אינטריגות במזרח התיכון: פוטין אישר, האמירויות היססו – וישראל תקעה מקל בגלגלי "עסקת המאה" הטורקית

דיווחים עדכניים בכלי התקשורת בטורקיה (בעיקר באתר Haber 7) מספטמבר 2026, כי טורקיה קבלה את אישור רוסים להעביר את סוללת האס-400 לאיחוד האמירויות כדי שהיא תוכל לחזור לפרוייקט האף 35 . ישראל לוחצת מנגד על האמירויות שלא לקבל את הסוללה מטורקיה על מנת לחסום את דרכה של טורקיה לשוב לפרוייקט מטוסי החמקן האמריקאים . בכך נחשף מאבק דיפלומטי וביטחוני תת-קרקעי דרמטי במזרח התיכון, שבו מעורבות טורקיה, ארצות הברית, רוסיה, איחוד האמירויות וישראל.

1. הרקע

בשנת 2019 טורקיה רכשה מרוסיה מערכות הגנה אווירית מתקדמות מסוג S-400. בתגובה, ארצות הברית סילקה את טורקיה (שהייתה שותפה בפרויקט) מתוכנית מטוסי ה-F-35 והטילה עליה סנקציות קשות (CAATSA). האמריקאים חששו שהמכ"ם הרוסי של ה-S-400 "ילמד" את חתימת המכ"ם החמקנית של ה-F-35 ויעביר את המידע למוסקבה.

ביולי 2026, במהלך פסגת נאט"ו, אותת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי הוא מעוניין להסיר את הסנקציות מעל טורקיה ולאפשר לה לרכוש את החמקנים. עם זאת, החוק האמריקאי מחייב תנאי ברזל: המערכות הרוסיות חייבות לצאת פיזית מאדמת טורקיה.

כדי לפתור את הפלונטר, טורקיה גיבשה מתווה למכור את סוללות ה-S-400 לאיחוד האמירויות (או קטאר). מכיוון שאי אפשר להעביר נשק כזה ללא אישור היצרן, אנקרה ניהלה מגעים רגישים עם מוסקבה וקיבלה אור ירוק ("הבנות שקטות") מהקרמלין להעברת המערכת לאבו דאבי. 

2. המשמעות

  • עבור טורקיה: חזרה לפרויקט ה-F-35 והתחמשות במטוסי קרב דור חמישי (אנקרה מעוניינת כעת ברכש מופחת של כ-40 מטוסים). הדבר יבצר מחדש את מעמדה כמעצמה צבאית מובילה בנאט"ו ובאזור.
  • עבור איחוד האמירויות: אבו דאבי מחפשת כבר שנים לגוון את מערכות ההגנה שלה כדי להתגונן מאיומים אזוריים (כמו איראן). קבלת מערכת S-400 תהפוך את מערך ההגנה האווירית שלה לאחד המגוונים והחזקים בעולם.
  • עבור ישראל : בירושלים רואים בנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, גורם עוין ובלתי צפוי. הצטיידות טורקית ב-F-35 נתפסת בישראל כפגיעה ישירה בעליונות האווירית האיכותית (QME) של חיל האוויר הישראלי במזרח התיכון. בנוסף, קיים חשש שטורקיה תשתמש במטוסים או בטכנולוגיה כדי להגביל את חופש הפעולה של ישראל בזירות כמו סוריה.

3. צעדי החסימה הישראלים

על פי הדיווחים הטורקיים, הלחץ הישראלי השיג הצלחה משמעותית ובלם (או לפחות עיכב) את העסקה.

ישראל פנתה ישירות להנהגת איחוד האמירויות והמליצה להם בתוקף שלא לקנות את המערכת. בעקבות הפנייה הישראלית, האמירויות נמנעו מלקבל החלטה סופית, והעסקה שתוכננה לצאת לפועל בקיץ נתקעה. היחסים הביטחוניים הקרובים בין ישראל לאמירויות (שכוללים פריסת מערכות הגנה ישראליות שם) העניקו למילים של ירושלים משקל רב באבו דאבי.

גם אם הלחץ על האמירויות ייכשל, ישראל נשענת על התנגדות עזה בתוך הקונגרס האמריקאי. מחוקקים רבים בארה"ב (משתי המפלגות) מתנגדים נחרצות למכירת F-35 לטורקיה בשל המדיניות הכללית של ארדואן והיחסים שלו עם רוסיה, כך שגם לטראמפ יהיה קשה מאוד להעביר עסקה כזו ללא שינוי התנהגותי קיצוני מצד אנקרה.

שורה תחתונה: הלחץ הישראלי הצליח לתקוע מקל בגלגלי "העסקה הסיבובית". נכון לעכשיו, הסוללות נותרו על אדמת טורקיה והחמקנים הטורקיים נשארים מקורקעים בארה"ב, בעוד הטורקים כבר מנסים לגבש "נוסחאות חלופיות וסודיות" כדי לצאת מהתסבוכת האסטרטגית שנקלעו אליה.