האם ניתן להשתמש בבינה מלאכותית בכתיבת כתבות עיתונאיות?

מומחים סבורים כי יישומי בינה מלאכותית מקלים על עבודתם של עיתונאים, אך הסתמכות עליהם תגרום להם לאבד את כישוריהם ולחסל את הגיוון.

עם ההסתמכות הגוברת על יישומי בינה מלאכותית במשימות שונות, מתעצם הדיון בנוגע לשימוש הפוטנציאלי שלהם בכתיבת סיפורים עיתונאיים. בעוד שמומחים רואים בשימוש זה "מועיל", במיוחד בזיהוי נושאי סיפורים ובניסוח כותרות, הם מדגישים כי "ביקורת אנושית נותרה חיונית".

על פי דו"ח של אניקה קולייר-נוורולי, פרופסור בבית הספר לעיתונאות באוניברסיטת קולומביה, "כתיבת כותרות היא אחד התפקידים שיישומי בינה מלאכותית יכולים למלא, במיוחד ככל שמודלי השפה שלהם מתפתחים כדי שיוכלו להציע את הכותרת המתאימה ביותר".

אך יחד עם זאת, "זה לא נטול סיכונים", מסביר הדו"ח, ומציין כי "שליחת חומר שלא פורסם ליישומי בינה מלאכותית לצורך כתיבה מחדש ועריכה מעלה שאלות בנוגע לזכויות קניין רוחני והאם יישומים אלה ישתמשו בתוכן שוב, וחשפו את העיתונאי לסיכונים משפטיים וביטחוניים".

הדו"ח קבע כי "תעשיית הבינה המלאכותית, שמגלגלת 3 טריליון דולר, הסתמכה על עבודתם של עיתונאים שאימנו רובוטים עליה, ללא הסכמת יוצרי התוכן או פיצוי עבורם", וציין חקירה של הוושינגטון פוסט שהוכיחה כי "מחצית מעשרת האתרים המובילים המשמשים לאימון בינה מלאכותית היו אתרי חדשות".

על פי כתב העת Columbia Journalism Review, "לאחר שאזלו הנתונים הזמינים, חברות בינה מלאכותית החלו להסתמך על נתונים מלאכותיים כדי לאמן את הבינה המלאכותית, כלומר, להסתמך על מה שהבינה המלאכותית עצמה מייצרת, מה שמעלה חששות לגבי הטיה ואשליות של בינה מלאכותית."

 

לדברי חוקר התקשורת האמריקאי יושאן אקו, נשיא ומייסד המרכז ליוזמות תקשורת ושלום בניו יורק, בינה מלאכותית "יכולה להיות כלי שימושי בעריכת כתבות חדשותיות, ואפילו בניסוח כותרות". עם זאת, הוא הבהיר בראיון לאשרק אל-אווסט כי "האלמנט האנושי נותר חיוני בשלב הבדיקה הסופי של כתבות חדשותיות".

הוא אמר ש"בינה מלאכותית לא יכולה להחליף לחלוטין את הבינה האנושית; זהו בסך הכל כלי טכני שלא יחליף את תפקידם של בני האדם", וציין כי "במקרים רבים, בינה מלאכותית יכולה גם לסייע בבחירת מילים, כגון הצעת מילים נרדפות, שיפור איכות הניסוח והבהרת משמעויות".

אקו הדגיש "את הצורך לקבוע כללים לשימוש בבינה מלאכותית ולקבוע הנחיות בנוגע לנכונות שיתוף מידע סודי באמצעות יישומים אלה". הוא הוסיף כי "התקדמות טכנולוגית מהירה מחייבת בחינה מחודשת של אתיקה תקשורתית וסטנדרטים מקצועיים, במיוחד לאור ההטיות הידועות של יישומי בינה מלאכותית".

נשיא ומייסד המרכז ליוזמות תקשורת ושלום בניו יורק ממליץ "לבחון בקפידה מידע המתקבל מבינה מלאכותית ולא להסתמך עליה לחלוטין". הוא גם מציין כי "עיתונאים עשויים לראות ביישומים אלה כלים המקלים על עבודתם; עם זאת, הסתמכות מתמשכת עליהם תפחית את כישוריהם ותבטל את הגיוון בסיפורים ובפורמטים, במיוחד מאחר שיישומי בינה מלאכותית החלו לחזור על אותם סיפורים, כותרות וזוויות".

 

הדו"ח של כתב העת Columbia Journalism Review ציין כי "חברות בינה מלאכותית מסתמכות על טיוטות משתמשים ופקודות שנכתבו על ידי בני אדם כדי לאמן את המודלים שלהן", והתייחס למחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בספטמבר האחרון, שקבע כי "חברות כמו אמזון, אנתרופיק, גוגל, מטה, מיקרוסופט ו-OpenAI משתמשות בנתוני השיחות של המשתמשים שלהן כדי לאמן ולשפר מודלים של בינה מלאכותית".

הדו"ח סיכם ב"אזהרה מפני הסיכונים הטמונים בהכנסת טיוטות או מידע סודי ליישומי בינה מלאכותית, לאור חוסר הידע לגבי אופן השימוש במידע או בנתונים אלה".

מצדה, חוקרת התקשורת הלבנונית בתחום התקשורת העכשווית ובינה מלאכותית, פרופסור לתקשורת, ד"ר סאלי חמוד, אישרה: "קיימת אפשרות להשתמש בבינה מלאכותית בכתיבת סיפורים עיתונאיים"; אך אמרה בראיון ל"אל-שרק אל-אווסט" כי "בינה מלאכותית חסרה את העומק והניתוח האנושי בעריכת סיפורים, ניסוח או שיפור כותרות, בחירת מילים ושמירה על אובייקטיביות".

בנוגע לכותרות, ד"ר סאלי חמוד הצהירה כי "כותרות חשובות מאוד משום שהן אינדיקטורים הקשורים להקשר ולתרבות הפופולרית, והן חייבות להיות מושכות, וזה מה שחסר לבינה מלאכותית", והסבירה כי "לבינה מלאכותית יש הטיות המשפיעות על העבודה העיתונאית ועל זוויות הכתיבה העיתונאית, מה שגורם לאותן סוגיות וזוויות להתמודד שוב ושוב ובאופן רציף".

חוקר התקשורת הלבנוני מאמין כי "יש צורך לעבוד על פיתוח מסגרות מוסדיות שיטתיות בנוגע לשימוש בבינה מלאכותית במשרדי עריכה ובחדרי חדשות, כך שהיא תהפוך לחלק מתהליך העריכה, מה שמגביר את יתרונותיה ומפחית את נזקיה".

 

בעוד שמומחים ממליצים נגד "הזנת נתונים חסויים ליישומי בינה מלאכותית עד שיוודע המנגנון לשימוש חוזר בהם", האפשרויות העומדות בפני עיתונאים נותרות מוגבלות, לאור ההתפתחות המהירה של כלי בינה מלאכותית, על רקע קריאות לניהול שלהם ולקביעת כללים לשימוש בהם שטרם הצליחו להגיע לנוסחה ברורה, בעוד שהסכסוך על זכויות קניין רוחני למידע נמשך בין מוסדות תקשורת גדולים ליישומי בינה מלאכותית.

ניתוח שפורסם לאחרונה על ידי אתר לימודי העיתונאות Nieman Lab דן במגמה של יותר מ-340 אתרי חדשות מקומיים בארצות הברית "לחסום או להגביל את הגישה לארכיונים המקוונים שלהם כתוצאה מהניצול הגובר של ארכיונים חינמיים על ידי חברות טכנולוגיה לאימון בינה מלאכותית, מבלי לשלם כל פיצוי לארגוני התקשורת שייצרו תוכן זה".

על פי דיווח ב-Columbia Journalism Review בסוף יוני, "האפשרות הכי פחות מסוכנת בנוגע לטיוטות שלא פורסמו של עיתונאים היא להשתמש במודל שפה מקומי גדול". הדיווח הסביר כי "סוג זה של מודל שפה גדול ניתן להריץ על מחשב שבבעלות חדר החדשות או העיתונאי עצמו".

הדו"ח ציין כי "מודל מסוג זה מאפשר לארגון או לעיתונאי להגדיר כיצד המודלים משתמשים בנתונים". עם זאת, הוא ציין כי "מודל מקומי מסוג זה אינו נפוץ". הוא הציע את "ברית כלי חדר החדשות", רעיון שהוצע על ידי חוקרים בשנה שעברה, כ"חלופה בטוחה יותר לטיפול בטיוטות שלא פורסמו".

על פי כתב העת Columbia Journalism Review, "עד שפתרונות אלה יהפכו לנפוצים יותר, על עיתונאים לבחון בקפידה את מדיניות הפרטיות של מודלים הזמינים לציבור, לנהל משא ומתן עם חברות בינה מלאכותית, או לסרב לאפשר קלט בצ'אט בתהליכי הכשרה חדשים, ולפעול בזהירות במקרה הטוב." ( קרדיט: א-שרק אלאוסאט)