הנשק "המיוחד" שצוללת הדרקון החדישה נושאת ( עפ"י מקורות זרים)
ישראל אינה מאשרת או מפרטת את יכולותיה האסטרטגיות.
על פי פרסומים ומחקרים של מכוני מחקר זרים בעולם (כמו ה-IISS או מומחים ימיים כדוגמת H.I. Sutton), לצוללות מסדרת דולפין AIP ואח"י דרקון מיוחסים מספר מאפיינים מבצעיים כלליים:
- מערך הצינורות בחרטום: על פי מקורות זרים, הצוללות מצוידות בצינורות שיגור סטנדרטיים של 533 מ"מ ובצינורות רחבים יותר של 650 מ"מ. לפי אותם פרסומים זרים, הצינורות הרחבים מותאמים לשיגור טילי שיוט ארוכי טווח (כדוגמת טילי ה"פופאי" שנשקלו בדיווחים זרים כבעלי יכולת נשיאה אסטרטגית).
- מדור ה-VLS (שיגור אנכי): פרסומים זרים לגבי אח"י דרקון מציינים כי היא כוללת הארכה מיוחדת של גוף הצוללת (התנפחות באזור הגשר/המפרש) אשר להערכתם מכילה תאי שיגור אנכיים (VLS). מקורות אלו מעריכים כי מערכת זו מיועדת לטילים בליסטיים טקטיים או טילי שיוט מתקדמים יותר.
האיור הטכני מציג תרשים מבט-על (Blueprint) סכמטי המדגיש את פריסת מערכות השיגור השונות המיוחסות לצוללת אח"י 'דרקון' על פי ניתוחים הנדסיים ומקורות זרים:
- מערך החרטום (צבע כחול): צינורות השיגור המסורתיים הממוקמים בקדמת הצוללת. על פי פרסומים זרים, אלו כוללים הן משגרי טורפדו סטנדרטיים (533 מ"מ) והן צינורות רחבים יותר (650 מ"מ) המיועדים לשיגור אופקי של טילי שיוט לטווחים ארוכים.
- מערך המפרש והסיפון המוארך (צבע אדום): האזור החדשני ביותר בכלי השיט. מבנה המפרש המוגדל והנפח הפנימי שנוצר מהארכת הגוף ל-73 מטרים מאכלסים, לפי הערכות של מכוני מחקר בעולם, את תאי מערכת השיגור האנכית (VLS) המיועדת לנשיאת טילים כבדים, מהירים או בליסטיים.
כל התמונות נוצרו ב-AI ולא ברור בכלל אם הם משקפים את המצב האמיתי