רדיוס של הרתעה: האם חיל האוויר המצרי באמת מכוון את מיטב מטוסיו לחזית הישראלית?

למצרים יש תשתית בסיסי אוויר מפותחת ומודרנית מאוד, והנחת היסוד לפיה היא "מציבה את מיטב מטוסיה מול החזית הישראלית" בלבד בגלל חוסר בבסיסים מתאימים במקומות אחרים – אינה נכונה מבחינה עובדתית ולוגיסטית.
מערך המטוסים החדיש של מצרים, ובראשם הדאסו ראפאל, אינו מוגבל לחזית אחת, ופריסתו משקפת אסטרטגיה מורכבת של הרתעה רב-זירתית, עצמאות פוליטית, והפגנת עוצמה אזורית שמגיעה הרחק מעבר לגבולות ישראל.
1. איפה באמת מוצבים מטוסי הראפאל?
בסיס האם המרכזי של מטוסי הראפאל המצריים הוא בסיס חיל האוויר ג'בל אל-באסור (אל-בוריג'את).
    • מיקום גיאוגרפי: בסיס זה ממוקם מצפון-מערב לקהיר, עמוק בתוך שטח מצרים ובמרחק משמעותי מחצי האי סיני ומגבול ישראל.
    • רדיוס פעולה: הראפאל הוא מטוס רב-משימתי בעל רדיוס פעולה קרבי עצום (של כמעט 2,000 ק"מ), המאפשר לו להמריא ממרכז מצרים ולכסות את כלל זירות העניין של המדינה – כולל לוב במערב, הים התיכון, הים האדום וחצי האי סיני, מבלי שיהיה צורך להציב אותו פיזית בבסיסים קדמיים סמוכי גבול.

2. האם יש למצרים בסיסים מתאימים לחזיתות אחרות?
כן, לחלוטין. חיל האוויר המצרי מפעיל רשת ענפה של עשרות בסיסי אוויר פעילים הפרוסים בכל רחבי המדינה (כגון בסיסי מרסא מטרוח וסידי בראני במערב מול לוב, או בסיס אסואן בדרום). מצרים השקיעה מיליארדי דולרים בשדרוג תשתיות אלו, כולל הקמת בסיסים מודרניים משולבים (כמו בסיס "ברניס" האסטרטגי לחוף הים האדום) שמסוגלים לקלוט ולתפעל את מטוסי הקרב המתקדמים ביותר.
3. המשמעות של בניין הכוח המצרי
בניית הצי האווירי המצרי אינה מיועדת רק ל"חזית הישראלית", אלא נובעת מכמה מניעים אסטרטגיים רחבים יותר:
  • דוקטרינת "הרתעה אקטיבית" ועצמאות אסטרטגית: מצרים חרתה על דגלה לא להיות תלויה במדינת חסות אחת (כמו ארצות הברית, שמסרבת למכור לה חימוש ארוך טווח כדי לשמור על היתרון האיכותי של ישראל). רכש הראפאל מצרפת מאפשר לה להחזיק במערכות מכ"ם וטילים מתקדמים ללא הגבלות אמריקאיות.
  • ביצור מעמד כמעצמה אזורית: מצרים רואה את עצמה כשחקנית מפתח שחייבת להקרין עוצמה מול איומים מגוונים: מול הלחימה ואי-היציבות בלוב, מול האיומים על נתיבי השיט בים האדום ובבאב אל-מנדב (מצד החות'ים), ומול המתיחות האסטרטגית עם אתיופיה בנושא סכר הרנסאנס.
  • הסכם השלום מול המציאות הגיאופוליטית: למרות שמצרים וישראל שומרות על הסכם שלום יציב ושיתוף פעולה ביטחוני, הדוקטרינה הצבאית המצרית המסורתית עדיין רואה בצה"ל את קנה המידה המרכזי לעוצמה טכנולוגית. מצרים לא יכולה להרשות לעצמה לפגר מאחור באופן קיצוני בזמן שישראל מתחמשת במטוסי F-35 חדישים.