קרן אפריקה על סף פיצוץ: חיתוך מצב על מלחמת האזרחים באתיופיה וציר הכיתור המצרי-סומלי
אתיופיה ניצבת בפני סכנה ממשית של מלחמת אזרחים כוללת, בעוד הסלמה דרמטית המתרחשת בימים אלו ממש בשטח, נובעת מאיחוד כוחות חסר תקדים של ארגוני מורדים שונים.
החודש, ספטמבר, חל מפנה קריטי עם הקמתו של "ברית כוחות העם האתיופי להישרדות" (Alliance for Survival). קואליציה זו מאחדת שבעה ארגוני מורדים ממחוזות שונים (בהם מחוזות תיגראי, אמהרה ואורומיה). המשמעות ההרסנית היא שארגונים כמו מליציית ה"פאנו" (Fano) מאמהרה וחזית ה-TPLF מתיגראי – שלחמו זה בזה באכזריות במלחמת תיגראי הקודמת – משתפים כעת פעולה צבאית ומנהלים מתקפות משולבות ומתואמות נגד צבא אתיופיה הפדרלי במטרה להפיל את ממשלתו של אביי אחמד.
1. המדינות שעומדות מאחורי ליבוי הלחימה
האינטרסים האזוריים בקרן אפריקה הופכים את המאבק הפנימי באתיופיה לזירת השפעה חיצונית:
- אריתריאה: הפכה לשחקנית המרכזית בליבוי המרד הנוכחי בצפון. למרות שבעבר סייעה לממשלת אתיופיה נגד התיגראינים, חלה תפנית אסטרטגית מוחלטת. לפי דיווחי משטרה ומודיעין, אריתריאה מעבירה משלוחי תחמושת ונשק כבד (כמו כדורי קלצ'ניקוב ומקלעים) כדי לחמש ישירות את מורדי ה"פאנו" באמהרה כדי להחליש את אדיס אבבה.
- מצרים וסודאן: המתיחות ארוכת השנים סביב "סכר הרנסנס" (GERD) שבנתה אתיופיה על הנילוס הכחול הציבה את מצרים במסלול התנגשות אסטרטגי קיומי עם אתיופיה. מצרים וסודאן רואות בהחלשת השלטון המרכזי באתיופיה אינטרס ישיר, וציר Eritrea–Sudan–Amhara מהווה מוקד תמיכה לוגיסטית ופוליטית בגורמי האופוזיציה החמושים.
- מדינות המפרץ ומעצמות (אספקת נשק לממשלה): מנגד, מדינות כמו איחוד האמירויות, טורקיה, סין ורוסיה סיפקו וממשיכות לספק לממשל הפדרלי מל"טים מתקדמים (כגון ה-Bayraktar TB2 הטורקי ומערכות Orion-E רוסיות) התומכים ביכולת הממשלה להשיב אש.
2. עוצמתו של צבא אתיופיה (ENDF)
על פי מדד Global Firepower 2026, צבא אתיופיה מדורג במקום ה-47 בעולם וה-5 באפריקה מבחינת עוצמה צבאית כוללת.
- נקודות חוזק מרכזיות:
- כוח אדם עצום: לאתיופיה יש את כוח האדם הצבאי הפעיל הגדול ביותר באפריקה, המונה כ-503,000 חיילים סדירים.
- עליונות אווירית וטכנולוגית: הממשלה משקיעה מיליארדי דולרים ברכש של מטוסי קרב מתקדמים (Su-30K ו-Su-35) ובמערכות בינה מלאכותית ומל"טים תוקפים, המהווים את כלי הנשק היעיל ביותר שלה נגד ריכוזי מורדים.
- ניסיון קרבי: הכוחות הפדרליים מנוסים מאוד בלחימה בשטח הררי ובעלי עמידות הגנתית גבוהה באזורי הפנים של המדינה.
- נקודות תורפה ומגבלות:
- לחימה מבוזרת רב-חזיתית: למרות גודלו, הצבא הפדרלי מתקשה לשמור על שליטה מלאה בו-זמנית מול מורדים באמהרה (שם המורדים טוענים לשליטה ברוב השטח הכפרי), באורומיה ובגבול תיגראי-עפר.
- אובדן מונופול הכוח ועריקות: שיעור משמעותי מלוחמי המורדים באמהרה הם אנשי כוחות מיוחדים אזוריים לשעבר או חיילים שערקו מהצבא הפדרלי עם נשקם, מה שפוגע בלכידות השורות של השלטון המרכזי.
שורה תחתונה: בעוד שצבא אתיופיה חזק ומצויד מספיק כדי למנוע את נפילת הבירה אדיס אבבה ולהגן על מוסדות המדינה באמצעות כוח אש אווירי וטכנולוגי, אין לו כרגע יכולת צבאית מוחלטת להשמיד כליל את המרד המבוזר ולהחזיר שליטה מלאה ויציבה בכל רחבי המדינה בטווח הזמן המיידי. המצב נותר מלחמת התשה מתמשכת ונפיצה במיוחד.
3. המעורבות המצרית:
עם זאת, האשמות חריפות מצד אתיופיה והתפתחויות גיאופוליטיות דרמטיות בקרן אפריקה מעמידות את שתי המדינות בשיאה של מלחמת פרוקסי אזורית:
- האשמות ישירות מצד אתיופיה: הרמטכ"ל של צבא אתיופיה, פילדמרשל ביראנו ג'ולה, האשים ישירות את מצרים (לצד סודאן ואריתריאה) בהענקת תמיכה לוגיסטית, אספקת נשק ומימון לקואליציית המורדים החדשה בצפון ("ברית כוחות העם האתיופי להישרדות") במטרה להפיל את ממשלת אביי אחמד. מצרים מיהרה להכחיש רשמית ובאופן גורף את ההאשמות הללו, וטענה כי אין לה כל קשר ללחימה הפנימית בתיגראי או באמהרה.
- כיתור צבאי סביב אתיופיה: מצרים פועלת באופן אקטיבי כדי לאגף את אתיופיה מבחוץ. מצרים חתמה על הסכם הגנה עם סומליה ופרסה בה אלפי חיילים ומשלוחי נשק כבדים (כחלק מכוח המשימה של האיחוד האפריקאי ובהסכמים בילטרליים). בנוסף, מצרים שדרגה נמלים באריתריאה ובג'יבוטי כדי לאפשר נוכחות של הצי המצרי, מה שנתפס באדיס אבבה כניסיון כיתור צבאי ישיר של נתיבי הסחר שלה.
- הרקע למתיחות: המניע המרכזי של קהיר הוא הגנה על ביטחונה המימי. מצרים רואה בסכר הרנסנס (GERD) שאתיופיה בנתה על הנילוס הכחול איום קיומי על אספקת המים שלה, והחלשת השלטון המרכזי באתיופיה משרתת את האינטרס האסטרטגי שלה.
בשלב זה, המעורבות המצרית נותרת ברמת התמיכה הלוגיסטית/דיפלומטית החשאית במורדים (לפי טענות אתיופיה) וכן בפריסת כוחות מאיימת מעבר לגבולות אתיופיה (בסומליה ובאריתריאה), אך ללא התערבות צבאית ישירה בתוך גבולות המדינה.
