כרצון אויבנו האומרים להשמידנו מעל פני האדמה. באם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכוחות האיתנים העומדים לשטן על דרכינו זה, נמצא תקוותינו נידונה כאבודה(ח”ו) למפרע.
ואם אינו כן, אין זה אלא משום שהרגשה זו עוד איננה לנחלת רבים ולכן כדי לעמוד על המשמר ולהתריע על הצרה, עד שישתתקו כל הגורמים מביאי הפירוד, ונוכל לקבל פני אויבנו בשורות מלוכדות, ליתן לו תגובה המתאימה בעוד מועד.

התחושה בכלל הציבור נכון להיום כמו במחזה תאטרון מסוגנן ומנוסח היטב, נפרסת בפנינו יריעה מרתקת בת מספר מערכות. במקרים רבים מתעלה סיפור “הסדר עם החמאס” לרמות שלא היו מביישות סרט מתח מעולה. קונספירציות, שליטה, תאווה, ניסיון לרצח שנכשל(תקופת בחירות זוכרים”(?), לצד אומה בעלת השפעה ומלך בעל עצמה,(יש אומרים ביבי ויש אומרים “טיבי” ) שכולם רוצים להתקרב אליו….
כל אלה מצטרפים לשני גיבורים טיפוסיים “הרע” ו”הטוב” (כוכבי vs סולימאני הפקות בע”מ (!) ) שנאבקים ביניהם,(בין במל”ל ובין למב”מ) והכול מסתיים כמובן ב-happy end שאחריו מגיעה חגיגה גדולה(תלוי בעייני הקורה). חכמת “הרצון של תכף ומיד” מתארת את המתרחש מאחורי הקלעים מדריך למסע בעיקר דמיוני שאליו יכול לצאת כל אחד מאיתנו.

זה הכל עניין של “פילוג בעם”(לדעתי היא שורש הבעיה) ההשפעה וצדק חברתי מנחלת העבר , האגואיזים בהתגלמותו שנמצא במלוא הדרו ברוב המנהיגים לבל ייעדר איש ותמיד יהיה מנהיג שזכור לטוב אך לא במשך חיותו ! פחות סומך על ביבי “המלך” (כלשון העם) יותר מסתכל ומתבונן למעלה לומד ומשליך למטה, מכובדיי ! המצב לא נראה טוב אך אמשיך לקוות שמי שקבע את החוקים בעולם(הרצון העליון)לא כפוף אליהם ובהחלט בשליטתו לשנות ונאמר לצרותינו דיי ועל זה רוצה אני להתפלל. אך צריך לזכור שאנו רק בשר ודם , אני מאמין שכל הכוונות טובות אך המעשים צריכים בירור ושינוי תודעתי חינוכי מיסודו זקוקים אנו לנסים גלויים.
ולאו דווקא בהשענות על כוחי ועוצם ידי.
המדינה בחרדה יותר ממחצית מתושבי המדינה חוששים לעצם קיומה של המדינה. שני שלישים משערים שמתקפה צבאית על ישראל בהפתעה, כמו במלחמת יום כיפור, עלולה להתרחש. 70 אחוזים לא סומכים על ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל. כך מורה סקר שפורסם במוסף יום הכיפורים תשס”ז של העיתון “מעריב”.
בתמצית דבריי אלו רוצה לומר ששלומנו ושלום העולם היינו אחד. ואם לא ברור לנו עדיין מצבנו המלחמות לצערי ימשיכו לעשות את שלהן ולא נופתע ממלחמת עולם שלישית ואף רביעית.
שעון החול אוזל .לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל המנהיגים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטנקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה ואם לא למעננו למען עמלנו ונקווה.
ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו, גם ניזוקה במידה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור,אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל, והמציאות מרה מאד. והתקווה היחידה היא, לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו ולא לשווא נפלו בניינו ! לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה שנים, בכל מיני אמצעים המתאימים לדבר להתחיל להאמין בעצמנו ובייעודנו ממש אור לגויים אז נדע שיש לנו יסוד טבעי מלכד ומנצח.
לפי השקפתי, על הבעיה הכאובה, בדבר איחוד כל המפלגות והזרמים על רקע אחד, והנני להודות מיד, שלשאלה הזו באותו הדרך שנשאלה, אין לי פתרון, גם לא יהיה לה פתרון לעולם, כי על מדוכה זו כבר ישבו גם חכמי אומות העולם בכל הדורות והזמנים, ועוד לא מצאו פתרון טבעי, שיהיה מקובל על כל הזרמים שבתוכם, והרבה סבלו ועוד עתידים לסבול מטרם שימצאו את שביל הזהב, שלא יהיה בסתירה לזרמים שבתוכם. והקושי שבדבר הוא, שאין האידיאות שבאדם מסוגלים כלל לוותר במשהו על המגמה שלהם, כי מדת הוויתור אפשרי באדם מבחינות החומריות שלו, עד כמה שזהו הכרחי לקיום גופו, לא כן באידיאליות, כי מטבע של בעל הדעה, שכל אשר לאדם ייתן בעד ניצחון הדעה שלו, ואם הוא מוכרח לוותר במשהו על האידיאל שלו, אין זה אצלו ויתור גמור, אלא עומד על המשמר ומצפה על שעת הכושר, שיוכל לחזור ולגבות את שלו, לכן אין בטחון בפשרות מעין אלו. ואל יחשוד אותי הקורא כי מצדד אני בעמדות מימין ומשמאל .

נצח ישראל לא ישקר!

קרדיט:בר מאיר-קצין ולוחם ביחידה מיוחדת וחבר בקבוצת נציב