בדרך למלחמת התשה? ישראל וארה"ב מתכננות מצור יבשתי חסר תקדים על איראן והמשמעות האכזרית רק לגבי ישראל
דיווח בלעדי של עיתון ה"טלגרף" הבריטי חושף כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו דנו באפשרות להטיל "מצור יבשתי" על איראן במהלך פגישתם בבית הלבן. מטרת המהלך היא למקסם את הלחץ הכלכלי על טהרן, לאחר שחודשים של תקיפות צבאיות ממושכות ומערכה אזורית לא הצליחו להכניע את המשטר או לעצור את הלחימה.
רקע
-
- דיונים בחדר הסגלגל: הנושא עלה בפגישתם של טראמפ ונתניהו בוושינגטון, שם דנו השניים בהגברת הלחץ הכלכלי "באמצעים קינטיים (צבאיים) ולא-קינטיים".
- חניקת נתיבי המסחר: המצור המוצע שואף להדק או לסגור לחלוטין את מעברי הגבול היבשתיים של איראן, במטרה לעצור את זרם הייבוא והייצוא של המדינה ולמנוע ממנה להתחמש מחדש.
- ציטוט של בכיר ישראלי: בכיר ישראלי צוטט בעיתון באומרו: "מה אם פשוט תחסום את היבשה? נגיד שאיראן לא יכולה להכניס או להוציא שום דבר. הכול יכול לקרות".
- חשש מהטעיה: ב"טלגרף" מדגישים כי ייתכן והדלפת התוכנית היא חלק מלוחמה פסיכולוגית או "מסך עשן" שנועד להסוות את הצעד המבצעי האמיתי הבא של ארה"ב וישראל.
משמעות המהלך והשלכותיו על המשך המלחמה
- העברת מרכז הכובד ללחץ כלכלי: מקורות המעורבים בפרטים מסרו כי טראמפ מאמין שהאסטרטגיה הצבאית הנוכחית מול איראן הגיעה למבוי סתום. המצור נועד לאלץ את טהרן לחזור לשולחן המשא ומתן מעמדת נחיתות מובהקת.
- דרישה לשיתוף פעולה אזורי מורכב: יישום המהלך יחייב את ארה"ב וישראל ללחוץ על 7 המדינות (שכולן עויינות את ישראל) החולקות גבול יבשתי עם איראן (כמו עיראק, טורקיה, פקיסטן ואפגניסטן). חלק מהמדינות הללו אינן בעלות ברית של המערב (כאשר פקיסטן ועיראק מסומנות כחוליות החלשות ביותר בתוכנית).
- פוטנציאל להרחבת הלחימה: מדינות שכנות שיסכימו לשתף פעולה עם המצור עלולות לספוג תגובה צבאית קשה או תקיפות ישירות מצד איראן, מה שמגביר את הסיכון להתרחבות המלחמה לחזיתות נוספות.
- השלמה למצור הימי: המהלך היבשתי מתוכנן לפעול במקביל למצור הימי האמריקני שכבר פוגע קשות בייצוא הנפט האיראני, ובכך להדק את טבעת החנק סביב המשטר.
המשמעות האכזרית לגבי ישראל
המשמעות הישירה של דיונים אלו היא שהחזית מול איראן נשארת פתוחה, פעילה ורחוקה מסיום, כאשר אסטרטגיית הלחימה הישראלית-אמריקנית פשוט משנה את צורתה.
המשמעות המעשית של המשך העימות עבור ישראל:
1. מעבר ל"מלחמת התשה" כלכלית-אסטרטגית
הדיון במצור יבשתי מדגיש כי ישראל וארה"ב מבינות שהתקיפות הצבאיות הישירות (כמו חילופי המהלומות האוויריות) לא הביאו לקריסת המשטר או להפסקת תמיכתו בפרוקסי שלו (חיזבאללה, החות'ים וכו'). המשמעות היא שהמלחמה עוברת לשלב של חניקה ארוכת טווח, מה שמבטיח שהעימות יישאר פתוח ולא יסתיים בהסכם הפסקת אש מהיר.
2. ישראל נשארת בכוננות מתמדת לתגובה איראנית
מצור יבשתי, גם אם הוא מוגדר כצעד "כלכלי" או "מדיני", נתפס בעיני החוק הבינלאומי ובמזרח התיכון כעילה למלחמה (Casus Belli). אם איראן תרגיש חנוקה לחלוטין, התמזגות הלחץ עלולה לדחוף אותה לפעולות תגמול נואשות ותוקפניות:
-
- תקיפות טילים וכטב"מים ישירות על ישראל כניסיון לשבור את המשוואה.
- הפעלת כוחות פרוקסי בעוצמה מחודשת כדי להכביד על העורף הישראלי.
3. הרחבת "זירת הלחימה" למדינות השכנות
הניסיון לאכוף מצור כזה הופך את המרחב כולו לחזית פוטנציאלית עבור ישראל. ישראל תידרש להשקיע משאבים מודיעיניים ומבצעיים עצומים כדי:
-
- לעקוב אחר הברחות בגבולות עיראק, טורקיה או פקיסטן.
- לספק מטריית הגנה או תמיכה למדינות שייכנעו ללחץ האמריקני ויסגרו את הגבולות (מפני שאיראן עלולה לתקוף אותן ישירות).
4. פוטנציאל להסלמה צבאית יזומה ("האמצעים הקינטיים")
בדיווח של ה"טלגרף" צוין במפורש שהתוכנית כוללת שילוב של אמצעים כלכליים עם אמצעים קינטיים (צבאיים). המשמעות היא שאם משאיות או שיירות אספקה ינסו לפרוץ את המצור היבשתי (למשל, מעיראק לסוריה ומשם ללבנון), ארה"ב או ישראל יצטרכו להפציץ אותן באופן אקטיבי. פעולות כאלה ישאירו את חיל האוויר הישראלי בפעילות מבצעית קבועה ועצימה הרחק מגבולות המדינה.
שורה תחתונה: הדיון במצור מוכיח כי המערכה מול איראן אינה אירוע נקודתי שעומד להסתיים. עבור ישראל, המשמעות היא שמירת רמת מוכנות וכוננות עליונה בחזית המזרחית לזמן בלתי מוגבל, תוך הבנה שהשקט לא יושג בקרוב, אלא רק ישנה את אופיו מחילופי מהלומות צבאיות מסיביות למערכת חנק ממושכת ומתוחה.
