מטוסי הקרב הרוסיים שהציתו משבר שקט: למה אתיופיה קיבלה את ה-Su-35 ואיראן נשארה מאחור?

הכרזתו של ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד, על קבלת 12 מטוסי קרב רוסיים מדגם Su-35 (לצד כוונה לרכוש ארבע סוללות נ"מ מדגם S-400), מעוררת עניין רב ומדגישה את הניגוד הבוטה לאיראן, הממתינה מזה תקופה ארוכה לאותם המטוסים בדיוק.

ההסבר לפער באספקה
מטוסים "יתומים" ממצרים
ההסבר המרכזי למשלוח המהיר לאתיופיה (שהגיע שנה לפני המתוכנן) נעוץ בכך שלא מדובר במטוסים שיוצרו מאפס, אלא במטוסים מדגם Su-35E שיוצרו במקור עבור מצרים. קהיר ביטלה את העסקה הזו בעבר בעקבות לחץ אמריקאי כבד ואיומים בסנקציות (תחת חוק CAATSA). רוסיה חיפשה נואשות "קונים מוכנים" כדי להיפטר מהמלאי הבנוי, להכניס מטבע זר ולא לפגוע בפס הייצור המיועד לצבא שלה בגלל המלחמה באוקראינה. אתיופיה ואלג'יריה קפצו על המציאה.

מוכנות התשתית
לפי דיווחים ומסמכים תעשייתיים שדלפו ברוסיה, מוסקבה דווקא בנתה וייצרה כ-20 מטוסי Su-35 עבור איראן (מתוך הזמנה מתוכננת של עד 48 מטוסים). אולם, העיכוב במסירתם נובע בין היתר מבעיות תשתית בצד האיראני. איראן מתכננת לקלוט את המטוסים בבסיסים תת-קרקעיים מוגנים (כמו בסיס חמדאן), אך פגיעות ונזקים שנגרמו לבסיסים אלו, לצד חוסר מוכנות טכנולוגית ולוגיסטית לקליטת מטוסים מתקדמים כל כך, אילצו את הרוסים להשאיר את המטוסים המוכנים באחסון אצלם. לעומת זאת, חיל האוויר האתיופי כבר מפעיל שנים ארוכות מטוסים ממשפחת הסוחוי (כמו ה-Su-27), ויש לו בסיסי תחזוקה, טכנאים וטייסים בעלי רקע מתאים לקליטה מהירה של הפלטפורמה.

ישראל והמפרץ
רוסיה מנהלת משחק עדין במזרח התיכון. אספקת מטוסי קרב מתקדמים לאיראן תשנה דרמטית את מאזן הכוחות מול מדינות המפרץ ומול ישראל, ותגרור תגובות קשות נגד רוסיה. מוסקבה מאיטה לעיתים בכוונה את קצב העברת "נשק שובר שוויון" לאיראן כדי לשמר מנופי לחץ עליה וכדי לא לשרוף לחלוטין את הקשרים הדיפלומטיים שלה עם מדינות אחרות באזור. באפריקה, לעומת זאת, אין לרוסיה מגבלות דומות.

המשמעות
שינוי מאזן הכוחות בקרן אפריקה: אתיופיה הופכת באופן מיידי לכוח האווירי הדומיננטי ביותר באפריקה שמדרום לסהרה. המטוסים הללו (במיוחד אם ישולבו בעתיד עם מערכת ה-S-400) מספקים לה יכולת הרתעה אסטרטגית מול שכנותיה, בדגש על אריתריאה (שאיתה היחסים הידרדרו קשות) ומצרים (סביב סוגיית סכר הרנסאנס).
העמקת האחיזה הרוסית באפריקה: עבור פוטין, זוהי הצהרת כוונות משמעותית במהלך פגישות עם מנהיגי אפריקה במוסקבה. רוסיה מוכיחה למדינות היבשת כי למרות הסנקציות המערביות והמלחמה באוקראינה, היא מסוגלת לספק נשק מתקדם במהירות, ובכך היא דוחקת את השפעת המערב באזור.
תסכול והשפלה בציר מוסקבה-טהראן: התלונות האיראניות חושפות את האסימטריה ביחסים: איראן סיפקה לרוסיה אלפי כטב"מים מסדרת "שאהד" וטילים בליסטיים המשמשים את רוסיה מדי יום, אך בתמורה היא מקבלת ממוסקבה בעיקר הבטחות ודחיות. הדבר יוצר מבוכה פנימית בטהראן ומציג את רוסיה כשותפה לא אמינה.