האיגוף הימי: השיקולים האסטרטגיים של ישראל מאחורי תמיכתה במוצא ימי לאתיופיה דרך נמל בסומלילנד וברקע ניסיונות סיכול מצריות
ים סוף ומפרץ עדן הופכים בהדרגה לזירה לתחרות אזורית גוברת, על רקע התקרבות גוברת בין ישראל, אתיופיה ואזור סומלילנד, כאשר נמל ברברה מתגלה כנקודת מוקד מרכזית ביריבות זו. דבר זה עולה במקביל למאמציה של אתיופיה, כמדינה ללא מוצא לים, לקבל גישה לים, בעוד שישראל מבקשת לחזק את ביטחונה ונוכחותה האסטרטגית בכניסה הדרומית לים סוף.
שאיפותיה של אתיופיה זכו לתמיכה ישראלית גלויה, כאשר שגריר ישראל באתיופיה אישר כי קבלת גישה לים באדיס אבבה עשויה להיות אינטרס משותף של כל הצדדים המעורבים. עמדה זו מגיעה בתקופה בה אתיופיה מבקשת לגוון את נתיבי הסחר שלה ולהפחית את תלותה בנמלי ג'יבוטי, דרכם עובר רוב סחר החוץ שלה.
התמיכה הרשמית של ישראל בגישתה של אתיופיה לים סוף נובעת משיקולים אסטרטגיים עמוקים השזורים במאבק על השליטה הארכיטקטונית בנתיבי השיט, בלימת השפעה איראנית ויצירת מאזן כוחות מול קהיר. בעוד מצרים פועלת לסיכול המהלך ומקימה ציר נגדי עם סומליה ואריתריאה, המדיניות הישראלית מתמקדת במספר אינטרסים מרכזיים:
1. אבטחת חופש השיט והתמודדות עם איומים במצר באב אל-מנדב
הים הסוף מהווה עורק חיים כלכלי וביטחוני קריטי עבור ישראל (במיוחד עבור נמל אילת והסחר עם אסיה). האיומים מצד החות'ים בתימן ושלוחי איראן באזור המחישו לישראל את הצורך הקריטי בנוכחות של שותפה אסטרטגית חזקה ולא-ערבית על החוף האפריקני. הפיכתה של אתיופיה – מדינה בעלת כ-130 מיליון תושבים – לכוח ימי בים סוף נתפסת בירושלים כגורם מייצב שיכול לסייע באבטחת נתיבי הסחר הבינלאומיים.
2. יצירת "ציר ברברה" (ישראל–איחוד האמירויות–אתיופיה)
מאחורי הקלעים מתגבש מערך בריתות חדש בקרן אפריקה. בעקבות ההכרה הישראלית בעצמאות סומלילנד, נוצר אינטרס משותף:
- אתיופיה שואפת לממש את מזכר ההבנות לחכירת רצועת חוף מסומלילנד לצורך הקמת נמל ובסיס ימי.
- איחוד האמירויות משקיעה רבות בפיתוח נמל ברברה בסומלילנד.
- ישראל מרוויחה עומק אסטרטגי, יכולות איסוף מודיעין, ואפשרות עתידית לעגינה או נוכחות ביטחונית באזור.
ציר זה ניצב ישירות מול "ציר מוגדישו" (סומליה, מצרים, טורקיה וערב הסעודית).
3. איזון והרתעה מול מצרים
אף על פי שישראל ומצרים חתומות על הסכם שלום, קהיר פועלת בעקביות לצמצום ההשפעה הישראלית והאמירתית בקרן אפריקה, אותה היא רואה כ"חצר האחורית" שלה. עבור מצרים, אתיופיה היא יריב מרכזי בשל המאבק ארוך השנים על מי הנילוס ופרויקט סכר הרנסאנס. תמיכה ישראלית באתיופיה מאלצת את מצרים לפצל את קשב ואת משאבי הביטחון שלה, ומעניקה לישראל קלף מיקוח אסטרטגי מול המצרים.
4. המאבק המשותף בטרור האסלאמי הקיצוני ובשלוחי איראן
באזור קרן אפריקה פועלים ארגוני טרור דוגמת אל-שבאב בסומליה, הזוכים לעיתים לגיבוי עקיף או ישיר מאיראן ומשתפים פעולה עם החות'ים. אתיופיה מנהלת מאבק עיקש בקבוצות אלו. שיתוף הפעולה הדיפלומטי והביטחוני מאפשר לישראל לסייע לאתיופיה במודיעין ובהכשרות, ובכך לבלום את התפשטות הציר האיראני בצידו המערבי של הים הסוף.
5. ברית היסטורית ודיפלומטית
לאתיופיה ולישראל ישנה מסורת ארוכת שנים של קשרים אסטרטגיים שקטים ("דוקטרינת הפריפריה" של בן גוריון, שדגלה בבריתות עם מדינות לא-ערביות במזרח התיכון ובאפריקה). אתיופיה נחשבת לקול חשוב בארגון "האיחוד האפריקאי" (שמטהו שוכן באדיס אבבה) ובפורומים בינלאומיים, ותמיכה בה מחזקת את מעמדה הדיפלומטי של ישראל ביבשת.
באחרונה התפרסם כי מצרים הזרימה כוחות צבא לסומליה תוך הצבתם בקרבת הגבול עם אתיופיה , במה שנראה כמהלך מאיים ובניסיון להשפיע עליה להתפשר במו" על מימי הנילוס.
