פוטין נשחק באוקראינה: מה קרה למערך הטילים הרוסי, ומה צה"ל חייב ללמוד מזה?
דיווח: כוח הטילים של פוטין נמחץ באוקראינה. על פי מעקב ממקורות פתוחים, לפחות 498 מערכות MLRS רוסיות אובחנו ויזואלית כמושמדות מאז פברואר 2022.
289 BM-21 Grad ,
96 BM-27 Uragan,
31 TOS-1A
22 Tornado-G …….. ואלו רק האבדות שנתמכות בראיות ויזואליות. המספר האמיתי עשוי להיות גבוה יותר. כמעט 500 מערכות רקטות רוסיות אבדו במלחמה נגד אוקראינה.
הטענה כי מערך הרקטות והטילים של פוטין "חטף חבטה קשה" (Hammered) באוקראינה מבוססת על שחיקת מאגרי הטילים האיכותיים, שינוי אסטרטגי כפוי בסוגי החימוש, ופגיעה בשרשראות הייצור. עם זאת, נכון לשנת 2026, המשמעות אינה השבתה מוחלטת, אלא מעבר רוסי למלחמת התשה המבוססת על שילובים מורכבים יותר של חימוש זול ונשק צפון קוריאני.
הנתונים, המשמעות האסטרטגית והלקחים עבור מדינת ישראל:
1. הטענה במספרים: שחיקה ושינוי ארסנל
- היקף שיגורים חסר תקדים: מאז תחילת הפלישה ועד אמצע 2025, רוסיה שיגרה למעלה מ-9,600 טילים מכל הסוגים ויותר מ-14,000 כטב"מים מתאבדים (בעיקר מסוג שאהד).
- קצב ייצור מול שחיקה: רוסיה מצליחה לייצר כעת כ-60 עד 65 טילי איסקנדר (בליסטיים) בחודש. עם זאת, בשל תקיפות אוקראיניות עמוקות על מפעלים רוסיים, המודיעין האוקראיני זיהה לאחרונה ירידה בתפוקת הייצור החודשית של טילים בליסטיים מסוימים.
- ביטול והסטת פרויקטים: בשל אחוזי דיוק נמוכים ומחסור ברכיבים, רוסיה הקפיאה את ייצור טילי ה"קינז'אל" الهיפר-סוניים והסיטה את המשאבים לטילים בליסטיים קונבנציונליים.
- הישענות על תחליפים ורכש חיצוני: כדי לפצות על המחסור, רוסיה הסבה מאות טילי נ"מ ישנים (S-300 ו-S-400) לגרסאות "בליסטיות מאולתרות" (Ersatz-ballistics) לצורך תקיפת קרקע, לצד שימוש גובר בטילים בליסטיים מתוצרת צפון קוריאה.
2. מה המשמעות האסטרטגית?
המשמעות היא שרוסיה איבדה את היכולת להכריע את המערכה באמצעות "הלם ומורא" של טילים מדויקים. במקום זאת, היא עברה לאסטרטגיית "נחילים משולבים": היא משגרת עשרות כטב"מים ודמויי-מטרה (Decoys) זולים בו-זמנית. המטרה אינה רק להרוס, אלא לרוקן את מלאי טילי המיירטים היקרים של אוקראינה (כמו ה-Patriot). כאשר המיירטים האוקראיניים נגמרים, רוסיה משגרת את הטילים הבליסטיים הכבדים שנותרו לה כדי לפגוע בתשתיות אנרגיה.
3. איך זה פוגע במהלך המלחמה של רוסיה?
- אובדן גמישות מבצעית: רוסיה אינה יכולה עוד להגיב מיידית למתרחש בחזית באמצעות מטחי טילים מדויקים לטווח ארוך, ועליה לתכנן במשך שבועות את צבירת המלאים לכל מטח גדול.
- חוסר יכולת לעצור את המערכה בעומק: השחיקה מאפשרת לצבא אוקראינה לבצע פלישות קרקעיות נועזות (כמו במחוז קורסק) ולתקוף בתי זיקוק ומחסני נשק בתוך שטח רוסיה, מבלי שלרוסים תהיה תגובה טילית קונבנציונלית מוחצת שתשתק את המהלך האוקראיני.
- תלות פוליטית וכלכלית מביכה: הצורך הבלתי פוסק ברכש מסיבי מאיראן ומצפון קוריאה שוחק את מעמדה של רוסיה כמעצמה צבאית עצמאית.
4. לקחים מרכזיים לישראל
מלחמת הטילים באוקראינה היא "קדימון" לאתגרים שמולם ניצבת או תתייצב ישראל מול ציר הרשע האזורי:
- מלחמת התשה נגד מיירטים: הלקח החשוב ביותר הוא שהצד התוקף מנסה ביודעין להביא את הצד המגן לבזבוז מלאי המיירטים שלו. ישראל, המסתמכת על מיירטים יקרים (חץ, קלע דוד, כיפת ברזל), חייבת להבטיח קווי ייצור מקומיים ורציפות אספקה בלתי תלויה, לצד האצת פיתוח מערכות זולות כמו לייזר עוצמתי ("מגן אור").
- תקיפת "הקשת" ולא רק החיצים (Shoot the Archer): כפי שאוקראינה מנסה לעשות כעת באמצעות כטב"מים ארוכי טווח, ישראל אינה יכולה להסתפק רק בהגנה אווירית פסיבית. הדרך היחידה להתמודד עם ארסנל רקטי עצום היא השמדת משגרים, מחסני נשק ומפעלי ייצור בעומק האויב לפני השיגור.
- הגנה ממוקדת על נכסים אסטרטגיים: כאשר המלאי מוגבל, אי אפשר להגן על כל מטר רבוע ב-100%. יש לתעדף הגנה הרמטית על בסיסי חיל האוויר, מתקני אנרגיה, ותשתיות לאומיות על פני שטחים פתוחים או הגנה היקפית לא קריטית.
- הסכנה שבשינוי טקטיקת האויב: האויב לומד מהר. המעבר הרוסי מטילי שיוט (שרדפו אחרי מערכות ההגנה) לטילים בליסטיים מהירים ונחילים משולבים, מלמד שישראל חייבת לשמור על עליונות טכנולוגית רב-שכבתית ולצפות לכך שחיזבאללה ואיראן ישתמשו בטקטיקות רוסיות דומות של רוויה אווירית מורכבת.
