חשיפת המנהרות ומסלולי ההמראה במיצר האסטרטגי: החות'ים טוענים שחשפו 'בסיסי ריגול של ישראל בבאב אלמנדב

הסרטון   שהפיצו החות'ים מציג את התשתיות הצבאיות שנפלו לידיהם בעקבות כיבוש אזור באב אל-מנדב ומיצר היבשה שלחוף הים האדום. מדובר במתקנים אסטרטגיים שנבנו בשנים האחרונות ושימשו את הכוחות המזוהים עם הממשלה התימנית המוכרת והקואליציה הערבית. 

המתקנים שנחשפו בסרטון

החות'ים הציגו תיעוד מתוך מתקנים חסויים למחצה או בסיסים מוגנים באזור ד'ובאב (Dhubab), אל-מוח'א (Mocha) וסביבתם: 
  • שדות תעופה צבאיים ומנחתים: הבולט שבהם הוא ש"ת בני אל-חכּם (נמל התעופה באב אל-מנדב) הממוקם סמוך לד'ובאב. המקום כולל מסלול המראה ארוך במיוחד באורך של כ-3.2 קילומטרים ותשתיות לוגיסטיות מתקדמות. 
  • ביצורים, חפירות ומנהרות: מוצבים הרריים מבוצרים היטב הכוללים בונקרים, רשתות חפירה עמוקות ומגדלי תצפית ואנטנות המשקיפים ישירות על תנועת השיט במיצר האסטרטגי. 

למי היו שייכים המתקנים הללו?

הטענה החות'ית כי המתקנים נוהלו "בידיים זרות" מכוונת ישירות אל איחוד האמירויות הערביות (UAE) ואל הכוחות המקומיים שמימנה. 
  • התשתיות הללו נבנו והופעלו על ידי "כוחות ההתנגדות הלאומית" (חראס אל-ג'ומהורייה) בהנהגת טארק סאלח (אחיינו של נשיא תימן לשעבר), הפועלים בגיבוי, מימון והנדסה ישירים של איחוד האמירויות. 
  • פרויקט נמל התעופה הצבאי בבאב אל-מנדב הוקם באופן רשמי על ידי מחלקת העבודות הציבוריות של כוחות אלו בתמיכה אמירית מלאה, כחלק מרשת בסיסים שנועדה לאבטח את החוף המערבי של תימן מפני החות'ים. 

מאחורי הדיווח והפרסום החות'י

הפרסום האינטנסיבי של התיעודים, לצד הפצת דוחות יומיים על תנועת האוניות, נובע ממספר מניעים אסטרטגיים: 
  1. ביסוס לגיטימציה וריבונות ("החזרת הבעלות לידיים תימניות"): החות'ים מנצלים את הרגש הלאומי התימני ומציגים את המבצע כ"שחרור" של אדמה תימנית שהייתה נתונה תחת כיבוש או השפעה של מעצמות זרות (האמירויות והסעודים). הם מנסים לייצר נרטיב שבו הם המגינים האמיתיים על נכסיה האסטרטגיים של המדינה.
  2. הפגנת כוח והרתעה בינלאומית: באמצעות חשיפת המנחתים ומגדלי הפיקוח, המשטר בצנעא מאותת לארה"ב, למדינות המערב ולסעודיה כי המיצר נמצא כעת תחת שליטה צבאית מלאה וממוסדת שלהם, וכי יש להם את הכלים הלוגיסטיים לפקח ואף לשבש את נתיבי הסחר העולמיים והנפט.
  3. מינוף המומנטום מפגיעה בסעודיה: כיבוש דרום החוף המערבי הגיע במקביל להסלמה קשה שכללה תקיפות על מתקני אנרגיה בסעודיה. התיעודים נועדו להעמיק את תחושת הניצחון הפנימית ולהשפיל את הכוחות הנסוגים של טארק סאלח והקואליציה.

טענות למעורבות ישראלית

 במסגרת המלחמה הפסיכולוגית והתעמולה של החות'ים (והציר הפרו-איראני), מועלות טענות חוזרות ונשנות לפיהן חלק מהמתקנים החסויים הללו שימשו או הוקמו עבור ישראל.
הנרטיב המקודם על ידי החות'ים וכלי תקשורת המזוהים איתם כולל מספר טיעונים מרכזיים:
  • טענת "הנוכחות הישראלית החשאית": החות'ים טוענים כי איחוד האמירויות (שמימנה ובנתה את הבסיסים ואת נמל התעופה בד'ובאב ובאי מיון) פעלה כ"קבלן משנה" עבור ישראל וארה"ב. לפיהם, מגדלי התצפית, מכ"מי החוף ואמצעי המעקב שהוצבו במיצר נועדו להעביר מודיעין ישיר לישראל כדי לאבטח את תנועת הספינות שלה בים האדום ולעקוב אחר פעילי הציר האיראני. 
  • הקשר לארכיפלג סוקוטרה ולים האדום: טענות אלו מתכתבות עם תיאוריות קונספירציה ודיווחים לא מאומתים קודמים שהפיצו החות'ים בשנים האחרונות, לפיהם ישראל הקימה "בסיסי ריגול" משותפים עם האמירויות באיים תימניים אסטרטגיים (כמו סוקוטרה והאי מיון/פרים שבתוך המיצר). 
  • הספין מאחורי האמירה "ניהול באוניות זרות": כשהדיווחים החות'יים מציינים שהמתקנים נוהלו "באישור או בידיים זרות" ומסתירים זאת מהעם התימני, המטרה היא לקשור את הממשלה התימנית המודחת ואת האמירויות ל"בגידה" ולשיתוף פעולה חשאי עם ישראל (במיוחד לאחר הסכמי אברהם).

בפועל, אין שום הוכחה בשטח או אישור ממקורות עצמאיים לנוכחות של כוחות ישראליים, ציוד צבאי ישראלי או בסיסים ישראליים באזור באב אל-מנדב. המתקנים שנחשפו (כמו שדה התעופה בני אל-חכּם) הוקמו באופן מוצהר ומובהק על ידי "כוחות ההתנגדות הלאומית" של טארק סאלח במימון אמירתי כחלק מהמלחמה הפנימית בתימן. החות'ים משתמשים בקלף הישראלי כדי לרומם את מעמדם בעיני הציבור התימני והערבי, ולהציג את השתלטותם על המיצר לא רק כניצחון מקומי, אלא כ"מהלומה אסטרטגית לישראל ולמערב".