מיליארדי דולרים וחוזי קש: חשיפת רשת הסיוע העיראקית למימון המלחמה של איראן

דיווח: מקורות פוליטיים וכלכליים עיראקיים חשפו כי פוליטיקאים ואנשי עסקים עיראקים סיפקו כסף לאיראן במהלך המלחמה האחרונה. התמיכה לא הוגבלה לתרומות כספיות, אלא הורחבה לחוזים ממשלתיים גדולים שהוענקו לחברות קש עיראקיות, שלדברי המקורות פעלו לטובת חברות איראניות או רשתות הקשורות אליהן. (רשת אלחורה)

• • העברות מזומנים: פוליטיקאים ואנשי עסקים המקורבים למחנה השיעי ("מסגרת התיאום") העבירו דולרים במזומן מעבר לגבול. מקור אחד ציין כי איש עסקים עיראקי בודד תרם כ-200 מיליון דולר במהלך 12 ימי לחימה בלבד.
  • חוזים ממשלתיים: ממשלת עיראק העניקה חוזי ענק במגזרי החשמל, הבינוי והבנקאות לחברות קש עיראקיות. חברות אלו משמשות כחזית עבור חברות איראניות או רשתות הקשורות למשמרות המהפכה, ובכך מזרימות מיליארדי דולרים לקופת המשטר האיראני.
  • הברחת נפט: ארצות הברית חשפה מנגנון שבו נפט איראני עורבב עם נפט עיראקי ונמכר כתוצרת עיראק כדי לממן את המיליציות הפרו-איראניות.

• • הכחשה ומבוכה: רשמית, בגדאד מנסה לשדר שליטה, אך מקורות פנימיים מודים כי הממשלה מתקשה לפעול נגד המיליציות והפוליטיקאים החזקים השולטים בצינורות הכסף.
  • לחץ להסדרת הנשק: בעקבות חשיפת הפרשה והלחץ האמריקני, החלו ניסיונות בממשלה להכפיף את נשק המיליציות למדינה ולאיים בהכרזה על קבוצות סוררות כארגוני טרור, זאת במטרה למנוע קריסה כלכלית מוחלטת של עיראק.
  • פנייה לסיוע בינלאומי: למרות הזרמת הכספים לאיראן, עיראק פנתה לקרן המטבע הבינלאומית (IMF) בבקשה לסיוע כספי דחוף עקב הגירעון שנוצר מחסימת ייצוא הנפט שלה במצר הורמוז במהלך המלחמה.

1. 1. עצירת משלוחי הדולרים: ארה"ב השעתה את העברת המזומנים (דולרים) מעתודות הנפט של עיראק המוחזקות בבנק הפדרלי בניו יורק. וושינגטון הבהירה כי הכסף לא יזרום עד שיוכח כי הוא לא משמש למימון איראן או לתקיפות נגד אמריקנים.
   2. סנקציות אישיות: במאי 2026 הוטלו סנקציות על בכירים עיראקים, ביניהם סגן שר הנפט העיראקי, עלי מערג' אל-בהאדלי, שנאשם בניצול תפקידו להטיית נפט וכספים לטובת טהראן.
   3. התניית הקמת הממשלה: ארה"ב הציבה תנאי ברור לפוליטיקאים בעיראק: ממשלה שתכלול נציגים של מיליציות פרו-איראניות לא תזכה להכרה או לשיתוף פעולה כלכלי וביטחוני.
   4. שימוש בנכסים מוקפאים: ארה"ב בוחנת אפשרות להשתמש בנכסים איראניים מוקפאים כדי לפצות מדינות במפרץ שנפגעו מהתוקפנות האיראנית, ובכך להגביר את הלחץ הכלכלי על כל רשתות המימון באזור.