לא רק בסיסי טילים: השינוי האסטרטגי שבו ישראל שיתקה 70% מתעשיית הענק האיראנית והשמידה אימפריית מיליארדים שמימנה טרור
במהלך המלחמה באיראן, מטוסי קרב אמריקאים וישראלים הפציצו מחסני טילים ואתרי שיגור, מפקדות כוחות הביטחון ומערכות הגנה אווירית, אך המטרות שהותקפו במהלך המערכה בת ששת השבועות לא היו כולן אתרים צבאיים קונבנציונליים. ב-27 במרץ, ושוב מספר ימים לאחר מכן, פגעו תקיפות אוויריות ישראליות במתחם פלדה גדול ממש מחוץ לאיספהאן, המכונה מתחם הפלדה מובארקה, ובמתחם נוסף בדרום מערב המדינה.
אז למה ישראל תקפה דווקא מטרה כלכלית זאת ?
ישראל בחרה לתקוף את מתחם הפלדה מובארקה (ואת מפעל חוזסטאן) בעיקר כדי למוטט את זרמי המימון של משמרות המהפכה (IRGC) ולפגוע ישירות בשרשרת הייצור של תעשיית הנשק האיראנית.
הפגיעה באיראן ובמעגלי השלטון הייתה אנושה, והביאה להשמדת כ-70% מכושר ייצור הפלדה של המדינה ולשיתוק מוחלט של החברה התעשייתית הגדולה ביותר באיראן.
הסיבות המרכזיות לבחירת היעד
- צינור חמצן כלכלי למשמרות המהפכה: מתחם מובארקה אינו מפעל אזרחי תמים. הוא נמצא בבעלות חלקית של משמרות המהפכה ומשמש כמקור הכנסה קריטי למימון פעילויות הטרור, הדיכוי הפנימי והפעלת השלוחות (פרוקסי) של המשטר ברחבי המזרח התיכון.
- חומר גלם לתעשייה הצבאית: הפלדה המיוצרת במתחם חיונית לייצור טילים בליסטיים, כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים), משגרים וכלי שיט צבאיים.
- תשתיות ביטחוניות סגורות: הגישה למתחם מבוקרת תחת סיווג ביטחוני מחמיר, והוא פועל כחלק בלתי נפרד מהקומפלקס הצבאי-תעשייתי של איראן.
- שינוי אסטרטגי: התקיפה נועדה להעביר מסר למשטר שהמערכה אינה מוגבלת רק למטרות צבאיות טקטיות (כמו משגרים ומחסני טילים), אלא פוגעת בעמודי התווך של העוצמה הלאומית והכלכלית של איראן.
מידת הפגיעה באיראן ובמעגלי השלטון
התקיפות המדויקות ב-27 וב-31 במרץ יצרו אפקט דומינו קשה במדינה:
1. שיתוק כלכלי ותעשייתי
-
- השבתה מלאה: החברה הודיעה רשמית כי קווי הייצור שלה הושבתו לחלוטין בעקבות הפגיעות בכיבשני ההתכה, במערכות המנופים ובמתקני הכוח והאנרגיה של המפעל.
- פגיעה ארוכת טווח: לפי הערכות רשמיות באיראן, תהליך השיקום והבנייה מחדש של המתחם עשוי לקחת חודשים ארוכים עד שנה, מה שימנע מאיראן לחזור לסטטוס התעשייתי הקודם שלה (המפיקה ה-10 בגודלה בעולם).
- מחנק למשק האזרחי: מעבר לפן הצבאי, הפסקת האספקה חנקה את תעשיות הרכב, הבנייה והתשתיות באיראן, והותירה למעלה מ-20,000 פועלים ללא תעסוקה – דבר המגביר את התסיסה הציבורית נגד השלטון.
2. מכה קשה למעגלי השלטון
- ייבוש תקציבי ה-IRGC: אובדן ההכנסות הישיר מהמפעל גרע מיליארדי דולרים מקופת משמרות המהפכה.
- תגובה נואשת והרתעה: חומרת המכה השתקפה באיומים החריגים ששיגרה איראן מיד לאחר מכן לפגוע בשישה מפעלי פלדה שונים ברחבי המזרח התיכון (כולל בישראל ובמדינות המפרץ) ואף בשיגור תגובות כטב"מים וטילים – עדות לכך שישראל פגעה ב"עצב רגיש" במיוחד של המשטר.
