החזית הצפונית החדשה? מאחורי הקלעים של מלחמת הצללים בין ירושלים לאנקרה
המגזין האמריקאי "National Interest" סבור כי סוריה הפכה למרכז יריבות גוברת בין טורקיה לישראל, ומרמז כי הסכסוך בין שתי המעצמות האזוריות יקבל צורה של "מלחמה קרה" עם שטח סוריה כזירה העיקרית שלה, לאור ההבדל המהותי בין חזונותיהן של אנקרה ותל אביב לעתיד סוריה ומיקומה במשוואות הביטחון האזורי.
הניתוח של המגזין האמריקאי The National Interest (ומגופי מחקר נוספים בשבועות האחרונים) משקף את הסטטוס קוו החדש והמתוח שנוצר באזור בעקבות נפילת משטר אסד בסוריה.
ישראל וטורקיה מנהלות כעת מאבק כוחות אסטרטגי על עיצוב פניה של סוריה החדשה, באופן שמזכיר "מלחמה קרה" אזורית.
1. הרקע
לאחר קריסת משטר אסד, נוצר בסוריה ואקום שלטוני וצבאי. לתוך הוואקום הזה נכנסו שתי המעצמות האזוריות עם אינטרסים מנוגדים לחלוטין:
- טורקיה רואה בסוריה החדשה מדינת חסות חיונית לביטחונה הלאומי. אנקרה פרסה חסות על הממשל החדש בדמשק (המורכב בחלקו מגורמים שהיא מימנה ואימנה במשך שנים) והחלה לשקם את הצבא הסורי ולהעביר אליו ציוד.
- ישראל עוקבת בדאגה רבה אחרי השפעתה של אנקרה. במערכת הביטחון הישראלית חוששים שמשטר סורי הנתמך ומודרך על ידי ארדואן – שמפגין עוינות קיצונית כלפי ישראל – יהפוך ל"חזית שמינית" ויגביל את חופש הפעולה האווירי של צה"ל.
הניצוץ המרכזי: באוגוסט האחרון ביצעה ישראל תקיפה אווירית באזור שדה התעופה הצבאי אבו א-דוהור ובסיסים נוספים בסוריה. לפי דיווחים ומסרים ישראליים, התקיפה נועדה לעצור פריסת כוחות או מערכות הגנה אווירית טורקיות, ולהעביר לאנקרה מסר חד-משמעי: ישראל לא תאפשר התבססות צבאית טורקית שתאיים עליה.
2. חזונות מנוגדים
המונח "מלחמה קרה" נטבע משום ששתי המדינות אינן מעוניינות בעימות צבאי ישיר, אלא נלחמות על השפעה ומינוף באמצעות המדינה השלישית (סוריה).
| המדינה | החזון והאינטרס בסוריה | החשש המרכזי |
|---|---|---|
| טורקיה | שלטון מרכזי חזק ויציב בדמשק המיושר עם אנקרה, שיאפשר להחזיר פליטים, למחוק את האוטונומיה הכורדית ולבלום השפעה ישראלית. | סוריה מפוצלת, חלשה ונתונה להתערבות ישראלית קבועה בדרום. |
| ישראל | שמירה על חופש פעולה צבאי מלא, מניעת צמיחת צבא סורי חזק בעל אידאולוגיה אסלאמיסטית עוינת ויצירת אזורי חיץ ביטחוניים בגבול. | הפיכת סוריה לגרורה (Proxy) טורקית חמושה שתסגור על ישראל מצפון. |
3. האם צפויה הדרדרות ביחסים?
היחסים הדיפלומטיים והכלכליים בין המדינות כבר נמצאים בשפל היסטורי (כולל חרם מסחרי מוחלט שהטילה טורקיה), אך בשטח ישנן שתי מגמות הפוכות:
- מצד אחד – פוטנציאל לחיכוך טקטי: הסיכון הגבוה ביותר הוא במרחב האווירי והמודיעיני. אם טורקיה תנסה להציב בסוריה מערכות מכ"ם או הגנה אווירית מתקדמות שיקשו על מטוסי חיל האוויר הישראלי, צה"ל צפוי לתקוף אותן. תקיפות כאלו עלולות להוביל לפגיעה ביועצים או כוחות טורקיים בשטח, מה שיגרור תגובה חריפה מאנקרה.
- מצד שני – מנגנוני מניעת חיכוך (De-confliction): הוכחה לכך ששני הצדדים מבינים את גודל הסכנה היא הדיווחים על כך שנציגים מטורקיה ומישראל קיימו לאחרונה שיחות טכניות (למשל באזרבייג'ן) כדי להקים מנגנון לתיאום ביטחוני בסוריה. אף אחת מהמדינות אינה מעוניינת במלחמה ישירה ביניהן.
בשורה התחתונה: היחסים הפוליטיים לא צפויים להשתפר כל עוד ארדואן בשלטון, והתחרות האסטרטגית על אדמת סוריה רק תעמיק. עם זאת, סביר להניח שהצדדים ינסו לנהל את המשבר מתחת לרף של מלחמה גלויה, תוך שימוש בערוצים חשאיים ובמתווכים (כמו ארה"ב) כדי למנוע הידרדרות לעימות צבאי ישיר.
