ארה"ב תקפה את הבסיס האווירי הטקטי האיראני מס' 10 ממנו יצאו כטב"מים וטילים בליסטיים שאיימו על מצרי הורמוז ומפרץ עומאן

• סיכול איומים על נתיבי השיט הבינלאומיים: הבסיס משמש כפלטפורמה מרכזית להפעלת כטב"מים התקפיים, טילי שיוט ימיים ומערכות מכ"ם מתקדמות. תקיפתו נועדה לנטרל באופן מיידי כטב"מים ומערכות הגנה אווירית המאיימים על כלי שיט צבאיים ואזרחיים במפרץ עומאן ובים הערבי. 
• הגנה על כוחות ארה"ב (סנטקום) באזור: התקיפות האמריקניות בבסיסי דרום איראן מוגדרות כפעולות הגנה עצמית, שנועדו לשלול מאיראן את היכולת לשגר מטחים של טילים וכטב"מים לעבר בסיסים אמריקניים במפרץ (כמו בכווית, בחריין וקטר). 
• פגיעה ב"זרוע הדרומית" של חיל האוויר האיראני: המיקום המרוחק של הבסיס בפינה הדרום-מזרחית של המדינה נועד במקור להקנות לו חסינות יחסית ולאפשר לאיראן להקרין עוצמה הרחק מעבר למפרץ הפרסי. פגיעה בו משלימה את שחיקת מערך ההגנה האווירית והיכולת הטקטית של איראן לאורך כל רצועת החוף הדרומית שלה. 

1. שער יציאה לאוקיינוס ההודי: בניגוד לבסיסים בתוך המפרץ הפרסי (התלויים במצר הורמוז הצר), בסיס כונארק ממוקם ישירות לחופי מפרץ עומאן. מיקום זה מאפשר לאיראן לפעול במרחב הימי הפתוח של האוקיינוס ההודי ללא מגבלות גיאוגרפיות. 
2. מתחם צבאי משולב (אוויר וים): אזור כונארק וצ'בהאר מאגד בתוכו את הבסיס הטקטי של חיל האוויר לצד בסיס ימי גדול של הצבא האיראני. השילוב מאפשר תיאום הדוק להנחת מוקשים ימיים, הכוונת טילי חוף-ים וניהול הגנה אווירית אזורית. 
3. מערך גיבוי ותשתיות תת-קרקעיות: באזור זה הקימו משמרות המהפכה וצבא איראן מתקנים מבוצרים ויכולות אחסון תת-קרקעיות (בדומה לפרויקטים כמו "עוקאב 44") במטרה להגן על כלי טיס, כטב"מים ומערכות טילים מפני תקיפות מן האוויר. 
4. היסטוריה מבצעית: הבסיס מחזיק בהיסטוריה ארוכה עוד מימי השאה (שתכנן להפוך אותו לבסיס הגדול ביותר של איראן). לאורך השנים הוא ריכז את מטוסי ה-F-4 פנטום הוותיקים של איראן, ובעשורים האחרונים שודרג והוסב להפעלת מערכים מודרניים ואסימטריים מבוססי כטב"מים וטילים. 

 

סוגי האמל"ח שצבא איראן מפעיל מהבסיס

• שאהד 136 / 101 (Shahed): "כטב"מים מתאבדים" (חימוש משוטט) בעלי טווח ארוך, המשמשים לתקיפת מכליות נפט ואוניות מסחר.
• מוהאג'ר 6 (Mohajer-6): כטב"ם רב-משימתי המשמש לסיור ימי ממושך, איסוף מודיעין בזמן אמת, ויכולת תקיפה באמצעות פצצות מונחות מדויקות .
• כראר (Karrar): כטב"ם תקיפה המונע במנוע סילון, המסוגל לשאת פצצות  או טילי שיוט קטנים נגד ספינות.

• טילי קאדר (Qader) וקדיר (Ghadir): טילי שיוט מונחי מכ"ם נגד ספינות בעלי טווחים של 200 עד 300 ק"מ, המסוגלים לשתק תנועת מכליות במצר הורמוז ובמפרץ עומאן. 
• טילי אבו-מהדי (Abu Mahdi): טילי שיוט ארוכי טווח (מעל 1,000 ק"מ) עם ראש ביות מתקדם, המאפשרים לאיראן לאיים על ספינות מלחמה אמריקניות הרחק בעומק הים הערבי.

• מקדונל דאגלס F-4 פנטום II: מטוסי קרב ותיקים שנרכשו מארה"ב עוד לפני המהפכה האסלאמית של 1979. איראן שדרגה מטוסים אלו באופן מקומי כך שיוכלו לשאת ולשגר טילי שיוט נגד ספינות (כמו ה"נאסר" או ה"קאדר") לטווחים בינוניים. 
• מסוקי תובלה וסיור ימי: מסוקי מסוג בלאק הוק (CH-53 / סיהוק שנותרו מימי השאה) או מסוקי מיל (Mi-17) רוסיים, המשמשים לסיור, פריסת כוחות מיוחדים של הקומנדו הימי ואספקה.

• ח'ורדאד 15 (Khordad 15) / באוור 373 (Bavar): מערכות נ"ט וטילים קרקע-אוויר מייצור עצמי, המיועדות ליירוט מטוסי קרב, כטב"מים וטילי שיוט של האויב לטווחים ארוכים.
• מכ"מים ארוכי טווח: תחנות מכ"ם המנטרות את המרחב האווירי של פקיסטן, מפרץ עומאן והים הערבי כדי לספק התרעה מוקדמת.