אנקרה מול אירופה: הפיצוץ המוחלט – הגינוי הדרמטי שהחריב את חלומו של ארדואן

הפרלמנט האירופי מגנה את הנוכחות הצבאית הטורקית בקפריסין, ומתארת אותה ככיבוש וקוראת לנסיגת הכוחות הטורקיים.

 

החלטת הפרלמנט האירופי לגנות את הנוכחות הצבאית של טורקיה בקפריסין כ"כיבוש לא חוקי" מקבעת את מעמדה של אנקרה כמי שתהליך הצטרפותה לאיחוד האירופי מוקפא לחלוטין וללא אופק פוליטי
ההחלטה, שהתקבלה ברוב מוחץ של 575 תומכים מול 33 מתנגדים בלבד, מתמקדת הפעם בפשעי המלחמה ובאלימות המגדרית שביצעו הכוחות הטורקיים במהלך הפלישה ב-1974, ודורשת נסיגה מלאה ותשלום פיצויים לקורבנות. 
משמעות הגינוי
    • הצהרתית ומוסרית (לא מחייבת): להחלטות הפרלמנט האירופי אין תוקף משפטי מחייב המשנה את המדיניות הכלכלית או הביטחונית של האיחוד, אך הן משקפות את הלך הרוח הציבורי והפוליטי הנוקשה ביותר באירופה כלפי אנקרה. 
    • התניית היחסים העתידיים: הפרלמנט הבהיר כי כל שיתוף פעולה אסטרטגי או ביטחוני עתידי עם טורקיה לא יופרד מסוגיית שלטון החוק, זכויות האדם והסגת הכוחות הצבאיים מקפריסין. 
    • לחץ והכרה היסטורית: הגינוי מעניק גיבוי פוליטי ומוסרי חסר תקדים לרפובליקה של קפריסין (החברה באיחוד), ומציב דרישה בינלאומית רשמית מטורקיה לקבל אחריות על מעשיה תחת המשפט הבינלאומי. 

איפה זה מציב את טורקיה מול החברות באיחוד האירופי?
הגינוי הנוכחי סוגר סופית את הדלת בפני הניסיונות האחרונים של הנשיא ארדואן להחיות את שיחות ההצטרפות. הסטטוס הטורקי מול האיחוד מוגדר כעת כך: 
    • קיפאון מוחלט (Frozen Status): הליך הקבלה של טורקיה, שהחל רשמית ב-1999, מוגדר על ידי נציגי האיחוד כ"קפוא מאי פעם". 15 מתוך פרקי המשא ומתן חסומים לחלוטין, והאיחוד מבהיר: "ללא רפורמות – אין התקדמות". 
    • מבוי סתום מדיני: קפריסין ויוון הן חברות מלאות באיחוד האירופי. מכיוון שקבלה של חברה חדשה לאיחוד דורשת הסכמה פה אחד (קונזנסוס) של כל 27 המדינות החברות, קפריסין מחזיקה בזכות וטו מובנית. כל עוד טורקיה מסרבת להכיר בקפריסין וממשיכה להחזיק בכוחות צבא בצפון האי, סיכויי קבלתה הם אפסיים. 
    • נסיגה דמוקרטית: מעבר לסוגיית קפריסין, הדו"חות העדכניים של האיחוד מדגישים כי טורקיה סובלת מ"נסיגה דמוקרטית חמורה", פגיעה בעצמאות מערכת המשפט, כליאת יריבים פוליטיים ופגיעה בחופש העיתונות. 
    • מעבר למודל עסקי-טרנזקציונלי: האיחוד האירופי אינו רואה עוד בטורקיה חברה פוטנציאלית. היחסים עברו למודל של "שיתוף פעולה אינטרסנטי" בלבד (Transactional) – ניהול משותף של משבר הפליטים, שיתוף פעולה מסחרי (איחוד המכסים) ותיאום ביטחוני במסגרת ברית נאט"ו שבה טורקיה חברה. 

תגובת אנקרה: משרד החוץ הטורקי דחה בנחרצות את החלטת הפרלמנט, הגדיר אותה כ"בטלה ומבוטלת", וטען כי מדובר ב"עלילה שקרית המנותקת מהמציאות ההיסטורית" ומושפעת מגורמים עוינים באירופה.