הסינים מאותתים: יש לנו כרגע פתרון תאורתי לגילוי מטוסי חמקן. פרטים!
דיווחים בתקשורת טוענים כי חוקרים סינים, באמצעות מודלים ממוחשבים, הצליחו לדמות חיישן לייזר פוטון יחיד (LiDAR) שניתן להרכיב על טיל ומסוגל לזהות מטוס קרב חמקני מדגם F-35 ממרחק של 38.2 מייל בלילה.
האם הסינים מצאו פתרון לחמקנות האמריקאית ?
הטענה הסינית בדבר גילוי מטוס ה-F-35 באמצעות לייזר ממרחק של 61 קילומטרים מבוססת על מודל ממוחשב וסימולציה תיאורטית בלבד, ולא על ניסוי בשטח או מערכת מבצעית קיימת. לפיכך, התשובה הקצרה היא לא, הסינים לא פרצו בשלב זה את מחסום החמקנות האמריקאי בעולם האמיתי, והחמקנות של ה-F-35 נותרת יעילה ביותר מול איומים קיימים.
המחקר פורסם על ידי צוות חוקרים מ"האקדמיה הסינית לטילים מוטסים" (China Airborne Missile Academy) בכתב העת המדעי הסיני Aero Weaponry.
מאחורי הטכנולוגיה
החוקרים הסינים ביצעו סימולציה ממוחשבת עבור חיישן לידאר (LiDAR) פוטון-יחיד (Single-photon lidar) זעיר, המיועד להתקנה על גבי ראש ביות של טיל.
- איך זה אמור לעבוד? מטוסי חמקן כמו ה-F-35 מתוכננים לבלוע ולפזר גלי מכ"ם רדיו רגילים. מערכת הלידאר, לעומת זאת, משגרת פולסים של קרני לייזר באורך גל של 1,064 ננומטר ומחפשת החזרים של חלקיקי אור (פוטונים) בודדים שיפגעו בגוף המטוס ויחזרו.
- תוצאות הסימולציה: המודל הראה כי בתנאי לילה אופטימליים (ללא הפרעות אור שמש), המערכת מסוגלת תיאורטית לזהות את החזרי האור החלשים של ה-F-35 ממרחק של 61.5 קילומטרים. באור יום, הטווח צונח משמעותית לכ-27 קילומטרים בשל קרינת הרקע של השמש.
2. לא "שובר את החמקנות" בפועל
אנליסטים ומומחים צבאיים מצביעים על מספר פערים עצומים בין הסימולציה במעבדה לבין שדה הקרב:
- בעיית "חיפוש מחט בערימת שחת": קרן לייזר היא צרה וממוקדת להפליא בהשוואה לאלומת מכ"ם רחבה. כדי שהלייזר יקלוט פוטונים חוזרים, הוא צריך לדעת מראש בדיוק לאן להצביע. סריקה של שמיים שלמים בקרן לייזר צרה כדי "למצוא" מטוס חמקן היא משימה כמעט בלתי אפשרית בזמן אמת.
- רגישות למזג אוויר: בניגוד לגלי מכ"ם, קרני לייזר מושפעות ומתפזרות בקלות רבה על ידי עננים, ערפל, אובך, גשם או לחות גבוהה באטמוספירה, מה שיכול לבטל את יכולת הגילוי לחלוטין.
- נחיתות בטווח הגילוי: גם אם נניח שהמערכת הסינית תעבוד בצורה מושלמת בטווח של 61 קילומטרים, ה-F-35 חמוש בטילי אוויר-אוויר ארוכי טווח (כמו ה-AIM-120 AMRAAM או ה-AIM-260) המסוגלים לפגוע במטרות ממרחק של למעלה מ-160 קילומטרים. כלומר, המטוס האמריקאי יזהה וישמיד את האיום הרבה לפני שייכנס לטווח ה-61 קילומטרים של הלייזר הסיני.
לסיכום ניתן לומר כי מדובר במחקר אקדמי-תיאורטי המציג פוטנציאל טכנולוגי עתידי (בדומה למערכות IRST – מעקב תרמי שהסינים מנסים לשלב עם בינה מלאכותית). עם זאת, נכון לעכשיו, הטכנולוגיה רחוקה מלהיות ישימה או בשלה כדי לאיים על עליונותו של החמקנות במערך מטוסי החמקן האמריקאי.
