אחרי התפטרות שר החוץ האירני:זריף חוזר לפוליטיקה וסולימני למפותיו

זה נורמלי למדי ששר החוץ האיראני, ג’וואד זריף, אינו מקבל ההחלטות היחיד על מדיניות החוץ, שכן הרפובליקה האיסלאמית נמצאת במצב מתמיד של “דמוי מלחמה” עם מדינות המזרח התיכון והמזרח.

החלטתו של הנסיך מוחמד סלמאן, מוחמד בן סלמאן,  להעביר את המאבק נגד איראן לשטחה ואת האמברגו האמריקאי התוקפני, העמידה את המדינה במלחמה מתמדת. יתר על כן, החוקה האיראנית קוראת לתמיכה בכל אוכלוסייה או אוכלוסיית המדוכאים בעולם. התפקיד המסוים הזה נופל על ענף אחד של משמרות המהפכה האיראניים (IRGC), חטיבת ה- IRGC-Quds, בפיקודו של הגנרל קאסם סלימאני. על כוח קודס להתמודד עם כל הקבוצות הזרות, ללא קשר לאמונתן או לדתן, העומדות בהרמוניה עם מטרתה של איראן להפסיק את ההגמוניה והנוכחות האמריקנית במזרח התיכון.

מאידך גיסא, תפקידה של המפקדה הכללית של משמרות המהפכה הלאומית להגן על ערכה של המהפכה ולתמוך ולהשלים את תפקיד הצבא האיראני וכוחות הביטחון מפני סכנה פנימית וחיצונית פוטנציאלית.

כיום, המלחמות בעיראק, סוריה, תימן, המצב הבלתי יציב בחריין, הסכנה המתמדת המרחפת על לבנון ממלחמה ישראלית אפשרית, רמת המתח הגבוהה עם ערב הסעודית והאמברגו האמריקאי, הטילו על ארגון משמרות המהפכה האיראנית תפקיד מוביל . לפיכך, תפקידו של משרד החוץ האיראני מוגבל לסיוע בגיבוש מדיניות החוץ של המדינה ובאינטרסים של המדינה. אף על פי כן, מצב שר החוץ, ג’וואד זריף, שונה.

השר ג’וואד זריף נחשב לאחד מעמודי התווך של הדיפלומטיה האיראנית, המגנה באיראן בזירה הבינלאומית. הוא נחשב לאחד הדיפלומטים האיראנים המצליחים ביותר. הוא מילא תפקיד חשוב בקידום איראן, להגיע להסכם הגרעין בתקופת הנשיא אובמה ולתרום לכישלון ועידת הפסגה האחרונה של טראמפ. זריף קרוב מאוד לעלי אכבר ולאיתי, יועצו של סייד עלי ח’אמנאי, וזוכה להערכה רבה של מנהיג המהפכה. מקורות באיראן מאמינים כי זריף עשוי בהחלט להיות הנשיא הבא של איראן, בייחוד כעת, לאחר שהפופולריות המקומית שלו גדלה בעקבות התפטרותו.

זריף הגיש את התפטרותו לאחר ביקורו של הנשיא אסד בטהראן. הטיפול של קאסם סוליימני בביקור היה קשור לסכנות לחייו של אסד; הוא שמר את הפרטים בסוד אפילו מהנשיא רוחאני, שנמסר לו רק שעה אחת לפני בואו של הנשיא הסורי. רק מעט מאוד אנשים ידעו על הביקור ולא ניתן היה להגיע לזריף בזמן שיחזור לאיראן. סולימאני מעריך בדרך קבע את המצב בסוריה כחלק מתפקידי חטיבת ה- IRCC-Quds מאז שהוא זה שפיקח על מימון הממשלה הסורית ועל תמיכתה של סוריה ביועצים ובבעלי ברית צבאיים מלבנון, עיראק, פקיסטן, אפגניסטן ומדינות אחרות כדי לסכל את תכנית שינוי המשטר של ארה”ב.

מבחינת התמיכה הכספית, היא מוקצת על ידי הממשלה האיראנית במסגרת התקציב השנתי שלה. אפילו התקציב השנתי של משמרות המהפכה האיראנית נופל תחת סמכותו של הנשיא רוחאני. בחלק מהמקרים סירב רוחאני להרחיב את תקציב משמרות המהפכה, במיוחד כאשר התרחשו אירועים חדשים. כך, למשל, קרה בעבר שהחיזבאללה הלבנוני נאלץ לבקש יותר כסף מרוחאני – להזרים יותר כוחות לסוריה כפי שדרש המצב המבצעי בשטח. המצב המדובר דרש מימון נוסף, לוגיסטיקה, תחמושת, מזון ותשלום נוסף ומשלים לחמושים למשך תקופה ארוכה.

דבר זה מצביע על כך שקבלת ההחלטות באיראן היא מרכזית,  כמו בכמה הזדמנויות, כמו בעיראק, בתימן ובסוריה, על ידי שר החוץ ומפקד משמרות המהפכה האסלאמית -.

חלק באיראן מאמינים כי זריף חצה את הקו כשהצהיר על התפטרותו, משום שאיראן נמצאת במצב קרוב למלחמה, מצב שהחלטותיה הצבאיות לעתים קרובות גוברות על הפרוטוקול. הוא שכח שסולימאני הוא חייל בתוך מערכת ואין לו שום שאיפה להפוך לשר החוץ. סולימאני ראה באסד אדם המייצג את ההתנגדות, שאתו יש לו קשרים קבועים ללא צורך להצמד לפרוטוקול. מטרתו לא היתה לערער או לעקוף את זריף, שלדעתו, ניצל את הביקור כהזדמנות לחזק את מעמדו.

מה שקרה לזריף לא בא רק בגלל ביקורו של אסד. ביקורו של הנשיא הסורי היה רק ​​הקש האחרון. רוחאני וצוותו נמצאים תחת ביקורת כבדה על העסקה הגרעינית שבוטלה על ידי טראמפ. האופוזיציה האיראנית טוענת כי העסקה הביאה רק לסנקציות נוספות על איראן בתמורה להפסקת הייצור הגרעיני. האופוזיציה מתלוננת גם על היעדר תמיכה אירופית בכלכלת  איראן, שכן אירופה אינה מסוגלת לעמוד בפני הסנקציות האמריקאיות. האופוזיציה מזכירה לרוחאני את אזהרתו המתמדת של סייד איי חמינאי, שלא לסמוך על ארה”ב, עוד לפני החלטת טראמפ לבטל את מחויבות ארצו להסכם הגרעין.

המתנגדים לרוחאני מאמינים מאוד שהעולם מקשיב וחושש רק ממדינות חזקות, וכי יכולת גרעינית היתה הופכת את איראן חזקה יותר מכפי שהיא היום.

אף על פי כן, איראן זזה קדימה וזריף קפץ פנימה בחזרה  אחרי שכבר ניסה לקפוץ החוצה  אסד הזמין אותו לדמשק, שם יקבל אותו עמיתו מועלם ואסד כדי לדון בענייני מדיניות. בינתיים כולם חוזרים לתחנות שלהם. סולימאני יהיה עם אסד, מסתכל במפות של אדלב ודיר-אזור כי המלחמה עדיין לא הסתיימה.

קרדיט: By Elijah J. Magnier- Middle East Politics: @ejmalrai